02/06/2025
האם טיפוס לחרמון עונה להגדרה של טרק? טרק ישראלי? האם הטיפוס לאולימפוס ביוון עונה? יש דימיון בטיפוס, בנופים. האם הוא דומה ליום השני בסובב מון-בלאן?
אבל למה צריך להשוות?!
בשבת האחרונה טיפסה איתי לחרמון עוד קבוצה ׳מאושרת׳.
בטיפוס, באחת הנקודות שאני תמיד עומד ומקלל (את הרעיון שלי לעשות את זה שוב), אני עוצר, מסתובב לאחור וחלקת נוף אדירה שאין כמוה בכל הארץ נפרסת למטה ובמרחק.
אני שמח שיש לי תירוץ לעצור להסדיר נשימה, להוציא שרירים להפסקה. אני מסתובב לראות את אנשי הקבוצה כל אחד מהם ו׳מלחמתו הצודקת׳ לעשות צעד נוסף בדרך למעלה.
בטיפוס הקשה כל אחד מתמודד עם עצמו לבד מול הקושי המפרך, עם עוצמות של כוח רצון כדי לנצח כל שד המתחבא במדרגת הסלע הבאה בעליה.
קצת לפני הנקודה הזו, בתחנת המנוחה האחרונה שלפני, אני אומר לאנשי הקבוצה שהגיעו עד הלום, אחרי 12 ק״מ בטיפוס של כ-1,000 מטר שיכינו לבוש חם. מיד אחרי האוכף שמעלינו הכל משתנה. גם כאשר בארץ 35 מעלות מעלפים בעמק החולה, כאן על הר חבושית הגבוה והחשוף, רוח הצהריים היא חזקה וקרה.
כשמסתובבים לאחור גם הנוף פתאום שונה. אין כמוהו בכל הארץ. הגובה עצום ביחס לסביבה והאופק רחב. הפרש בין הר לעמק של 2,000 מטר, כשעמק החולה למטה. מבצר הבופור בלבנון רחוק למטה מימין והכנרת, האגם המתוק הנמוך בעולם, עוד יותר עמוק ועוד יותר מתוק. הכל במבט אחד ובראות טובה. אין כזה מראה בכל הארץ.
בראות פחות טובה הר הטרשים והצמחיה הדלה של הר חבושית ניראה כמו הנוף שמעל 2,000 מטר -הגובה שמעל קו העצים באלפים, בהימלאיה או באולימפוס.
כשאני רואה את המטיילים בקבוצה שלי מטפסים ומגיעים כלא מאמינים לסיום השיפוע ה׳רצחני׳ האחרון בעליה לתחנת הרכבל העליון, אני רואה את החיוך הענק שנפרס – תחושה של ׳עשיתי את זה עבור עצמי׳ - ניצחתי את ה׳שד׳ הרע של המאמץ המפרך.
בתחילת הטיפוס, לפנות בוקר בנווה-אטי״ב בגובה 1,000 מטר, אנחנו עומדים כולם במעגל ועושים לשרירים מתיחות. אני מסתכל על כל אחד מהאנשים שהתקבצו. את חלקם הגדול אני מכיר רק מתחקור קצר בטלפון על רמת הכושר שלהם, אבל אני כבר מעריך אותם - להחליט לקום באמצע הלילה בשביל מאמץ אדיר כזה של הגוף, צריך להיות בעל אישיות ברזל, כוח רצון ויכולת התמודדות. אף אחד מהם עדיין לא יודע ולא יכול להעריך מול איזו זווית של טיפוס הוא יצטרך ממש תוך זמן קצר להתמודד. והמעלה לא נגמר. בהמשך הזווית גדלה...
אנשים ש׳הולכים׳ הם איכותיים, כל מי שהולך ונתקל בטיולים באחרים יודע את זה. אני מדריך הרבה אנשים בטרקים ובטיולי הליכה אתגריים. אפשר לומר שמי מהם שגם מחליט להתמודד עם אתגר כזה של הטיפוס המפרך לחרמון, באמצע החיים הם מהמצטיינים.
13 ק״מ הליכה ל׳הולכים׳ זה לא מרחק רב. כאשר על פני המרחק הקצר הזה הטיפוס הוא של 1,300 מטר, זה בהחלט מאמץ אחר.
קצת מעל גובה החניון הגדול של קופות הכניסה לאתר החרמון יש קבוצת עצי אלון. אני מכריז שם על הפסקת קפה אחרי עליה ארוכה בשביל. יש הבודקים, כמו תמיד: ׳המדריך כמה ק״מ נשאר?!׳ ומוצאים שיש רק עוד 2.3 ק״מ ללכת. הא, לא הרבה. אני תמיד ׳מרגיע׳ ומסביר שיש מכאן רק 500 מטר טיפוס. מאמץ של לטפס קיר.
בחישוב נתונים השוואתיים, לטפס את החרמון זה כמו לטפס כ-8,000 מדרגות. בנין של כ 433 קומות (הבורג׳ אל חליפה בדובאי, הגבוה בעולם – 163 קומות....).
המטיילים שמטפסים איתי מגיעים לקו הסיום ברכבל העליון בגובה 2,000 מטר. זה הישג אישי אמיתי. זה מוכיח למי שיוצא לטרק קרוב בחו״ל שעם הימים הכי קשים בטרק הם יוכלו להתמודד.
על פסגה בחרמון, הרבה יותר נמוך מרכבל עליון מישהו פעם כתב את משפטו של הנסיך הקטן: ” נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו - (מתוך הספר 'הנסיך הקטן). אולי הוא היה שמח יותר אם היה מגיע עד רכבל עליון....
ביום שבת ה-14 ליוני שוב מטפסת איתי קבוצה.
למי שמתכנן טרק במון-בלאן, בקלימנג׳רו או מי שחזר מה- EBC ויש לו אנרגיה אדירה ברגליים שהוא חייב לפרוק.
אם יש לכם כושר טוב מוזמנים להצטרף.
לפרטים מוזמנים ליצור קשר בפרטי או דרך הטלפון מהתגובה הראשונה...
