06/09/2026
בני כמה הייתם, כשגיליתם שבאמת היתה מערה חשמלית במצוק של גן העצמאות בתל אביב?? אני גיליתי היום ותודה לבלוג הספרנים של הספריה הלאומית.
https://www.facebook.com/share/1LKgqHcKcC/
האם המערה החשמלית של חסמב"ה אמיתית? התשובה, במפתיע, חיובית, אבל כוללת אמת טרגית מעט:
אחת הדמויות המפורסמות בסדרת "חסמבה" של יגאל מוסינזון אינה דמות אנושית. מדובר במקום המפגש הקבוע של החבורה, המפקדה של חבורת סוד מוחלט בהחלט, המערה החשמלית שמלאה בהמצאות ומכשירים משוכללים שונים.
לפי ספריו של מוסינזון, המערה החשמלית האמיתית ממוקמת ליד בית הקברות המוסלמי בצפון תל-אביב והייתה בשימוש ארגון "ההגנה". מוסינזון נמנע לציין את המיקום המדויק של אותה מערה. כל מה שאנו יודעים זה שהיא נמצאת כאמור באזור גן העצמאות ליד בית הקברות הערבי ממש ליד חוף "מציצים" ושכיום בית המלון הילטון נמצא מעליה.
וכל זה קשור גם לאדם מסתורי בשם מקס קלינהוף.
מקס קלינהוף נמלט מאוסטריה בשנות ה-30 עם עליית הנאצים לשלטון. הוא הגיע לחוף ים תל אביב וחי שם במשך כעשור. העובדה שהיה מתבודד שחי במערה הפכו אותו לדמות מוכרת ואהובה על ילדי האזור, והוא הפך לאגדה מהלכת כבר בחייו.
בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים, סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני, חפר קלינהוף בשנות ה-30 את מערתו. ניתן היה לרדת אליה במדרגות חצובות בסלע (כשבע מדרגות), ובסך הכל מדובר היה בחדר אחד שגודלו היה כשלושה על שלושה מטרים בלבד. בצד אחד הייתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שמעל לפתיליה שלו חצב ארובה דרך התקרה שנוצרה לפליטת העשן.
המערה שאותה בנה קלינהוף במו ידיו נמצאה במיקום המדויק שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי, בחוף שכיום נקרא חוף "מציצים". ואכן, המערה לא הייתה מערה רגילה כלל וכלל, אלא מערה חשמלית. קלינהוף התקין בה תחנת חשמל, וייתכן שהיה מהראשונים בארץ שהקימו לעצמם תחנת חשמל פרטית.
הסופר עמוס אריכא, שהכיר היטב את מקס קלינהוף בילדותו (כמו כל ילד שביקר אז בחוף תל אביב), מתייחס לקלינהוף כאדם יוצר שלדעתו היה כמעט גאון: בעוד שבבתים רגילים היו הפסקות חשמל תדירות, המערה של קלינהוף הייתה מוארת בקביעות. אצל קלינהוף במערה מעולם לא היו הפסקות חשמל מאחר והחשמל שלו בא מהרוחות בים שמעולם לא פסקו.
המערה החשמלית של מקס קלינהוף עמדה על תילה מסוף שנות ה-30 ועד שהקימו את מלון שרתון בראשית שנות ה-50 ורצו להרחיק את כל התושבים שגרו בצריפונים על מורד גב המצוק. הם שילמו להם כספים בתמורה לפינוים, ואילו למקס נמצא פתרון יצירתי: הוא הוכרז כלא שפוי ונשלח לבית החולים אברבנאל, שם בילה יוצר המערה החשמלית את שארית חייו בבניית ערים דמיוניות בחול.
נראה שכל המערות שהיו קיימות באזור בשנת 1949, כאשר החל מוסינזון לכתוב את סיפור חסמב"ה הראשון, נהרסו כשנתיים לאחר מכן, בעת הבנייה של גן העצמאות ומלון "שרתון" לידו. לכן אף לא אחד מאותם אלפי ילדים שחיפשו את המערה בעקבות הספר לא מצאו אותה – הדחפורים הרסו את המערה החשמלית ואת תחנת החשמל שבתוכה.
מוסינזון עצמו ציין בחסמב"ה מספר 17, בה הציג את הדור השני של החסמב"אים, שהמערה החשמלית נמצאת מתחת ליסודות מלון הילטון ולכן אי אפשר למוצאה.
מאוחר יותר הפכה המערה מיתית לגמרי, כאילו לא הייתה קיימת מעולם. לסיפור המלא היכנסו לקישור שבתגובה הראשונה.
איזו עלילת חסמב"ה אתם הכי אוהבים? מי החסמב"אי או החסמב"אית הטובים ביותר בעיניכן? כתבו לנו בתגובות.
***
בתמונה: מקס קלינהוף על חוף ים תל אביב במערה החשמלית שלו. סוף שנות ה-40. צילם הצייר אברהם חזק. (באדיבות עמוס אריכא וראובן חזק)
