מדרשת חברון

Directions Website Contact the business

מדרשת חברון מדרשת חברון - מרכז סיור ולימוד

*יום עיון: 60 שנה לפעולת סמוע**מרכז סיור ולימוד סוסיא ומדרשת חברון* מזמינים אתכם לבוקר עיון מרתק בעקבות אחד האירועים המש...
01/11/2026

*יום עיון: 60 שנה לפעולת סמוע*

*מרכז סיור ולימוד סוסיא ומדרשת חברון* מזמינים אתכם לבוקר עיון מרתק בעקבות אחד האירועים המשמעותיים שהתרחשו בהר חברון.

🗓️ מתי? יום שישי, ג' בכסלו (13.11)
📌 איפה? במרכז סיור ולימוד סוסיא
🔗 לפרטים מלאים והרשמה:https://tickchak.co.il/115992

נשמח לראותכם!
שתפו גם לחברים שזה עשוי לעניין אותם

לכבוד חג הסוכות מפרסמים כאן סנונית ראשונה מפרוייקט משותף עם עו"ד אורי סלונים להוצאת כתבי היד של שמואל מנחם סלונים, יליד ...
25/09/2026

לכבוד חג הסוכות מפרסמים כאן סנונית ראשונה מפרוייקט משותף עם עו"ד אורי סלונים להוצאת כתבי היד של שמואל מנחם סלונים, יליד חברון, חוקר וסופר. הפעם עדות אותטנטית מחיי היהודים בחברון בחג הסוכות בחברון בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה. חג שמח!
חג הסוכות בחברון
/ מנחם שמואל סלונים ז"ל

עריכה, הערות ומקורות: ד"ר יורם אלמכיאס

הקדמה: מנחם שמואל סלונים נולד בחברון (27.12.1882), מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה"תניא". כשנפתח סניף בנק אפ''ק בשנת 1907 בחברון נתמנה למנהלו ופעל למען גידול הישוב היהודי בחברון ובסביבתה. כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה והבנק נסגר, עבר עם משפחתו לירושלים ונתמנה מטעם ארתור רופין, ראש המשרד הא"י לנהל את כספי הסיוע שהגיעו באמצעות המשרד מאמריקה. אחרי המלחמה חזר לעבודתו בבנק אפ"ק בירושלים כסגן-מנהל וגזבר ראשי. השתתף ביסוד ועד העיר ליהודי ירושלים, היה שופט בבית משפט השלום העברי, ציר באספת הנבחרים הראשונה מעדת חברון וחבר ועדת הישיבות ותלמודי התורה מטעם ועד הצירים. באביב תרפ"ד התפטר משרותו בבנק ופתח משרד פרטי לקרקעות. היה ממייסדי מספר שכונות חדשות בירושלים. במהומות תרפ"ט בזזו הפורעים את ביתו בתלפיות ואז עבר עם משפחתו לתל-אביב והמשיך בעסקי גאולת קרקעות. בשנת תש"ו הוציא את הספר "תולדות משפחת הרב מלאדי" הכולל את מגילת היוחסין של שמונה דורות ובהם מניחי היסוד לישוב של חסידי חב"ד בחברון ובירושלים וחלוצי הישוב האשכנזי בכלל.
בהקדמה לספרו הוא מציין בין השאר כי: "אני עוסק בהכנת החומר לכל הנוגע לישוב בחברון ובנותיה, ברשימת שמות הכפרים והישובים היהודים, בכנוס פרקי מאמרים שנכתבו על חברון על ידי תיירים ומבקרים ובתאור מנהגי חברון ואישיה הנודעים בעבר..". אכן הספיק לערוך קובץ מקיף בשם 'חברון ובנותיה'- מעין מדריך שימושי לחוקר ולמטייל, העוסק בזיהוי אתרים יהודיים בסביבת חברון על פי מקור שמם הקדום ועל פי שימור השם הערבי, אך לא הספיק להכינו לדפוס. מ"ש סלונים נפטר בז' טבת תשט"ו בתל אביב.
ברשות נכדו עו"ד אורי (שניאור) סלונים נשמרו מספר כתבי יד מעזבונו המכילים פרקים חשובים מהווי הקהילה היהודית בחברון. רובם עוסקים בענייני הלכות ומנהגים, אך שזור בהם מידע היסטורי רב וחשוב על חיי הקהילה היהודית בפרט ועל החיים בחברון בכלל לפני מלחמת העולם הראשונה.
לאחרונה הופקדו כתבי היד באגף הארכיון שבבית הספרים הלאומי. פירסום זה, עדות אותנטית ומכלי ראשון על חג הסוכות בחברון, הוא חלק מפרוייקט משותף להוצאת כתבי היד לאור במסגרת מחקר העוסק במפעלו הציבורי והמחקרי של מנחם שמואל סלונים.
הערה: למעט ניקוד המקורות ומילים בודדות השתדלנו לשמור על נוסח הכתב המקורי כפי שכתב המחבר ללא תיקונים וללא הקפדה על כתיב מלא וחסר.
חג האסיף בחברון
"במוצאי יום הכפורים אחרי קדוש לבנה עושים התחלה במצות בנין הסוכה. כל אחד בונה סוכה בעצמו, מי בחצרו, מי על גג ביתו או בגזוזטרה. וכשצר המקום, משתתפים כמה שכנים יחד בהקמת הסוכה ואין אף אחד מאנשי העדה מוציא את עצמו מן הכלל לאכול מחוץ לסוכה.
את הסכך לסוכה מעצי סרק "צנובר" (صنوبر) או " קַיְקַאבּ " (قيقب) , מביאים הפלחים מן הכפרים הסמוכים לעיר על גמלים שבוע לפני החג. את הגמלים נושאי המטען מבריכים ברחבה הגדולה מול בּׅרכֶּת גַזַזין (بركة قزازين) והיהודים באים לשם. לאחר העמידה על המקח כדבעי מכניס הישמעאלי את הגמל ומטענו לבית היהודי ומוסר לידו את הסחורה על יד פתח הבית.
בבניית הסוכה נוטלים חלק כל אנשי הבית. מי בהקמתה מי בהתאמת חלונות הדירה אליה, מי בעיטורה בשטיחים, בפרוכת עשה רקמה מסביב לקירותיה ומי בעשיית קישוטי נייר משלל צבעים, פרחים שונים, מגיני דוד. כן תולים בספון הסוכה מתחת לסכך אשכולי ענבים, רמונים, תפוחים ובקבוקי יין קטנים, הכל לתכלית הנוי וההידור.
זכורני סוכתו של סבי הר' לוי יצחק ז"ל, שהיתה בנויה אבנים על גג הבית. חדר יפה וחלונות לשלושה כתלי החדר. הסכך השמור משנה לשנה, עשוי מלאכת מחשבת מורכב מלוחות קרשים קטנים, שהאור חודר דרכם בצמצום ולכן צלתה מרובה מחמתה, מקושטת שלל צבעים.
כמה ימים לפני החג, מביאים לסוכה את מערכת הכלים הדרושים. כגון שולחן, כסאות, כוננית הספרים. הסבא היה עושה את דירתו בתוך הסוכה קבע. בה היה אוכל, ישן ולומד, מקבל את אורחיו וכל הבאים אליו למשא ולמתן. הוא קיים במלואו את ה"תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ" (סוכה כ"ח עמוד ב'). האמור על ישיבה בסוכה. רגלו לא דרכה על מפתן דירתו במשך שבעת ימי החג.

אתרוג ולולב
כל אחד מתאמץ לרכוש לו את ה'ארבעה מינים' לקיים "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" (ויקרא, כ"ג, מ'), שיהיה משלכם ובהידור ככל האפשר, אתרוג כשר בתכלית הכשרות 'בלתי מורכב', מובחר שבמובחר, מהודר ביופי, בנוי כמגדל וכעין חגורה מסביבו באמצעיתו, כולו בבליטות קטנות ויפות, נקי מכל פגם ופיטומו בראשו. לא כל אחד מבין בבחירת אתרוג מהודר. ברם, כל אחד רוצה שאתרוגו יהיה המובחר לכן הוא נוטל עצה מן המבינים שבעיר. ויש בסך הכל שנים או שלושה מומחים לדבר. בלי הסכמת המומחה אין קונים אתרוג..
גם לבחירת הלולבים דרושה הבנה יתירה, שכן מצויים מינים שונים: לולבים של יפו, של עבר הירדן, ואדי קלט. יש מדקדקים בחוטמו של הלולב שיהיה שלם ודבוק יחד ללא כל סדק, וההידור מחייב שקצהו למעלה יהיה נפתל ושלם. את האתרוגים והלולבים קונים מסוחרים שעיסוקם בכך בעונת האתרוגים ואת ההדסים והערבות ללולב ולהושענות מביאה העדה על חשבונה ומחלקת אותם לכל הקהל ע"י שַׁמָּשׁ העדה, המניחם בחצר של עזרת הנשים ערימות ערימות ותחת פיקוחו בוחר לו הקהל את הדרוש. בבחירת ההדסים יש נטיות שונות. רבים מקפידים שהעלים יהיו קטנטנים, יפים ומשולשים והערבות עלי "לַבלוּב" בראשם. קשה עד למאוד עבודת השמש בחלוקת ההדסים והערבות לשביעות רצון הקהל. כל אחד יַחְסָן ורוצה לקבל את הטוב ביותר..
ביום ראשון של החג עם עלות השחר מזדרזים לקום ולקיים מצוות "נטילת לולב". מספרים על הרב לוי יצחק מברדיטשוב שבליל ראשון של סוכות היה ער כל הלילה, עומד ומצפה לאור היום שיוכל לקיים מצות נטילת אתרוג. פעם אחת בבוקר השכם נגש לקחת את האתרוג מארון הזכוכית והיה תפוש רעיונות עד כדי התפשטות הגשמיות שלא הרגיש במחיצת הזכוכית, שברה ופצע את ידו ולא הרגיש בדבר מעוצם השתוקקותו למצוות אתרוג. אף אנשי חברון מלאים כסופים לאתרוג ובדחילו ורחימו הם נוטלים את הלולב ואת האתרוג, מנענעים אותם לארבע רוחות העולם, למעלה ולמטה, בניגון מלא השתפכות הנפש, בים בים בם... בם בם בם... בם בם בם...
בגמר הנענועים קוראים אל הסוכה את יתר בני הבית לברך על הלולב ואף אחד מאנשי הבית אינו טועם כלום לפני ברכת הלולב. ככה נוהגים כל שבעת ימי החג.
אמירת ההלל בבית הכנסת
כמה נהדר היה לראות את קהל המתפללים עם לולביהם ואתרוגיהם בשעת אמירת ההלל. אויר בית הכנסת כולו ספוג רוממות. הכל רוגשים בהתלהבות, בנעימות ובדבקות שר הקהל את הפסוקים: "הוֹדוּ לַה' כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". מנענעים את הלולב לכל ארבע רוחות העולם, למעלה ולמטה ועם כל נענוע אומרים מלה אחת מן הפסוק בהטעמה מיוחדת. הוא הדין באמירת: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא".
שמחת בית השואבה
ממוצאי יום הראשון של החג ועד שמיני עצרת, מקיימים כל ערב בבית הכנסת שמחת בית השואבה לזכר ניסוך המים בזמן המקדש, כפי שנרמז בפסוק "וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן" (ישעיהו, י"ב, ג').
שַׁמָּשׁ בית הכנסת מכין מבעוד יום משקאות ביד רחבה והמתפללים נוטלים לגימה יי"ש או משקה אחר, אומרים "לחיים", פותחים בשירה ובזמרה ורוקדים יד על כתף. השמחה היתה רבה מאוד. ככה נוהגים כל ערב במשך ימי החג. בערב האחרון של חול המועד, הוא אור להושענא רבה, יושבים בבית הכנסת כל הלילה, ליל "שמורים", לומדים "תיקונים" ואומרים את כל התהילים. בליל הושענא רבה בחצות ממש, נבקעים לפי האגדה השמים וכל תפילה היוצאת מן הפה אותה שעה נשמעת במרומים. בילדותי התאמצתי אף אני להיות ער ולראות השמים נבקעים בחצות..
יום הושענא רבא
הוא יום גמר הדין של יום הכפורים. בבקר אחרי התפילה בבית הכנסת, מברך איש את רעהו ב"גמר חתימה טובה" וקבלת "פתק טוב" לשנה החדשה. אותו בוקר מביא כל אחד לבית הכנסת מלבד הלולב והאתרוג, גם הושענות שמנענעים אותם בשעה שאומרים הושענות וחובטין אותן ברצפה חמש חביטות בגמר אמירת ההושענות. אף הילדים מהדרים בחביטה. הנשים והטף שלא הלכו לבית הכנסת מקיימים מצוה זו בבית. רבים נהגו להצניע את ההושענות לאפית מצות (הושענא חבוטה, משל המוני לדבר שהיה הדור ויפה בתחילתו והיתה לו חשיבות וקדושה ואח"כ כשנשתמשו בו ונתנוֵל בחיצוניותו ונאבדה גם חשיבותו כמו בּד הושענה זו כשחבטוהו).
בסעודת הצהרים אוכלים קְרֶפְלִיךְ (Kreplich) עשויים מעלי בצק של קמח וביצים ממולאים בשר או גבינה- שיחתם של הבריות (ש)אוכלים את המאכל הזה בימים של חבטות: הושענא רבא-יום חבטת ההושענות, ערב יום הכפורים-ספיגת מלקות, בפורים-הכאת "המן".
בהושענא רבא אחרי הצהרים מכינים "פּוֹנְטְשׁ" (ביידיש: Punsch), מעין קוקטייל ששותים אותו לאות פרידה מן הסוכה. מדי שנה בשנה היו נוהגים להתכנס אצל סבי בשעת הפרידה מהסוכה. והסבתא טרינא בת ר' שמעון שמרלינג, ילידת חברון, הידועה כאשת חיל ובעלת מדות טובות ומעשים טובים, מהדרת במנהג זה להתקין כל מיני מגדנות מעשה תנור ומטעמים שונים לכבד בהם את הקהל וכן משקאות לרוב. הקהל אוכל מעדנים בשירה ובזמרה. עם חשיכה הוא נוהר מבית הסבא לבית הכנסת הגדול בשירה וברקודי חסידים.
אחרי פטירת הסבא בחודש ניסן שנת תרנ"ה, החזיק במנהג זה דודי אחי אבי המנוח יעקב יוסף חיים סלונים והיה מקים סוכה גדולה רחבת ידים, ואשתו דודתי פרידא קבלה על עצמה באהבה להכין מטעמים ערבים לחיך ומעשה תנור לכבוד היציאה מן הסוכה. משם הלכו ברקודים ובזמרה לבית הכנסת והתחיל סדר חגיגת "שמחת תורה". בבית הכנסת הגדול מכריז השַׁמָּשׁ ר' הירש ב"ר אפרים "ירא שמים" על מכירה פומבית את המצוות הבאות: א. פתיחת ארון הקודש לפני הקריאה בשבתות וחגים. ב. הגבהת הספר תורה לפני הקריאה בשבתות וחגים הנקראת "הגבהה ראשונה". ג. "הגבהה שניה" הגבהת הספר תורה אחרי הקריאה. ד. גלילת הספר תורה והחזרתה אל ארון הקודש אחרי הקריאה.
בגמר המכירות נצב השמש על המדרגות אשר לפני ארון הקודש והגבאי על ידו. הגבאי לוחש על אוזנו והשמש קורא בקול: "מורנו פלוני בן פלוני מתכבד באמירת פסוק "אַתָּה הָרְאֵתָ". המוזמן נגש אל העמוד ופוסק את פסוקו בניגון המקובל. יש מסלסל את הפסוק בנחת ובהטעמת כל מילה ויש האומר בהבלעה מפאת אֵימְתָא דְּצִבּוּרָא..
לא הספיקו הפסוקים של "אתה הראית" לכל קהל המתפללים, חוזרים מחדש על הפסוקים עד שאין לך אף אחד שלא פסק את פסוקו. את הכהנים מכבדים באמירת פסוק "כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶדֶק" ואת הלויים "בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ" (תהילים קלב, ט-י). בתום כל הפסוקים מתחילים ב"הקפות".
את ספרי התורה מוציאים מתוך ארון הקודש וכל אחד מקבל לידיו ספר תורה לאחר שהוזמן ע"י השמש בקול חגיגי: 'מורנו פלוני בן פלוני מתכבד בהקפה ראשונה'. הגדול שבחבורה מהלך בראש במקום "חזן" ואומר בקול: אנא ד' הושיעה נא..", אלוהי הרוחות הושיעה נא.." והקהל אומר אתו את הפזמונים השייכים לאותה ההקפה עד: " כִּי־אָמַרְתִּי כִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה " (תהילים, פ"ט, ג'). בשעת ההקפה מסביב להבימה, נגשים רבים ובתוכם גם נשים וילדים ומנשקים את ספרי התורה. אשה הזוכה להגיש את פיה ממש אל התורה, פניה קורנות מאושר. אחרי ההקפה ואמירת הפזמונים שרים שירים לשמחת תורה ורוקדים בהתלהבות ובשמחה עד שהשמה נותן דפיקה חזקה בעמוד וקורא: "עד כאן הקפה א'". וכעת מתחילה התכונה להקפה ב' וכך חוזרים הדברים עד ההקפה האחרונה.
למחרת בבוקר בגמר תפילת שחרית חוזרים על סדר ההקפות. לאחר ההקפות קריאת התורה. בקריאת הסדרה לשבעת הקרואים הראשונים, חוזרים על הפרשה "וזאת הברכה" ולכל אחד מהמתפללים שעולה לתורה קוראים פםסוקים אחדים וכך חוזרים על הפרשה פעמים אחדות עד שהכל מספיקים לעלות לתורה.
לפני "חתן התורה" שהוא האחרון לסיום התורה, מצרפים את כל הילדים שבבית הכנסת ופורשים מעל לראשם טלית וקוראים את "המלאך הגואל". לאחר כך עולה לתורה "חתן בראשית" ומתחילים את התורה לשנה החדשה.
אחרי התפילה הולכים כל המתפללים לראשונה אל בתי החתנים, חתן תורה וחתן בראשית לקידוש היום ואחרי כן מזכים גם את יתר המתפללים לקדש אצלם מבלי לדלג על אחד מהם. כל בעלת בית יש לה "חזקה" משנה לשנה על מאכל "מיוחד" שהא מכינה אותו במומחיות. בשכר זה מעתירים על האשה שפע ברכות ושפתותיה נעות בלחש ואומרות אמן...אמן...
ובשעה מאוחרת אחרי הצהרים חוזר כל אחד לביתו לקדש מחדש ולאכול סעודת יום טוב".

נעם ארנון ב"היובל לגילוי, לחידוש התפילות ולמאבק "שבת שובה" בבית הכנסת "אברהם אבינו" בחברוןבדיוק לפני 50 שנה, בשבת "שובה"...
18/09/2026

נעם ארנון

ב"ה
יובל לגילוי, לחידוש התפילות ולמאבק "שבת שובה" בבית הכנסת "אברהם אבינו" בחברון
בדיוק לפני 50 שנה, בשבת "שובה" תשל"ז, התחולל אחד מרגעי השיא במאבק על גאולת בית הכנסת "אברהם אבינו". לרגל האירוע, כדאי להיזכר בתהליך המיוחד, המורכב והמאתגר הזה.
סיפורו של בית הכנסת "אברהם אבינו" הוא מופלא, מאז בנייתו ע"י קהילת מגורשי ספרד בחברון, ובראשם רבי מלכיאל אשכנזי, לפני כ-500 שנה. בספר "עמק המלך" (שנכתב על ידי רבי נפתלי הירץ בכרך והודפס לפני כ-400 שנה) מסופר שבאחד מימי ערב יום הכיפורים לא היה מניין בקהילת חברון הקטנה. תשעה יהודים נאספו בבית הכנסת, וכשהבינו שביום הכיפורים ייאלצו להתפלל ללא מניין, החלו לבכות.
לפתע נפתחה הדלת והופיע אדם מלא הוד קדושה. הוא סירב לאכול סעודה מפסקת והתפלל על רגליו כל ליל הכיפורים ויומו. במוצאי הצום רצה כל אחד מבני הקהילה להזמינו לסעוד בביתו, אך האורח הפלאי נעלם. רק לאחר מכן הובן שהיה זה אברהם אבינו, אשר הגיע כדי להשלים את המניין. מאז נקרא בית הכנסת "אברהם אבינו".
בית הכנסת היה מרכזה של קהילת חברון, על אנשיה, רבניה ומנהיגיה. כל המבקרים ציינו את יופיו וקדושתו.
בפרעות תרפ"ט בית הכנסת חולל ותכולתו נהרסה ונבזזה. אך בתוך סופת הדמים, אחדים מבני הקהילה הצליחו להציל כמה ספרי תורה עתיקים ונדירים שעמדו בהיכל הקודש מאות שנים.
אחר הפרעות עדיין עמד מבנה בית הכנסת, עזוב ומחולל; אך בהמשך, הרובע היהודי כולו נהרס ונחרב תחת הכיבוש הירדני שהחל בתש"ח. על חורבותיו של בית הכנסת הוקם דיר בהמות – עיזים, כבשים וחמורים. הכובש לא ויתר על כל סממן של השפלה: צמוד לצידו המזרחי של בית הכנסת נבנו שירותי ציבוריים ומחסן עגלות אשפה, והאזור כולו הפך למזבלה מצחינה.
זכינו ב"ה לחזור לחברון במלחמת ששת הימים – מלחמת הישע, בתשכ"ז; בצד שמחת ההצלה ושחרור חבלי המולדת, ירושלים וחברון, מראה החורבן בחברון היה מחפיר ומקומם.
מצב זה נמשך גם אחרי הקמת קרית ארבע. הנהגת הקריה ציפתה שהממשלה תפעל ותגאל את בית הכנסת, אך דבר לא קרה. אט אט החלה התעוררות ציבורית. בנושא זה בולט חלקו של מורה הדרך חיים מגני ז"ל: הוא הדריך מידי שבת סיור באתרי חברון, וחיבר אותנו לאתרים הנטושים וההרוסים. בין המסיירים היה פרופסור בן ציון טבגר ז"ל, גיבור ציוני שעלה מברית המועצות, ומצא את מקומו בקריית ארבע. בסיורים הוא ראה את בית הכנסת בחורבנו, מכוסה אשפה, שעל שרידיו דיר בהמות ובצמוד אליו מבנה שירותים ערבי. מזועזע מהמראה, הוא ויתר על מקומו כפיסיקאי, קיבל תפקיד של "שומר בית העלמין בחברון", והחל לפעול לגאולת בית העלמין ובית הכנסת. הוא החליט, כדבריו, "לא לחכות לממשלה", אלא לפעול במו ידיו. הוא הציב שלט הסבר במקום, והחל לנקות אותו. הפעולה החלה להכות גלים, וכך התחברתי לנושא.
באחד הימים בתחילת שנת תשל"ו (סוף 1975), בסיור באתרי חברון, ראיתי את פרופ' טבגר עומד בתוך דיר הבהמות, וחופר באשפה במו ידיו באמצעות מעדר. המראה עורר עניין. כששאלתי לפשר מעשיו, הוא ענה בפשטות: "אם יהודי רואה בית כנסת מלוכלך וחרב, הוא לא צריך לחכות לממשלה – הוא צריך לפעול בעצמו".
המילים האלו הניעו אותי לעזור לו ולעבוד לצידו בתוך החורבות. יחד עם פרופ' טבגר עבדו במקום מתנדבים מעולי ברית המועצות ובהם אליעזר ברויאר הי"ו. גם שכננו וחברנו שמואל מושניק היה הבין החופרים.
התהליך לא היה פשוט. הערבי שהפעיל את דיר הבהמות פנה למשטרה, וטען שיש לו חוזה שכירות על השטח עוד מימי השלטון הירדני. החוזה נשאר תקף גם תחת שלטון ישראל, לכן באופן חוקי ומשפטי נחשבנו ל"מסיגי גבול". המשטרה עצרה אותנו כמה פעמים, ואת פרופ' טבגר אף העמידו למשפט. למרות זאת, העבודה נמשכה לאורך שנת תשל"ו, תוך יצירת מודעות ציבורית הולכת וגוברת. הנהגת קרית ארבע, ובראשה הרב משה לוינגר, הבינה את משמעות המהלך והעניקה לו גיבוי, שבעקבותיו שונה המצב.
התפנית הגיעה כשהרב לוינגר קבע פגישה לפעילים עם שר הביטחון דאז, שמעון פרס. הפגישה התקיימה בצריף בקריה וכללה חילופי דברים נסערים. הרב לוינגר הסביר לשר על משמעות קדושת בית הכנסת בן 500 השנים. בסופו של דבר פרס ענה: "הרב לוינגר, אתה חושב שאני גוי? שאני לא יודע מה זה בית כנסת?". בעקבות המפגש הזה ניתן לנו אישור רשמי לנקות ולחשוף את המקום.
אחרי שהתקבל האישור, הרב לוינגר ביקש ממני לרכז ולנהל את עבודות החשיפה. לא היה לי ניסיון בחפירות (אמנם כבן מושב ידעתי מהו זבל בהמות...), אך היה לי חיבור נפשי עמוק למשימה. העבודה היתה מאתגרת: היה צורך לגייס מתנדבים, להשיג ציוד חפירה, לפנות כמויות אשפה, לדאוג למים ומזון, לנווט מול הגורמים השונים - הערבים, הצבא, המשטרה והעיתונות, ועוד ועוד. בשלב זה עוד ועוד מתנדבים התגייסו, והעבודה התנהלה בקצב מהיר: הוצאנו כמויות עצומות של זבל ואשפה. אט אט בצבצו והופיעו מתוך האדמה חלקי בית הכנסת. התגלה לפנינו מבנה מרשים: קירות בגובה של יותר משני מטרים שנותרו עומדים, עמודים, ואפילו חלק מגג עזרת הנשים. לקראת ראש השנה תשל"ז, הגענו למפלס הרצפה המקורית, והוחלט לקיים תפילה בבית הכנסת.
מכיוון שריח הזבל עדיין היה במקום, הבאתי חומרי חיטוי וריססתי את השטח. תליתי מודעה בקריית ארבע והזמנתי את הציבור לבוא להתפלל בבית הכנסת שנגאל מחרפתו. התפילה הראשונה בין שרידי בית הכנסת התקיימה בראש השנה תשל"ז. זו הייתה חוויה מרגשת, שקשה לתארה במילים. המילים מההפטרה הדהדו - עדיין מהדהדות - במקום:
כֹּה אָמַר ה': קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
אך המאבק לא תם. מייד אחרי השבת הגיעה הודעה לפיה הממשלה אוסרת תפילות במקום. בשבת "שובה" תשל"ז, נהר קהל גדול מקריית ארבע להתפלל בבית הכנסת. הפיקוד הצבאי היה נחוש: בזמן התפילה הובאו מאות חיילים ופינו אותנו בכוח, תוך גרירה על הריסות ואבנים. חזרנו עם חולצות קרועות ושחורות, ובית הכנסת הורד והוכרז כ"שטח צבאי סגור".
למחרת, בערב יום הכיפורים תשל"ז, התחולל האירוע הידוע כ"פוגרום" במערת המכפלה: ערבים קרעו והשמידו ספרי תורה, סידורים, ואת כל הציוד בבתי הכנסת. לווית ספרי התורה הפכה למפגן הזדהות המוני עם חברון.
המאבק נמשך עוד ועוד. לעיתים קרובות נכנסנו להתפלל בתוך חורבות בית הכנסת ונעצרנו. גם אחרי החלפת השלטון ועליית מנחם בגין לתפקיד ראש הממשלה (קיץ תשל"ז – 1977) נאלצנו להמשיך במאבק, עד שהממשלה קיבלה החלטה לבנות את בית הכנסת. האדריכל דן טנאי והקבלן חיים זילבר ביצעו עבודה למופת, ובית הכנסת שוחזר ונבנה על בסיס הקירות והעמודים המקוריים.
באייר תשמ"א (מאי 1981) – התקיימה באירוע חגיגי חנוכת בית הכנסת. בתשרי תשמ"ב (אוקטובר 1981) – הוחזר לבית הכנסת ספר תורה עתיק שנפדה מידי ערבים. אב תשמ"ג (יולי 1983) נפטר פרופ' טבגר, גואל בית הכנסת. באב תשמ"ה (יולי 1985) – נסגר המעגל, בהחזרת ספרי התורה העתיקים, שניצלו בפרעות תרפ"ט, למקומם המקורי בהיכל בית הכנסת. זקני חברון החזירו את הספרים ברטט ובדמע, כשאנו דומעים איתם.
בית הכנסת כיום הוא מבנה מיוחד ומפואר, מרגש ונושא סיפור ייחודי – סיפור הקדושה, המורשת, החורבן והגאולה של חברון, כסמל לגאולת עם ישראל כולו.

לוח זמנים - שיקום בית הכנסת אברהם אבינו
• קיץ תשל"ד (1974) - חיים מגני מחבר את פרופ' טבגר לבית הכנסת
• חורף תשל"ה - (1975) תחילת פינוי הדיר, הצבת שילוט זמני
• קיץ תשל"ה (1975) - פינוי הדיר, גידור חלקי, הצבת שילוט רשמי
• תמוז תשל"ה (יוני 1975) – מינוי פרופ' טבגר כשומר בית העלמין, התחלת העבודה בשטח
• חורף - אביב תשל"ו - (1975 - 1976) חשיפה חלקית של המבנה, מעצרים ומאבקים
• אב תשל"ו (אוגוסט 1976) – קבלת רישיון ממשלתי, ריכוז נעם ארנון
• אלול תשל"ו (ספטמבר 1976) – השלמת חשיפת האולם וארונות הקודש
• ראש השנה תשל"ז (ספטמבר 1976) – תפילה ראשונה מאז החורבן
• שבת שובה, תשרי תשל"ז (אוקטובר 1976) – פינוי בכוח ועצירת העבודות
• שבט-אדר תשל"ז (פברואר 1977) – המשך העבודה, גילוי בית כנסת חב"ד
• שבט תשל"ח (ינואר 1978) – עזר ויצמן עוצר העבודות
• תשרי-חשוון תשל"ט (ספטמבר 1978) – התבצרות, מחאה וחידוש העבודה
• שבט-ניסן תש"מ (אביב 1980) – החלטות ממשלה על שיקום בית הכנסת, אדריכל: דן טנאי
• אייר תשמ"א (מאי 1981) – אירוע חגיגי לחנוכת בית הכנסת
• תשרי תשמ"ב (אוקטובר 1981) – הכנסת ספר תורה עתיק
• אב תשמ"ג (יולי 1983) – פטירת פרופ' טבגר
• אב תשמ"ה (יולי 1985) – החזרת ספרי התורה המקוריים לבית הכנסת

מורי הדרך מוזמנים להשתלמויות מרתקות ומחדשות בחברון עם אסף דל
22/06/2026

מורי הדרך מוזמנים להשתלמויות מרתקות ומחדשות בחברון עם אסף דל

למדרשת חברון דרוש/ה רכז/ת טיולים ופרוייקטיםאופי התפקיד- בניית תוכניות טיולים וסיורים לקבוצות מגוונות ובעיקר למערכת החינו...
09/02/2026

למדרשת חברון דרוש/ה רכז/ת טיולים ופרוייקטים

אופי התפקיד- בניית תוכניות טיולים וסיורים לקבוצות מגוונות ובעיקר למערכת החינוך, עבודה מול רכזים בבתי הספר

דרישות התפקיד:
1. ידע וניסיון קודם בתחום התיירות החינוכית בארץ
2. בעלי תו תקן/ מו"ד- יתרון
3. עבודה במשרה מלאה מהמשרד בקרית ארבע
4. יחסי אנוש מעולים
5. יכולת לעבודה מול מחשב

תנאים טובים למתאימים
תחילת עבודה מיידית

לפרטים: מאיר 052-7710137
קורות חיים: [email protected]

נודדות חנוכה תשפ"ו - יוצאים לדרך!רביעי-חמישי הקרובים. בנות י"א-י"ב ששטח משמח אותן...אחרונות שעוד רוצות להצטרף לחוויה של ...
14/12/2025

נודדות חנוכה תשפ"ו - יוצאים לדרך!
רביעי-חמישי הקרובים. בנות י"א-י"ב ששטח משמח אותן...
אחרונות שעוד רוצות להצטרף לחוויה של פעם בחיים, מוזמנת לחפש ממש פה למטה את הפרטים :)

לזכרה של יהודית כהן ז"ל"יש אומרים, אנשים נכים אומרים זאת, שלעתים הם מרגישים את האבר הקטוע, את היד ואת הרגל, כאילו עודן א...
06/11/2025

לזכרה של יהודית כהן ז"ל

"יש אומרים, אנשים נכים אומרים זאת, שלעתים הם מרגישים את האבר הקטוע, את היד ואת הרגל, כאילו עודן אתם. עצבים אלה שהפעילו את האברים הקטועים עדיין קיימים ופועלים והם שיוצרים אשליה זו. כמה עצבים ונימים, דקים שבדקים, עוד קושרים ומרתקים את האם אל הבן שאיננו. ועם הסתלקותו הם מתעוררים אז לפעולה מוגברת להחיות אותו בתוכה מחדש, להולידו כאילו שנית. ואם נגזר שהמות הוא חידלון מוחלט וסופי, הרי שחידלון זה בא על הבן עם מות האם. ורק אז הוא בא על שניהם יחד".
(חברים מספרים על ג'ימי, עמ' 229)

נזכרתי בעצב בדברים אלו כשנודע לי על מותה של יהודית. לא במקרה צוין במודעת האבל כי יהודית היא 'אלמנת ד"ר יחזקאל כהן אימו של נעם כהן הי"ד', כי ידוע לכל מכריה ויודעיה כמה התאמצה והצליחה לחיות חיים מלאים משלה וגם להחיות את זכרם בכל צעד ושעל בנתיב הייסורים של חייה. מאז נפילתו בקרב של נעם הי"ד וביתר שאת לאחר פטירתו של אביו יחזקאל ז"ל, היא לא חסכה זמן, כוחות נפש ומשאבים להעלות על הכתב את אומר חייהם ובמיוחד להאיר לדורות את דמותו המיוחדת של נעם. הצאצאים הזכירו בדברי ההספד, ובצדק, כי היא היתה אשה מלאת חיים, חפצת דעת, שמחה וגאה במשפחתה עם הנוכחות המתמדת של חוט העצבות על פניה. כך אני הכרתי אותה: אשה מאירת פנים, חכמה ואצילית הנושאת כאב עמוק המלווה אותה תדיר.

היתה לי זכות מיוחדת להיות שותף שלה לכתיבת קורות החיים של בני משפחת ליכטנשטיין. בשנת תשע"ח פרסמנו במסגרת מדרשת חברון פרטים על יום עיון על מאורעות תרפ"ט. ביום זה חלקתי עם הנוכחים את הידוע לי על קורות משפחת ליכטנשטיין לדורותיה. יהודית שראתה את הפירסום הגיעה עם בני משפחתה, שיתפה אותי שגם היא מצאצאי הרב אלימלך ליכטנשטיין ולמשפחתה שורשים עמוקים בחברון. אביה, אברהם אבא לוי ז"ל הוא בנה של בילה, בתו של הרב זאב אלימלך ז"ל. אימה היא חמדה לוי, אף היא ילידת חברון, נכדתה של הרבנית הידועה מנוחה רחל סלונים זצ"ל. היא פנתה אלי בעדינות האופיינית לה ובקשה להיות שותפה למחקר ולכתיבה. הסכמתי כמובן מיד. ראיתי בכך הזדמנות וזכות מיוחדת. עמלנו על המחקר במשך ארבע שנים וזכינו לפרסם את הספר "שלושה אחים-מסע היסטורי מחברון לירושלים ובחזרה". יחד נפגשנו, אחיעזר ארקין, יהודית ואנוכי מספר פעמים עם משה ליכטנשטיין ז"ל שיהודית נהגה לכנותו 'שומר הגחלת', נברנו במאות מסמכים, תמונות וקטעי עיתונים וחלקנו בינינו את מלאכת הכתיבה. יהודית השקיעה ימים ושעות לחקור, לברר ולדייק וניכר היה שהעיסוק בתולדות משפחתה מרגש וממלא אותה, אם כי היתה זו מעמסה רגשית גדולה עבורה. במהלך העבודה המשותפת שהיתה חוויה יוצאת דופן, התהדקה הידידות בינינו והקירבה הביאה לשיחות ארוכות ומרתקות על החיים ועל המתים, על משמעות הספר, אופיו ועל המסרים הטמונים בו לנו החיים. לא ידעתי עד כמה היה חשוב לה לספר את סיפורם של שלושת האחים אך לא פחות מכך את סיפורם של ההורים, האחות יוכבד ושל האח משה. חיבור מיוחד היה לה עם דמותה הטרגית של אם הבנים, חנה ליכטנשטיין. בפרק מיוחד ואישי מאוד בספר היא בחרה להכניס אותנו לקודש הקודשים של השכול האישי ועל המשמעות העמוקה והחבויה של להיות אם שכולה. לאחר שנים של שתיקה היא אזרה אומץ לזעוק את זעקת האם ואת עצמת הכאב והיגון המלווים אותה כל השנים. בכל פעם שאני קורא את הפרק הזה עובר בי רטט של יראה מטלטלת בבחינת, אמם של "הרוגי מלכות אין בריה יכולה לעמוד במחיצתן"..

גם לאחר פירסום הספר שמרנו על קשר קבוע ונפגשנו מספר פעמים. בפעם האחרונה נפגשנו באזכרה של נועם בהר הרצל השנה. כמובן שלא צפיתי שתהיה זו פגישתנו האחרונה. הכאב עמוק והגעגוע לאשה הייחודית הזו רק הולך ומתעצם. ואנחנו החיים, המאמינים בחיי נצח, נתנחם בידיעה כי המוות איננו חידלון מוחלט וסופי, לא על האם ולא על הבן. כי שימור זיכרונם והנחלת מורשתם יאירו לנו באור החיים לעד את נשמתם.

יורם אלמכיאס

מוזמנים להשתתף בכנס השנתי עם הרצאות מרתקות וחידושים במחקר על חברון סביבתהיום ראשון הקרוב בקרית ארבע, כל הפרטים במודעה.
24/07/2025

מוזמנים להשתתף בכנס השנתי עם הרצאות מרתקות וחידושים במחקר על חברון סביבתה

יום ראשון הקרוב בקרית ארבע, כל הפרטים במודעה.

"היינו שיכורים מהנוף, מהאוויר היבש והצלול ומהרגשת הבראשיתיות והראשוניות של הסביבה"🏜️ (ל.אליאב)השתלמות שישי קסומה יחד עם ...
04/05/2025

"היינו שיכורים מהנוף, מהאוויר היבש והצלול ומהרגשת הבראשיתיות והראשוניות של הסביבה"🏜️ (ל.אליאב)

השתלמות שישי קסומה יחד עם אסף !
📍נחל רחף עליון - ממצפה עומר לכפר הנוקדים.

📍טבילה מרעננת בבירכת צפירה

📍גבעת גורני- תצפית 360° מרהיבה , נחל צאלים, קמר מעון, קמר בני- נעים , הרי מדבר היהודה לפרטיהם , ים המלח ועוד.

ולסיום סיומת, סיור בעיר ערד , חזונו של לובה אליאב מתגשם , אשר מילותיו המדויקות נראות ממש לנגד עינינו.

"בעיני רוחנו ראינו את העיר ממש כבפטה- מורגנה על בתיה , רחובותיה המוריקים והמוצלים ועל בריכות-המים הכחולות בתוכה" (ל.אליאב)

Address

Kiryat Arba
9010000

Opening Hours

Sunday 08:30 - 17:00
Monday 08:30 - 17:00
Tuesday 08:30 - 17:00
Wednesday 08:30 - 17:00
Thursday 08:30 - 17:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when מדרשת חברון posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to מדרשת חברון:

Shortcuts

Share

Nearby travel agencies