חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים

  • Home
  • Israel
  • Sderot
  • חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים

חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים, Tour guide, הרחבה, Sderot.

מדריך טיולים, מגיש "ציפורי לילה" בגל"צ, מספר סיפורים בשבתות ברשת ב' אצל שמעון פרנס, מופיע עם סיפוריו ברחבי הארץ (גם באירועים פרטיים), מנחה אירועים, מחבר הספר "מה שקורה בחול נשאר בחול", מתגורר בזיקים טל' 050-5245480 מדריך טיולים בחו"ל ובארץ
מדריך הטיולים של "אלמוג בשישי" ערוץ 13
מדריך הטיולים של "העונג השישי" גל"צ
מדריך הטיולים של יומן הלילה, אפי בן ישראל, גל"צ
מחבר הספר "מה שקורה בחול נשאר בחול"

..ושלא נשתה מי יםלפעמים, ביומיום, אנחנו משתמשים בביטויים שאנחנו לא יודעים את מקורם. למשל, כשאנו אומרים ״או.קיי״, רובנו ל...
14/06/2026

..ושלא נשתה מי ים

לפעמים, ביומיום, אנחנו משתמשים בביטויים שאנחנו לא יודעים את מקורם. למשל, כשאנו אומרים ״או.קיי״, רובנו לא יודעים שהביטוי נולד למעשה כאשר האמריקאים לחמו בקוריאה והם נהגו לדווח לאמריקה שאין הרוגים O– אפס KILING–K, כלומר - ok אין הרוגים. כל ההקדמה הזו נועדה כדי לספר על מקור של ביטוי, שרבים מאיתנו בישראל משתמשים בו לפעמים.

לאחד הטיולים שלי לאתונה ונפולי הצטרף יהודה שיקמה. יהודה איש של אנשים, חביב, נחמד מצחיק, עושה שמח, גבר גבר. בין יתר עיסוקיו, יהודה כיהן גם שנים ארוכות כמנכל איגוד הכדורסל.

באחד מימי הטיול כשישבנו בבר בסורנטו, וכטוב ליבנו ביין שלגמנו, סיפר יהודה על מקרה שאירע לו במהלך טורניר של אליפות אירופה בכדורסל לנוער: יהודה הצטרף למשלחת ישראל לאליפות כנשיא המשלחת. הוא סיפר שהמשחקים היו קשים והשחקנים לחמו כאריות ואז הגיע מועד המשחק המכריע נגד נבחרת יוון. "היוונים היו אלופי אירופה, היתה להם קבוצה מצוינת והם גם היו הפייבוריטים לזכיה נוספת באליפות", סיפר.

יהודה ידע שהוא חייב להפיח אומץ ועוז רוח בשחקנים הצעירים לפני המשחק הגורלי. באסיפת השחקנים שלפני המשחק, כשהמאמן נתן הוראות אחרונות, התערב יהודה בשיחה: "אמרתי לשחקנים שאין לי כל ספק שהם מנצחים את היוונים, אמרתי להם שהם יותר טובים מהיוונים ושאני מוכן לעשות איתם התערבות – אם היוונים מפסידים, אני נשיא המשלחת, אכנס עם החליפה והעניבה אל תוך הים ואשתה מי ים". יהודה סיפר שהשחקנים ששמעו זאת היו המומים ונקרעו מצחוק.

המשחק החל והשחקנים הישראלים נתנו את הנשמה, בכל פסק זמן הם צעקו שהם חייבים לראות את נשיא המשלחת שותה מי ים. לאחר מאבק עיקש, מלחמה ממש, נבחרת ישראל ניצחה את היוונים על חודה של נקודה. השמחה במגרש ובחדר ההלבשה נמשכה שעה ארוכה וכול השחקנים הביטו ביהודה אם הוא יממש את שהבטיח.

"יצאתי מהאולם בריצה, כשמאחורי רצים כל השחקנים וחברי המשלחת הישראלית". הוא רץ לשפת הים, נכנס למים והמשיך בריצה לעומק. "עמדתי בים, המים הגיעו לי עד הכתפיים, הוצאתי מכיס החליפה שלבשתי כוס ריקה של בירה, מילאתי אותה במי ים, הנפתי את הכוס למעלה ובירכתי בקול רם: לחיים, ושלא נשתה יותר לעולם מי ים". כל המשלחת צעקה "אמן" ויהודה, בדיוק כפי שהתחייב, שתה את כל תכולת הכוס .

החברה סביבו צהלו ושמחו בזמן שנשיא המשלחת הקיא אח"כ את 'נשמתו'.
שאלתי את יהודה אם גם היום הוא היה עושה זאת. יהודה הניף כלפי מעלה את כוס הוויסקי שבידו: ״אז הייתי צעיר וטיפש והיום אני כבר לא צעיר אבל נשארתי טיפש, בטח שהייתי עושה זאת שוב".

מאז ועד היום, רבים מאיתנו במהלך שתיית אלכוהול, נוהגים לברך בבדיחות הדעת "ושלא נשתה מי ים". בפעם הבאה שתעשו זאת תדעו שמקור הביטוי הוא בניצחון של הישראלים על היוונים ובהקרבה של יהודה שיקמה למען ניצחון הנבחרת. לחיים🍺🍺🍺

הסיפור הזה לזכרו של יהודה היקר שנפרד מהעולם ומכל חבריו לפני כשבועיים. יהי זכרו ברוך.
═════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳.
אם הסיפור הזה גרם לכם לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון וחייגו 050-5245480 קוזניץ מופיע בכל רחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״. אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו איתו לסיפורים הבאים.
═════════════════════════════════

סיפור: כבוד מלכים במרוקולפני כעשר שנים יצאתי להדריך קבוצה במרוקו. כהרגלי, כמה ימים לפני היציאה התקשרתי למדריך המקומי שלנ...
11/06/2026

סיפור: כבוד מלכים במרוקו
לפני כעשר שנים יצאתי להדריך קבוצה במרוקו. כהרגלי, כמה ימים לפני היציאה התקשרתי למדריך המקומי שלנו, יוסוף, ותיאמתי איתו שיגיע עם האוטובוס לשדה התעופה ויחכה לקבוצה.

נחתנו בקזבלנקה. בדרך כלל ביקורת הדרכונים במרוקו היא תהליך ארוך ומייגע, אבל הפעם קרה משהו מוזר. עוד לפני שהספקתי לעמוד בתור, ניגש אליי איש ביטחון ושאל: "אתה מר קוזניץ?"
"כן", השבתי.
הוא קד קידה קלה: "בבקשה, תתלווה אליי". הוא הוביל אותי לחדר צדדי. התיישבתי מולו והוא שאל: "מה המקצוע שלך?"
"מדריך טיולים."
הוא הביט בי ושאל שוב: "לא... מה המקצוע שלך?" חשבתי שאולי הוא ממלא טופס כלשהו.
"אני גם עוסק בתקשורת." הוא חייך.
"לא, לא. מה המקצוע האמיתי שלך?". כבר לא ידעתי מה הוא רוצה ממני.
"אולי... עיתונאי?" הוא קרץ, חייך ואמר: "בסדר. הכול ברור." לא היה לי מושג מה ברור.
כעבור רגע הוא הודיע לי שלקבוצה יצטרפו 3 אנשי ביטחון. במרוקו נהוג להצמיד איש ביטחון לקבוצות תיירים ישראלית, אבל שלושה?
"שניים בשבילך ואחד בשביל הקבוצה", הוא הסביר.
"בשבילי?!"
"כן."
לפני שהספקתי לשאול שאלה נוספת, כל הדרכונים של הקבוצה הוחתמו במהירות שיא, בלי תורים ובלי עיכובים. יצאתי החוצה מלווה בשלושת הבלשים בלבוש אזרחי. חברי הקבוצה הביטו בי מחייכים. "חיים, מה אתה מסתיר מאיתנו?"
"הלוואי שהייתי יודע..."

בחוץ חיכה יוסוף. סיפרתי לו על אנשי הביטחון וההתנהגות המוזרה של איש הביטחון. יוסוף משך בכתפיו ועשה תנועה של: "עזוב... מרוקו."
נסענו לקזבלנקה. כשהתקרבנו למלון, יוסוף התקשר להודיע שאנחנו מגיעים. כשהאוטובוס עצר, חיכתה לנו קבלת פנים שלא הייתה מביישת ביקור ממלכתי. מנהלי המלון, סגני מנהלים, אנשי שירות – כולם עמדו בשורה, לבושים בחליפות מהודרות. ירדתי מהאוטובוס. לא הבנתי מה קורה.
"מר קוזניץ?" שאל אחד מהם.
"כן..." הם לחצו את ידי בהתלהבות: "כבוד גדול לארח אתכם אצלנו".
לרגע חשבתי שאולי טעו באדם. הם הובילו אותנו לשולחן עמוס בכיבוד, סבלים העלו את המזוודות לחדרים, וכל אנשי הקבוצה קיבלו סוויטות מפוארות עם נוף לים. הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל:
"חיים, איזה חדר קיבלנו!" - "איזה מלון מדהים!" - "כל הכבוד לחברה שארגנה את הטיול!". כדי להיות בטוח שאין פה טעות התקשרתי למנהל חב' הטיולים בארץ. הוא אמר שהם הזמינו לנו חדרים רגילים. התקשרתי ליוסוף, גם הוא אמר שאין לו מושג מדוע שידרגו אותנו כל כך.

במהלך היומיים הבאים זה רק הלך והחריף. שוטרים שעצרו אותנו לביקורת שכחו מהדו"ח וביקשו להצטלם איתי. מנהלי אתרים קיבלו אותנו אישית. פקידים, מאבטחים ומארחים התייחסו אלי כאילו אני אדם שמוטב לא לשאול יותר מדי שאלות לגביו. הקבוצה הייתה משוכנעת שהכל קורה בזכותי.

לי היה ברור שמשהו פה לא הגיוני. ביום האחרון הגענו לשדה התעופה, עברנו במסלול VIP מיוחד וללא שום בדיקה ועכשיו החלטתי שאני חייב תשובות. ניגשתי שוב ליוסוף: "יוסוף, עכשיו ברצינות. ברור לי שאתה גרמת ליחס המיוחד אלינו, תגיד את האמת מה סיפרת להם?".
הוא חייך. "חיים, אל תכעס...כשהודיעו לי שאתה מגיע עם קבוצה, התקשרתי לכולם ואמרתי שאתה ראש עיריית תל אביב, שמגיע באופן חשאי לטיול עם משלחת של בכירי העירייה."
"מה?!"
"יופי של רעיון, לא?, רציתי שתדע שאני יכול לסדר ולארגן במרוקו כל מה שאני רוצה". באותו רגע הבנתי הכול: אנשי הביטחון, המלונות, השוטרים, ה-VIP , הסוויטות...

לסיום, אני מבקש סליחה מרון חולדאי, לא היה לי מושג שחשבו שאני, חיים קוזניץ מדריך הטיולים מקיבוץ זיקים, זה הוא - ראש עיריית ת"א, אבל במשך שבוע במרוקו זכיתי, בזכות אזכור שמו, לכבוד מלכים. מאז למדתי שלפעמים בטיול הכי חשוב זה מדריך מקומי עם דמיון מפותח.
═════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳. אם הסיפור הזה גרם לכם לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון וחייגו 050-524-5480-5245480. קוזניץ מופיע בכל רחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״.
אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו אתו לסיפורים הבאים.
═════════════════════════════════

גם אליבי צריך להיות מקורי (סיפר לי מדריך הטיולים אורי קציר)אורי הדריך בארץ קבוצה של תיירים אמריקאים. הם שהו במלון בתל אב...
09/06/2026

גם אליבי צריך להיות מקורי (סיפר לי מדריך הטיולים אורי קציר)

אורי הדריך בארץ קבוצה של תיירים אמריקאים. הם שהו במלון בתל אביב. בשעת בוקר מוקדמת הוא ירד לחדר האוכל.

לפתע נכנס אחד מחברי הקבוצה והתיישב לידו. הוא נראה עייף "אפילו קצת מודאג". המטייל ביקש מאורי שיסייע לו להיחלץ מצרה: "הגעתי לחדר בארבע וחצי בבוקר ואשתי התעוררה" הוא סיפר "היא שאלה אותי איפה הייתי ואמרתי שביליתי עם חברים, אתה מוכן לאשר את הסיפור שלי, לומר שהיינו ביחד, כדי שלא אסתבך?"

אורי נדהם. הוא בקושי מכיר את הבחור ועכשיו הוא גם משורבב לתוך עניין, שגבר בוגד באשתו ורוצה להשתמש בו כאליבי. "אמרתי לו שעם כל ההבנה אני לא מוכן להיות מעורב בסיפור כזה". אורי לא רצה להסתבך במארג השקרים של הגבר לאשתו "לך תדע" אמר לי "אולי היא חושדת ואחר כך היא תאשים אותי, מה אני צריך את זה בכלל?"

אורי סיפר שהמטייל נראה אובד עצות "לא היה חסר הרבה שהוא יתחיל להתחנן שאתמוך בסיפור שלו". אורי שאל למה הוא לא פונה לאחד מחברי הקבוצה? "אנחנו כולנו מכירים מארה"ב, רק חסר לי שהם ידעו שביליתי את הלילה עם מישהי שהיא לא אשתי" השיב הגבר. אורי מזג לו ולגבר קפה. "תגיד" שאל אותו המטייל "אתה מכיר איזה פאב פתוח בסביבה?".

בתל אביב, יש פאבים רבים ורבים מהם פתוחים במשך 24 שעות. לבקשת האמריקאי אורי כתב לו את הכתובת על מפית שולחן. הגבר דחף את המפית לכיסו וקפץ על רגליו: "אם אשתי תבוא ותחפש אותי תגיד לה שתיכף אחזור" הוא ביקש.

אורי לא רצה להיתקל באשה הנבגדת, כדי שלא יצטרך להשיב לה על שאלות, אם יישאל. הוא עשה דרכו למעלית כדי לעלות לחדרו. דלת המעלית נפתחה ואשתו של המטייל היתה שם בדרכה לחדר האוכל. "היי אורי" היא חייכה אליו "ראית אולי את בעלי?" אורי שמח שהיא לא שאלה אותו לגבי ה'בילוי המשותף' בפאב עם בעלה. "השבתי לה שראיתי אותו ושתיכף הוא יחזור".

אורי חזר לחדר האוכל "עוד לא שתיתי קפה, כי לא רציתי לפגוש את האישה, אבל עכשיו אחרי שפגשה אותי, כבר לא חששתי". סיפר. כעבור זמן מה הגיע הבעל מחזיק בידו חבילה גדולה. הוא ניגש לאשתו, נשק לה ואמר בקול רם "יקירתי, גם כשאני מבלה אני לא שוכח אותך". האישה פתחה את החבילה. היא הוציאה ממנה ספל בירה גדול עם צלחת קרמיקה יפה, שעליהם מוטבע היה שם הפאב שאורי נתן לבעל.

"אבל לאן נעלמת כל כך הרבה זמן?" שאלה האישה. הבעל לא התבלבל: "רציתי להפתיע אותך בבוקר וכשחזרתי למלון נתתי לפקיד הקבלה שישמור לי על החבילה. כשהלכתי להביא אותה עכשיו התברר שפקיד הקבלה כבר סיים את המשמרת שלו ואף לא אחד ידע איפה הוא שם את החבילה. רק לאחר עשרות טלפונים, הצליחו להעיר אותו בביתו ואז הוא הסביר איפה הוא שם אותה" שיקר הבעל בלי להניד עפעף.

האישה חיבקה את בעלה, נשקה לו ואמרה לחברותיה לשולחן "אתן רואות איזה גבר מדהים ואוהב יש לי". אורי היה עד לכל ה'מחזה', אך כמובן, לא הוציא הגה מפיו.

אחה"צ הגיע האוטובוס על מנת לקחת את הקבוצה להמשך הטיול. אורי עמד והתבונן בחברי הקבוצה שעלו לאיטם לרכב הגדול. אשתו של המטייל מארוחת הבוקר ניגשה אליו. היא חייכה ולחשה לאוזנו: "תודה לך שלא שיקרת אותי בבוקר". אורי אמר לי שהוא הרגיש איך כל השערות סומרות לו בגוף, אבל הוא פחד לומר משהו שיסבך אותו.

הוא הפנה לאישה מבט שואל. היא חייכה שוב: "בעלי ממש לא מקורי, יש לי בבית אוסף של כוסות בירה מפאבים. אני כבר יודעת שכשאני מקבלת במתנה מבעלי כוס בירה, זה סימן שהוא בכלל לא היה בפאב". היא קרצה לאורי ולחשה לו שוב לאוזן: "כבר הודעתי לבעלי שהערב אני וחברה שלי יוצאות לפאב לבדנו. אנחנו נלך לבלות בדיוק באותו סוג של פאב שהוא בילה הלילה. אתה רוצה להצטרף?".

הסתבר שהגבר הטיפש חשב שהוא גאון גדול. אלברט איינשטיין אמר פעם: "ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא שלגאונות יש גבולות".
═════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳. אם הסיפור גרם לכם לצחוק, דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון וחייגו 050-524-5480-5245480. קוזניץ מופיע בכל רחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״. אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו איתו לסיפורים הבאים.
═════════════════════════════════

סיפור לסופש: המערה הכחולה והשריטה הלבנהרמי, מיכל ושלושת בנותיהם שבגילאי העשרה יצאו לטיול בדרום איטליה. הבנות מאוד רצו לר...
04/06/2026

סיפור לסופש: המערה הכחולה והשריטה הלבנה
רמי, מיכל ושלושת בנותיהם שבגילאי העשרה יצאו לטיול בדרום איטליה. הבנות מאוד רצו לראות את המערה הכחולה בקפרי, וכשהגיעו לנפולי הם הפליגו במעבורת לאי קפרי.
"ירדנו מהמעבורת והלכתי לקופת הכרטיסים כדי לקנות כרטיסים לשייט למערה" סיפר רמי "אמרו לי שהמחיר הוא 50 יורו לאדם וזה נשמע לי קצת יקר".

בעוד בני המשפחה מתלבטים, ניגש אליהם מקומי בשם ג'נארו והציע להם לשכור ממנו סירת מנוע קטנה ואיתה לשוט למערה. "הוא אמר שמחיר השכירות הוא 50 יורו לשעה בלבד, ובחישוב הזמנים זה היה פחות מחצי מחיר ממה שרצו בקופת הכרטיסים".

רמי חתם על מסמכי השכירות, שילם, קיבל הדרכה קצרה וג'נארו עבר אתו מסביב לסירה כדי להראות לו שאין כל פגיעה בגוף הסירה: "ממש כמו שבודקים רכב לפני ששוכרים אותו".

המשפחה יצאה לשייט המיוחל למערה הכחולה: "התקרבנו עם הסירה לפתח המערה וראינו תור ענק של סירות שממתינות להיכנס" המשיך רמי. הוא סיפר שהתור היה כל כך ארוך עד שהם חשבו לוותר, "אבל הבנות הרי רצו לראות את מערה הכחולה".

ההמתנה הלכה והתארכה ורמי כבר הבין ששכירות הסירה תהיה הרבה יותר משעתיים, אבל גם 3 שעות שכירות הן יותר זולות מאשר לשוט עם הסירה הגדולה שהוצעה להם בקופת הכרטיסים. בעודם ממתינים, סירה שיצאה אחריהם מנמל קפרי נצמדה אליהם והתחככה בסירה שלהם. רמי אמר שבסירה היה רק אדם אחד איטלקי מבוגר, שכל הזמן דיבר וקיטר על התור הארוך שלפניהם.

רמי: "הסירה של האיטלקי היתה ממש צמודה אלינו ובאיזה שלב הוא הצית סיגריה. ביקשתי ממנו שיתרחק קצת כי העשן מפריע לנו, הוא הסתכל עלינו בכעס, קילל באיטלקית, הניע את הסירה, הסתובב, ועשה את הדרך חזרה לנמל. הבנו שהוא התייאש מהתור הארוך".

לאחר המתנה ארוכה הם נכנסו למערה. רמי אמר לי שלדעתו כל ההמתנה היתה מיותרת והוא ציפה למשהו יותר מרשים, אבל "זה מה שהבנות רצו והן היו מאושרות".

המשפחה הפליגה חזרה לנמל קפרי. "האיטלקי שממנו שכרנו את הסירה המתין לנו על המזח וברגע שירדנו ממנה הוא עלה לבדוק אותה. הוא הסתכל על דפנות הסירה ופתאום הצביע על איזה נקודה ושאל מה זה?". רמי לא הבין למה מתכוון האיש, הוא הסתכל וראה שיש איזו שריטה זעירה בצבע החיצוני. "הבנתי שזה כנראה נגרם בשל הסירה שהיתה צמודה אלינו בתור שבכניסה למערה". רמי ניסה להסביר שהשריטה לא באשמתם ושבקושי רואים אותה בכלל, אבל ג'נארו התעצבן ואמר: "ביג פרובלם, ביג פרובלם".

ג'נארו הוביל אותם לשולחן מתקפל שעמד צמוד לאחת החנויות. הוא לקח מכונת חישוב והגיש לרמי את החשבון: 3 שעות שכירות שהן 150 יורו ועוד 500 יורו נזק לסירה. רמי: "הבנו שהאיש רוצה לגזור עלינו קופון, מיכל צעקה עליו שזה לא בסדר, אבל שום דבר לא עזר. הוא הראה לנו את הדף שעליו חתמנו, שהיה כתוב באיטלקית, והראה שבאחת השורות כתוב 500 יורו. הוא אמר שאלה תנאי השכירות ושאם לא נשלם הוא יקרא למשטרה". לאחר ויכוח ארוך, שכלל תחנונים ואפילו דמעות "של מיכל", האיטלקי התרצה והסכים לקבל מהם במזומן רק 500 יורו.

רמי רצה לחזור לנפולי, כבר לא היה לו חשק לטייל באי, אבל אשתו והבנות אמרו שחבל לפספס את הטיול על האי היפה. המשפחה טיילה כמה שעות על האי וחזרה לנמל כדי לעלות על המעבורת לנפולי.

רמי: "הלכנו לכיוון המעבורת ולפתע ראיתי את הסירה ששכרנו, כאשר 2 אנשים צובעים אותה בתרסיס ספריי לבן". להפתעתו ולתדהמתו רמי ראה שהצבעים הם ג'נארו שהשכיר להם את הסירה והצבעי השני היה האיטלקי שהתחכך בסירה שלהם כשהיו בתור לכניסה למערה.

רמי: "רק אז ירד לי האסימון שנפלנו קורבן לתרגיל עוקץ". מוסר ההשכל הנצחי הוא שמה שנראה בתחילה זול לבסוף עולה ביוקר, או כמו שאומרים: אין מתנות חינם.
═════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳. אם הסיפור הזה גרם לכם לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון וחייגו 050-524-5480📞 קוזניץ מופיע בכל רחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״. אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו אתו לסיפורים הבאים. ═════════════════════════════════

החלה ההרשמה לטיול בהדרכתי בצפון איטליה. אני מזמין אתכם/ן ליהנות ביחד מ - 7 ימים של נופים משגעים ואווירה איטלקית שמחה 16-...
03/06/2026

החלה ההרשמה לטיול בהדרכתי בצפון איטליה. אני מזמין אתכם/ן ליהנות ביחד מ - 7 ימים של נופים משגעים ואווירה איטלקית שמחה 16-22/7/26.
המחיר - 1424$ לאדם בחדר זוגי.
כל פרטי הטיול והזמנה באתר של השטיח המעופף - טיולים מאורגנים או בטל' 03-5151606

הטיולים הבאים המתוכננים:
אוקטובר - התענוגות של טוסקנה ורומא עם קולינריה מקומית
נובמבר - התענוגות של דרום איטליה עם קולינריה מקומית
פברואר - הקרנבלים של צפון איטליה
להרשמה מוקדמת - 050-524-5480
צ'או

קמצנות היא מחלה כואבתלפני כמה שנים יצאתי עם  קבוצת מטיילים לטיול של שייט נהרות ברוסיה. עלינו על אוניה גדולה בסן פטרסבורג...
01/06/2026

קמצנות היא מחלה כואבת

לפני כמה שנים יצאתי עם קבוצת מטיילים לטיול של שייט נהרות ברוסיה. עלינו על אוניה גדולה בסן פטרסבורג. התחנה הסופית היתה מוסקבה והאוניה הפליגה לדרכה דרך נהרות רוסיה הגדולים. במהלך ההפלגה היתה האוניה עוגנת, מדי פעם, ליד אתרים ואטרקציות שבדרך והנוסעים הרבים, כולל אני והקבוצה שלי, היינו עולים לאוטובוסים, יוצאים לטיולים וחוזרים לאחר מכן לאוניה. וכך, בשקט, ברוגע ובשלווה, הפליגה לה האוניה והנוסעים בילו ונהנו לאורך הנוף היפה.

אני שומר על כושר ובבקרים אוהב לצאת לריצה. היות שהאוניה היתה בהפלגה, נהגתי לרוץ על 4 הסיפונים שלה למעלה ולמטה. באחד הבקרים בשעה מוקדמת, יצאתי לריצה, כרגיל, ופתאום על אחד הסיפונים, הבחנתי במטיילת שלי, דורית (שם בדוי), עומדת על הסיפון וממררת בבכי.

עצרתי, ניגשתי אליה ושאלתי מה קרה. "רבנו" היא אמרה "ומשה רוצה לעזוב את החדר, הוא בטח ייגש אליך בארוחת הבוקר ויבקש שתמצא לו חדר לבד". הרגעתי את דורית ככל שיכולתי ולפני שנפרדנו היא הוסיפה: "תראה מה אתה יכול לעשות, לא בא לי להיות בחדר לבד ותזכור.... שמשה (שם בדוי) קמצן". כך אמרה, ניגבה את דמעותיה ופנתה חזרה לחדרה. תמהתי לרגע מה היא רוצה שאעשה עם המידע הזה.

משה ודורית היו זוג לא נשוי שהצטרפו לטיול. היא אלמנת צה"ל, מקסימה, חייכנית, שופעת חיים ולבבית והוא מנהל בכיר בחברה גדולה, קצת מסוגר, שהיה בהליכי גירושין מאשתו.

סיימתי את אימון הכושר שלי, התארגנתי והלכתי לחדר האוכל לארוחת בוקר. משה, כבר חיכה לי שם. "חיים", פנה אלי בפנים זועפות: "אני רוצה לעזוב את החדר ואני מבקש שתארגן לי חדר אחר על האוניה, לי לבד".

הוא נראה מאוד עצבני ולחוץ. לא שאלתי אותו למה ומדוע כי הרי ידעתי את הסיבה, יחד עם זאת, ככלל, אינני נוהג לחטט בנושאים פרטיים של הנוסעים שלי. "בסדר" השבתי, "אסיים את ארוחת הבוקר ואגש למשרד הקבלה לבדוק אם זה אפשרי וכמה זה עולה. כשנצא לטיול הבוקר מחוץ לאנייה, אמסור לך את הפרטים".

לאחר ארוחת הבוקר היינו אמורים לצאת מהאניה לטיול באזור. "תסדר לי חדר ולא מעניין אותי כמה זה עולה, שיעלה כמה שיעלה, הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה לי מכסף". אמר וחזר להעמיס מזון לצלחתו.

לאחר הארוחה ניגשתי למשרד הקבלה. "אין בעיה" השיבה מנהלת הקבלה, "יש לנו הרבה חדרים פנויים ועד לסיום הטיול במוסקבה, החדר יעלה 150 דולר". הודיתי לה ופניתי לרדת מהאוניה לאוטובוס שכבר המתין לנו.

משה חיכה לי בחזית האוטובוס: "בדקת לי"? הוא שאל. "כן ושים לב" השבתי לו, "כרגע נותרו שלושה חדרים פנויים על האוניה עד למוסקבה. חדר עולה 600 דולר וביקשתי שישריינו לך חדר עד שנחזור מהטיול". בכל עגינה של האוניה, נוסעים חדשים עלו והצטרפו להפלגה.

"כל כך הרבה"? זעף משה. אני רק משכתי בכתפי: "אין מה לעשות זה המחיר". עלינו לאוטובוס והצטרפנו לקבוצה שהמתינה לנו. במהלך הטיול, משה התחמק מקרבתי, השתדל שלא ניתקל זה בזה ואפילו נמנע ממבט עיניים איתי. בתום היום חזרנו לאוניה ומשה, כאילו התאדה.

בערב, עשיתי דרכי לחדר האוכל לארוחת הערב. בפתח המסעדה עמדה דורית. כשהתקרבתי אליה, היא באה לקראתי, חיבקה אותי, חייכה ולחשה לי לאוזן: "תודה, הוא חזר".

גם לאחר שחזרנו לארץ דורית שמרה איתי על קשר, היא סיפרה לי שלא היה לה נעים להיות לבד בטיול, לכן ביקשה את עזרתי, אבל ברגע שחזרנו לארץ היא 'נפנפה' את הקמצן.

אבא שלי ז"ל היה אומר על קמצנים, "הם לא אוכלים ביצה כי צריך לזרוק את הקליפה" והמהדרין מוסיפים "הם לא הולכים לשירותים – כדי שלא יהיו אח"כ רעבים".
══════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳.
אם הסיפור הזה גרם לכם לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון וחייגו 050-5245480 📞 קוזניץ מופיע בכל רחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״. אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו איתו לסיפורים הבאים.
═════════════════════════════════

הסיפור השבועי: מועדון לילה בפרנקפורטיצאתי עם קבוצה של אנשי עסקים לתערוכה בפרנקפורט. תערוכה בחו"ל היא דבר מעייף ומטבע הדב...
29/05/2026

הסיפור השבועי: מועדון לילה בפרנקפורט
יצאתי עם קבוצה של אנשי עסקים לתערוכה בפרנקפורט. תערוכה בחו"ל היא דבר מעייף ומטבע הדברים, לאחר ארוחת הערב במלון, העדיפו הרוב לפרוש למנוחה ולשינה. כשאני בחו"ל אני מעדיף לנצל את הזמן ולטייל, גם בלילות, וכך 'לבזבז' פחות זמן על שינה. הייתי בלובי של המלון, התכוונתי לצאת לשיטוט בסימטאות , כשניגשו אלי שלושה גברים מהקבוצה והתעניינו באפשרויות הבילוי הליליות במקום.

"אנחנו רוצים לשבת באיזה מועדון לילה נחמד, לשתות ביחד ונשמח אם תצטרף אלינו", אמר אחד מהם. שאלתי אם הם מכירים מקום מסויים והם אמרו שלא, אבל הם בטוחים שאני מכיר. נאלצתי להודות שחיי הלילה של פרנקפורט זרים לי לחלוטין, אבל הצעתי שנזמין מונית ונבקש מנהג המונית שייקח אותנו למקום מתאים. מנסיוני, נהגי המוניות המקומיים, ברוב המקומות בעולם, מכירים היטב כל "חור" בעיר.

הזמנתי מונית, הנהג התגלה כגרמני מבוגר בשנות השבעים, שמיד הנהן בראשו ואמר שהוא מכיר מועדון מצויין, שיתאים לנו מאוד. כעבור כמה דקות נעצרה המונית בפתח של בניין, הנהג אמר שהגענו ושוער שעמד בכניסה, מיהר לפתוח עבורנו את דלתות המונית. שילמתי לנהג ונכנסנו פנימה. להפתעתנו המקום היה ריק לחלוטין מאנשים, תאורה אפלולית דלקה ומוסיקה קצבית נשמעה ברקע. השוער שהכניס אותנו פנימה הזמין אותנו לשבת סביב אחד השולחנות ואמר שבתוך כמה דקות תתחיל ההופעה.

המקום לא מצא חן בעיני, אמרתי זאת לחברים, אבל הם התיישבו וצחקו ממני: "אתה דואג מכל דבר" אמר אחד מהם. התיישבתי ופתחתי את התפריט שהיה מונח על השולחן, בתפריט הופיע מבחר קטן של משקאות, הסתכלתי שוב וחשכו עיני. המחירים היו לבקבוקים בלבד ובעלות אסטרונומית: בקבוק יין עלה 800 יורו, שמפניה 1500 יורו וכן הלאה.

הרמתי את ראשי מהתפריט והבחנתי בבחורה, מעורטלת כמעט לחלוטין מתקדמת לעברנו. רק אז "ירד לי האסימון" והתעשתתי: "שימו לב, הוא הביא אותנו לבית זונות ולא למועדון לילה אמיתי" אמרתי בשקט לחבורה. כבר שמעתי על תיירים שנכנסו בטעות לסוג כזה של "מועדונים" וכשהסתבר שהם טעו ולא זה מה שחיפשו, לא איפשרו להם לצאת ובאיומים גבו מהם סכומי עתק רק עבור הכניסה. "עכשיו נקום כולנו בבת אחת ונצא מפה במהירות לפני שנסתבך" אמרתי.

קמנו מיד וממש בריצה יצאנו מהמקום. ביציאה ראיתי את השוער נותן כסף לנהג המונית, כנראה עמלה על הבאתנו למקום. קפצנו לתוך המונית וצעקתי לנהג: "סע מפה מהר". הנהג היה המום לראות אותנו ומההתפרצות שלנו למונית. "סע" צעקתי עליו שוב, והוא נסע.

"ביקשנו ממך מועדון לילה, לא בית זונות", אמרתי לו, "אז אתה מוכן לקחת אותנו למועדון נורמלי?" שאלתי. "אוקי, אוקי", השיב הנהג: "אין בעיה אקח אתכם למקום יפה". החברים שיבחו אותי על העירנות שגיליתי ועל זה ש"ניצלנו" מסיפור שלא היה נגמר טוב. לאחר נסיעה קצרה עצרה המונית בפתח של בניין מואר בשלט ניאון ענק. ”הגענו" אמר הנהג "זה ימצא חן בעיניכם".

הפעם לא רציתי לקחת סיכונים, אמרתי לאנשים שימתינו במונית ואני אגש לבדוק שאכן מדובר, הפעם, במועדון ראוי. יצאתי מהמונית והלכתי לכיוון הכניסה. מסביבי היתה צמחיה טרופית, מעין גו'נגל ומוסיקה מחרישת אוזניים בקעה מהבניין. פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה. סביב באר ענק ישבו לקוחות, כולם גברים ואותם שירתו מלצריות חשופות חזה. כשעיני התרגלו לתאורה המתחלפת והמבזיקה, הבחנתי בצד במזרנים ועליהם גברים ונשים בתנוחות, שלא מותירות שום מקום לספק בנוגע למהות המקום.

חזרתי למונית. "עוד בית זונות" הסברתי לאנשים ופניתי לנהג: "אתה לא מבין?, אנחנו לא רוצים מקומות כאלה, אנחנו מעוניינים במקום שקט ונחמד שבו ניתן לשבת ולשתות בכייף, מה כל כך מסובך"?. הגרמני התעצבן: "איזה מן תיירים אתם? כל התיירים מרוצים מאוד כשאני מביא אותם למקומות האלה" השיב בכעס.

"אז אנחנו לא כמו כולם" עניתי לו בכעס: "או שאתה לוקח אותנו למה שביקשנו, או שתחזיר אותנו למלון". הנהג נאנח, חשב רגע ואז לפתע הקיש באצבעותיו על מצחו ואמר: "אהה, בוודאי, אני מצטער לא הבנתי אתכם קודם, עכשיו אקח אתכם למקום הכי טוב בפרנקפורט ושהכי מתאים לכם". הסתכלתי עליו בחשדנות: "לא עוד בית זונות, או מקום מפוקפק אחר"?, "לא, לא" השיב תוך כדי נהיגה "הפעם לא תתאכזבו".

התבדחנו כולנו על חשבון הנהג "קשה התפישה" כשהמונית נעצרה. "הגענו והפעם זה בטוח” אמר לנו הגרמני. המונית עצרה בקצה מדרכה שהובילה לבניין מהודר צבוע בלבן, משני צידי המדרכה היו ערוגות של פרחים מלבלבים ודשא. הבחנתי גם בשני שומרי סף לבושים בהידור: ”סוף סוף נראה לי שהוא באמת הביא אותנו למקום הנכון, בואו נרד" אמרתי לשותפי למסע. ירדנו שילמנו לנהג ועשינו דרכנו למועדון. הנהג נסע בחריקת צמיגים.

שני השומרים קדו לנו, אך לא פתחו עבורנו את הדלת. "זה מועדון לילה?" שאלתי, "כן בוודאי" השיב אחד מהם, "אך לא נראה לי שתרצו להיכנס".
"למה לא" שאלתי בתימהון, "כי זה מועדון לילה של בית גיל הזהב של פרנקפורט, מרבית האורחים הם מעל גיל 80 ובתוכנית האומנתית הערב יש קטעי קריאה של משוררים יוונים" היתה התשובה.

עמדנו שם מול הבניין, 'נקרעים' מצחוק עד דמעות, ואז הבנתי שבפרנקפורט, כנראה שיש רק שתי אפשרויות לבילוי לילה: או שאתה צעיר מדי בשביל המקום… או זקן מדי בשביל להבין מה קורה בו.
══════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳.
אם הסיפור הזה גרם לכם/ן לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון
050-5245480 📞 קוזניץ מופיע ברחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״
אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו איתי לסיפורים הבאים. ═════════════════════════════════

עוברים עלינו ימים לא קלים...אי הוודאות לגבי מה יהיה עדיין מטריד... ועדיין, רבים  רבים מאיתנו עדיין עם מועקה בלב.אני, לעו...
26/05/2026

עוברים עלינו ימים לא קלים...אי הוודאות לגבי מה יהיה עדיין מטריד... ועדיין, רבים רבים מאיתנו עדיין עם מועקה בלב.

אני, לעומת זאת, אופטימי מתמיד ורוצה להציע לכם "ניקוי ראש" איתי, במסגרת טיול של 8 ימים נפלאים בטוסקנה וברומא מה 29/6- 6/7/26.

טוסקנה היפה, השלווה, הפסטורלית והטעימה (מאוד) ממתינה לנו עם סיפורים מרתקים ומשעשעים, עם אוכל משובח, יינות נפלאים ועוד. במהלך הטיול, בין היתר, נעשה פיקניק מושקע בלב הטבע, נאכל במסעדת סטייקים מפורסמת בלב טוסקנה ובמסעדה מקומית מעולה ברומא, נטייל בעיירות וכפרים, נשמע מוזיקה איטלקית נהדרת ועוד. מצורף מסלול הטיול המפורט, כולל מחיר.

להרשמה ולפרטים נוספים: דפנה ארקיע - 052-3741115
ניתן גם לפנות אלי: 050-524-5480

כמדריך טיולים בחו"ל, אני נתקל במקרים שאפילו הדימיון הפרוע לא מסוגל היה להמציא. לסיפורים כאלה אני קורא "מה שקורה בחו"ל נש...
23/05/2026

כמדריך טיולים בחו"ל, אני נתקל במקרים שאפילו הדימיון הפרוע לא מסוגל היה להמציא. לסיפורים כאלה אני קורא "מה שקורה בחו"ל נשאר אצל חיים", וכוונתי היא שאני מקפיד לשמור על אלמוניות ופרטיותם של הנוסעות/ים איתי. על מקרה כזה עם גוון 'כחול' בסיפור הבא:

הכוונה האמיתית
יצאתי לטיול באוסטריה עם קבוצה שכולם עובדים במוסד ציבורי מוכר וידוע. לעת ערב, עם הגיענו למלון, חילקתי את החדרים למטיילים ואז ניגש אלי אחד מהמטיילים, אלון (שם בדוי) "קיבלתי חדר ליחיד" הוא התלונן "והזמנתי מראש חדר זוגי".

בדקתי ברשימות שבידי וראיתי שהוא אמור היה לצאת עם אשתו לטיול. ביום הטיול עצמו, הסתבר שהוא הגיע בגפו, ולכן שונה חדרו מחדר זוגי לחדר ליחיד. הסברתי את העניין לאלון, אך הוא סירב לקבל זאת: "זה לא מעניין אותי" אמר, "אני לא מסוגל להירדם במיטת יחיד ואני חייב מיטה זוגית".

בדלפק הקבלה במלון אמרו שישמחו להחליף לו את החדר לחדר זוגי, אך הדבר כרוך, כמובן, בתשלום נוסף. "מה פתאום שאוסיף כסף" אמר אלון בזעף "גם ככה הטיול הזה עלה לי לא מעט ואני לא מתכוון להוסיף עוד כסף". הצעתי לו שיבדוק קודם את החדר, אולי המיטה גדולה מספיק ונדבר על זה מחר בבוקר. באי רצון מופגן לקח הבחור את מפתח החדר ונפרדנו ב'לילה טוב'.

למחרת, בארוחת הבוקר, ניגש אלי שוב אלון. האמת היא שהוא נראה קצת עייף וביקש, שאשתדל בשנית, אצל הנהלת המלון, להחליף לו את החדר לזוגי "בקושי ישנתי בלילה" הוא קבל: "עשה טובה, תראה אם אתה מסוגל לעשות משהו". ידעתי שאין סיכוי שישדרגו לו את החדר בחינם, אך למרות זאת הבטחתי לו שאנסה שוב. בתום הארוחה, הלכתי לכיוון דלפק הקבלה ואז ניגשה אלי אחת מהמטיילות ואמרה לי בלחש: "אל תתאמץ בשבילו, ממש אין בזה צורך, אני אסביר לך אח"כ".

בדלפק הקבלה, כצפוי, סירבו להחליף את החדר בחינם ולמען האמת, לא התאמצתי. במהלך יום הטיול, ניגשה אלי הנוסעת מהבוקר והסבירה לי מדוע ייעצה לי שלא להתאמץ: "בחדר שלי אנחנו שתי נשים מהעבודה" סיפרה "אני לא אוהבת להיות לבד בחדר במלון ולכן הצעתי לנוגה (שם בדוי), שאותה אני מכירה מהעבודה, שנהיה שתינו ביחד בחדר. הבעיה היא שלא ידעתי שלנוגה יש רומן עם אלון והם תכננו מראש, שבלילה, כשכולם ילכו לישון היא תעבור אליו לחדר ובבוקר היא תחזור לחדר איתי. אתה מבין" היא הוסיפה בהתרגשות "אם תחליף לו חדר, אני אצטרך לישון לבד וזה לא יהיה נעים לי". הבנתי. מסתבר שעוד בארץ אלון ונוגה תכננו את חילופי החדרים. אשתו, מן הסתם, בכלל לא היתה אמורה להצטרף לטיול והכול היה מתוכנן למען האיחוד בלילות של שני הנאהבים, הנשואים לאחרים.

כמדריך, אינני אחראי על המוסר ואין זה מענייני להתערב בחייהם הפרטיים של הנוסעים. כל אחד וחייו הוא. הטיול התנהל כמתוכנן, אלון לא חזר אלי בדרישה להחליף לו את החדר והבנתי שהוא הסתגל למציאות שנכפתה עליו.

ביום האחרון, בשדה התעופה בוינה, בעת שחיכינו לטיסה חזרה לישראל, מצאתי את עצמי יושב ליד אלון. אלון הביט בי, גחן לעברי ואמר לי בשקט: "מגיע לך תודה על זה שלא החלפת לי את החדר". הופתעתי. לא גיליתי לו את מה שאני יודע ושאלתי ב'תמימות' אם הוא הסתגל למיטה הצרה.

"ממש לא" השיב וסיפר לי על הרומן שלו עם נוגה ועל מה שהם תכננו לעשות. "אז על מה אתה מודה לי" שאלתי "אני מבין שאכלת אותה". אלון חייך חיוך רחב וקירב את פיו לאוזני: "לא רק שלא אכלתי אותה אלא הרווחתי בגדול, כשנוגה סיפרה לשותפה שלה על הרומן שלנו, הציעה השותפה שאני אצטרף אליהן לחדר וששתיהן יבלו יחד איתי על המיטה הזוגית הרחבה. אתה מבין? בזכות זה שלא סידרת לי חדר, הצלחתי לממש כמעט את כל הפנטזיות שהיו לי". נדהמתי. "זה קרה כבר מהלילה הראשון" שאלתי, "בודאי" היתה התשובה "שתיהן לא בזבזו ולו לילה אחד".
מסתבר שהנוסעת שפנתה אלי עם הבקשה שלא להתאמץ להחליף לאלון חדר, ידעה בדיוק מה היא רוצה. היא חששה שאם אלון יקבל חדר זוגי, נוגה תבלה איתו לבדה והיא לא תשתתף ב'חגיגה'. מאז אותו טיול באוסטריה, כשמישהו מתלונן על מיטת יחיד — אני קודם בודק אם הבעיה היא באמת המזרן…״
══════════════════════════════════
חיים קוזניץ משדר בגלי צה״ל ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳.
אם הסיפור הזה גרם לכם לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון 050-5245480 📞
קוזניץ מופיע ברחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״
אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו איתי לסיפורים הבאים.

החיים מזמנים לנו כל מיני הפתעות. על הפתעה שכזו בסיפור הבא:הפתעה במסעדה בסיציליהלפני כמה שנים יצאתי עם אשתי ועם זוג חברים...
13/05/2026

החיים מזמנים לנו כל מיני הפתעות. על הפתעה שכזו בסיפור הבא:

הפתעה במסעדה בסיציליה
לפני כמה שנים יצאתי עם אשתי ועם זוג חברים לטיול בסיציליה. שכרנו מלון במפרץ מונדלו היפהפה שליד פלרמו וטיילנו ברחבי האי. באחד הערבים התקשרתי להזמין מקום במסעדה הנחשבת ביותר בעיר. החבר שלנו (בעל יקב בוטיק בארץ) הביא איתו לטיול בקבוק יין מסדרה חדשה של היקב, ותכננו לשתות את היין במסעדה סיציליאנית משובחת.

כשהזמנתי שולחן לארוחה, ביקשתי רשות להביא את היין, ונענינו בחפץ לב. בערב, עשינו דרכנו למסעדה.

בכניסה למסעדה המתין לנו מלצר שהוביל אותנו ברוב טקס לשולחן. המסעדה הייתה יפהפייה ושכנה במבנה אבן עתיק. מסביב נשמעו קולות צחוק רבים, נקישת כוסות יין והמולה שמחה, על פי מיטב המסורת הסיציליאנית. הסתכלתי סביב. בשולחן לידנו ישבה משפחה איטלקית "קלאסית", כמו שרואים בסרטים – זוג מבוגר (ניחשתי שאלה ההורים), הגבר בעל שפם מטופח, רעמת שיער כסופה מסורקת בקפדנות לאחור ומשוחה היטב בברילינטין, לבוש חליפה שחורה ומחויטת. האישה, עגלגלה ומאופרת בכבדות, שיער נפוח בצבע תכלכל ומשקפי קרן ענקיים. זוג צעיר (הבן או הבת של המבוגרים) ושני ילדים קטנים, הנכדים.

אי אפשר היה שלא להבחין ביחס המיוחד של המלצרים ושל בעל המסעדה למשפחה, והנחתי שמדובר באנשים חשובים.

לאחר שהתיישבנו, ניגש אלינו מלצר היין של המסעדה. הוא פתח את הבקבוק שהבאנו איתנו מישראל ומזג קודם כל לעצמו לטעימה, לוודא שהיין הבלתי מוכר לו, אכן ראוי להיות בארוחה. "בליסימו" (מקסים), הוא חייך ומזג לנו יין לכוסות. ראיתי שהאיטלקי המבוגר מהשולחן הסמוך, מסתכל ביין שלנו. ביקשתי מהמלצר שיכבד אותו מן היין ושיאמר לו שזה יין מישראל. המלצר ניגש אליו. ראיתי שהאיש הופתע. המלצר מזג לו יין לכוס, האיש רחרח את היין, ערסל אותו והרים את הכוס למעלה: "גראציה, סאלוט" (תודה, לחיים), אמר ולגם מהיין. חייכנו אליו בחזרה, והוא החזיר לנו בתנועת יד, שכאילו אומרת "היין משהו-משהו".

כשקיבלנו את התפריט, הגיע הסומלייה שוב לשולחננו עם בקבוק יין בידו. הוא פתח אותו ואמר שהאדון מהשולחן שליד מזמין אותנו ליין. קמתי וניגשתי לאיש, הצגתי את עצמי ולחצתי את ידו. סיפרתי לו על היין שהבאנו. הוא אמר שהיין מצוין, הודה לנו על שהזמנו אותו לטעום, ולכן הוא מבקש להזמין אותנו לטעימת יין מקומי. "נתתם לי לטעום יין טוב מישראל, ואני רוצה שתטעמו יין סיציאלני טוב", אמר.

המשכנו לדבר, אני אתו ואשתי וחברי עם שאר בני המשפחה. האיש סיפר שהוא עו"ד מפלרמו, ושהם נוהגים להגיע לאכול מדי פעם במסעדה המפורסמת. באיזה שהוא שלב, הורה עוה"ד למלצרים לחבר את השולחנות שלנו ושלהם, וכך המשכנו לשוחח בעליזות. אנחנו סיפרנו להם על ישראל, והם סיפרו לנו על סיציליה. הופתענו מהשליטה שלהם באנגלית.

כשהמלצר ניגש אלינו לקבל את ההזמנות לאוכל, הציע חברנו החדש (העו"ד), שהוא יזמין לנו את המנות ויתאים להן את היין. הסכמנו ברצון רב, כי הרי המקומיים יודעים טוב יותר מאיתנו התיירים, מה כדאי להזמין או מה לא. ואכן לא התאכזבנו. החלו להגיע לשולחן מאכלים משובחים ומנות ממיטב המטבח הסיציליאני.

עם כל מאכל ותבשיל שונה, פתח לנו המלצר בקבוק יין חדש שהזמין עבורנו עוה"ד. "חיים", לחש לי עוזי, חברי, כשהוא חיוור: "ראית איזה בקבוק הוא הזמין לנו? בתפריט המחיר 800 אירו". הצצתי בתפריט, וזה היה נכון. "אין מה לעשות", לחשתי לו בחזרה "בוא נשתוק ולא נעשה בושות", הרי אנחנו לא צריכים שבסיציליה יחשבו שאנחנו, הישראלים, קמצנים או לא מבינים ביין. וכך נמשכה לה הארוחה, כשלכל מנה פותחים לנו יין משובח אחר, עם עלויות מרקיעות שחקים ולמעלה מזה. אחרי הבקבוק הרביעי הפסקנו לספור. "באשר נפלנו נפלנו", אמרתי לעוזי, "הלילה נהנה ונחגוג, ומחר נחשוב על מה ששילמנו".

הארוחה התארכה והילדים הקטנים, הנכדים, כבר נרדמו. הסיציליאנים התנצלו על שעליהם ללכת ולהשאיר אותנו לבד. נפרדנו בנשיקות ובחיבוקים, כמו שנפרדים מחברים ותיקים, וחברינו החדשים הבטיחו לבוא ולבקר בישראל.

עם הגשת הקפה בסיום הארוחה, ביקשנו את החשבון והתחלנו לנחש את הסכום, "3,500 אירו לפחות", אמרה אשתי, "מה פתאום, יותר", השיב עוזי. חיכינו במתח. ידענו שאנחנו הולכים לשלם סכום שבחיים לא שילמנו במסעדה.

בעל המסעדה ניגש אלינו לשולחן, רכן אלי ואמר: "אין צורך שתשלמו, האדון עוה"ד שילם על הארוחה שלכם, והוא ביקש ממני להודות לכם בשמו על הערב הנפלא שהוא ומשפחתו בילו איתכם". נדהמנו, ממש לא ציפינו לכזו הזמנה.

ביקשתי מבעל המסעדה את מספר הטלפון של עוה"ד כדי להודות לו, אך הוא אמר שלצערו אין לו את המספר. למחרת המשכנו את הטיול בסיציליה וקיווינו שאולי במקרה נתקל בעוה"ד ונוכל להודות לו כראוי. לא פגשנו אותו.

חזרנו לארץ. חלפה לה כשנה מאז הטיול. בשעת בוקר מוקדמת מזגתי לי קפה ופתחתי את העיתון היומי. באחד מעמודי החדשות קראתי כתבה, שיום לפני כן נתפס ראש המאפיה בסיציליה, כשהוא מתחבא במערה ליד העיירה קורליאונה. הכותרת זעקה: "נלכד ברנרדו פרובנצאנו, ראש המאפיה בסיציליה, שבמו ידיו רצח למעלה מ-100 בני אדם". הסתכלתי בצילום של האיש המוזנח. הוא נראה לי מוכר, לא זכרתי בדיוק מאיפה.

לפתע צלצל הטלפון, עוזי, החבר מהטיול, היה על הקו, "ראית את הכתבה על סיציליה?" צעק בהתרגשות, "אתה לא מזהה? האיש שבתמונה, ראש המאפיה, הוא עוה"ד שהזמין אותנו לארוחה".

אילו היינו חכמים, היינו מבינים שלידנו יושב מאפיונר בכיר, אבל לפעמים רצוי להיות בעלי מזל מאשר חכמים, ואני בכלל חושד, שהאיש לא שילם לא על הארוחה שלו ולא על שלנו.
══════════════════════════════════
חיים קוזניץ מגיש את "ציפורי לילה" בגל"צ, ומשתתף בתוכנית של שמעון פרנס ברשת ב׳. אם הסיפור הזה גרם לכם לצחוק דמיינו ערב שלם כזה אצלכם בסלון 050-5245480 📞 קוזניץ מופיע ברחבי הארץ עם מופע הסיפורים ״מה שקורה בחו״ל נשאר בחו״ל״
אל תישארו מאחור לחצו 👇 "עקוב" בפרופיל ותמשיכו איתו לסיפורים הבאים.

Address

הרחבה
Sderot
80100

Telephone

+972505245480

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים:

Share

Category