12/06/2025
🇦🇱 אלבניה – סיכום טיול אחד כן, אבל גם לא.
אז נסעתי. חקרתי. טיילתי.
והנה הסיכום שלי למי ששוקל לנסוע, לא לנסוע, או אולי פשוט לדמיין.
כן, יש באלבניה נופים מהממים – מים צלולים, טבע ירוק, הרים מרשימים, מרחבים שגורמים לנשום עמוק.
אבל כדי להגיע אליהם צריך לנסוע. הרבה.
המרחקים ארוכים, התשתיות לא תמיד ברורות, וכשנכנסים לכפר מתוייר אפשר בקלות לשרוף 20 דקות רק כדי להבין איך יוצאים משם, פשוט כי אין שלטים או כיוון ברור.
🚫 דורס, למשל מיותרת ללינה. לא מרגישה חיונית או מעניינת.
🏖️ קסמיל וסרנדה? יפות, אבל גם מתויירות וצפופות מאוד בעונה.
השירות עוד לא לגמרי מפותח, והחוויה תלויה כמה אתם מוכנים להתפשר בשביל תמונה של נדנדה ברקע של מים בצבע טורקיז.
לעומת זאת, צפון אלבניה הירוקה, השקטה, הגבוהה זו כבר חוויה אחרת לגמרי.
שם הרגשתי שהנשימה מתארכת. שיש טבע אמיתי מסביב.
שהדרך, גם אם מתפתלת, מובילה למקומות ששווה לעצור בהם.
הכפרים האותנטיים ברט, ג'רוקסטרה מקסימים, אם כי גם שם כבר כעת ביוני מרגישים את הדוחק.
🏙️ טירנה עיר הבירה עושה מאמצים. בונה, משתפרת, מנסה להיראות כמו אחות קטנה של עיר אירופאית.
יש בה משהו חביב, לא יותר.
אבל כן היה לי רגע אחד יוצא דופן: כשהלכתי בכיכר המרכזית ופתאום ראיתי דגל אחד, בודד, תלוי שם – דגל ישראל.
קטן, פשוט, אבל עשה לי נעים בלב.
🛬 ולמי שאוהב להתרגש משדות תעופה
השדה בטירנה הוא ההפך הגמור ממה שאתם מכירים משדות אירופה או ארה"ב.
קטן, לא ברור, ככל הנראה עדיין בשיפוץ מרגיש זמני, גם אם הוא קבוע.
פחות חוויה, יותר תחנה בדרך.
✨ אז האם אלבניה שווה ביקור?
תלוי את מי שואלים ומה מחפשים.
לא כולם יתחברו, לא כולם יתלהבו וזה בסדר.
זה היה הביקור שלי, זו הייתה החוויה שלי וכמו תמיד, כל אחת ואחד מוזמנים לשפוט בעצמם.
