טיולי נוף מולדתי - רבקה קנטור

12/09/2020

❤️

02/06/2020

אם תצטרכו לבחור רק תערוכה אחת שתבקרו בה השנה, זו תהיה התערוכה החדשה והמופלאה הזאת!

במשך חודשיים, הביאנלה הראשונה לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל עמדה שוממת, והמתינה לקהל של חובבי אמנות וסקרנים. כעת היא סוף-סוף נפתחת ומאפשרת למבקריה לצפות בכ-250 י....

27/05/2020

היא מלאה מלאה! היא יפהפיה! היא זוהרת, נוצצת, חלקה, רעננה, מרהיבה! היא כל כך מרגשת!

24/05/2020

רק בזכותה פגשנו אומנים נדירים!
Zoya F*x סיורי אופנה ותרבות
זויה המקסימה שבתה את ליבנו מרגע שנפגשנו! המטיילים אהבו אותה ואת הכשרון שלה להביא אותנו לנבכי חדרי סטודיו נידחים על מנת להכיר עוד אומן ייחודי ומקורי.
באחד מסיורנו הרבים איתה הגענו אל Molet House ביפו, מקום של השראה מופלאה.
כאן אנחנו מקשיבים להסבר קצרצר על המקום מפי המקים אותו ותוכלו לראות לידו גם את זויה הנהדרת.
בקרוב מאוד נחזור לסייר איתה עם חוויות חדשות.

21/05/2020

"אם תוכלי תשלחי לאמא שלי את התמונה".
בכל הטיולים שלי אני מוסיפה גם מפגשים אנושיים מעניינים, כדי להביא ערך נוסף לסיפורי הנוף, הטבע, ההיסטוריה והמשמעות. למדתי שהמטיילים שלי הכי אוהבים לפגוש אנשים עם סיפור חיים מענין ומיוחד. למדתי שזה מה שעושה את הטיול לאחר. המוטיבציה להביא עניין למטיילים מניעה אותי כל הזמן לחשוב ולמצוא את ההכרויות והמפגשים האישיים האלה.
באחד מטיולנו האחרונים סיירנו באתרי מנהרות החיזבאללה שבגבול הצפון.
הגענו למוצב מבודד ורחוק מאוד באיזור מטולה, מוצב מנותק מהעולם. נפגשנו בהתרגשות עם החיילים המאיישים אותו ומסרנו להם את חבילות השי שהבאנו להם. שמענו מהם סיפורים על ריחוק ממושך מהבית, על תפקיד צבאי משמעותי, מלחיץ, מלא מתח, אחריות, תחושת שליחות אמיתית של הגנה על המולדת. המפגש עם החיילים היה ממש מרתק!
כאשר הצטלמתי עם החייל (הצלמת Aliza Riza ) הוא אמר: יש לנו כאן בעיות קליטה והמשפחה מתקשה להשיג אותנו בטלפונים, אולי את מוכנה לשלוח לאמא שלי את הצילום עם ד"ש ממני? ורשם לי בטלפון את המספר שלה.
הצילום נשלח כמובן והתקבל בשמחה גדולה אצל אמא שלו ואצלי נשארה הערכה עצומה לחיילים האלה והתרגשות רבה מהמפגש.
רבקה קנטור

18/05/2020

פתאום ראיתי ששני מטיילים חסרים...
לא נולדתי בעלת מקצוע בארגון טיולים ולא נכנסתי לתחום המרתק הזה בעלת נסיון ובטחון.
כשהתחלתי לעסוק בארגון טיולים התחלתי ממש מנקודת האפס. היתה לי מוטיבציה אדירה להביא טוב ועניין לאנשים, ליצור משהו משלי ולהצליח, אבל לא היה לי עדיין בסיס ויידע.
באחד הטיולים הראשונים שארגנתי, נסענו לירושלים והמדריך חיכה לנו שם בעיר. בדרך עשינו הפסקה בלטרון. הודעתי על 30 דק' הפסקה והדגשתי מספר פעמים שאני מבקשת לדייק.
כעבור 30 דקות עלו המטיילים לאוטובוס, אני - כתמיד - סופרת את האנשים שבפנים - אך כל מיני קריאות ביניים הסיחו כנראה את דעתי. משוכנעת שכולם ישובים במקומותיהם אמרתי לנהג לנסוע.
הגענו בשמחה לירושלים והמדריך כבר מתחיל בהדרכה, ואז מצלצל הטלפון שלי! זוג מטיילים בנימה של שלווה שואל: איפה אתם? סיימנו כרגע את הארוחה הטובה שהזמנו במסעדה ואנחנו לא רואים את האוטובוס!...
אז רק הבנתי שחסרים לי שני מטיילים!!!
היום אני יודעת שזה לא יכול לקרות לי (אני מקווה...) אבל אז! שומו שמיים! הם בלטרון ואנחנו בירושלים, אני זו שהשארתי אותם שם ומה אעשה עכשיו? עשרות תסריטי אימים רצים לי בראש, כאשר אני מוקפת באנשים באוטובוס ששומעים ורואים אותי.
נשמתי עמוק, הקשבתי לטרונותיהם ואז אמרתי בשקט ובבטחון (שאספתי בשארית כוחותי): תחפשו אם יש שם אוטובוס מטיילים אחר שעולה לירושלים, או קחו מונית על חשבוני ובואו לירושלים.
למזלי הרב "נפלתי" על זוג עם תושייה והם אכן הגיעו די מהר אלי. למזלי הגדול הם גם לא עוררו מהומה רבה בקבוצה... למדתי כל כך הרבה מהארוע המביך הזה. למדתי שברגע אחד אפשר להכשיל מפעל חיים או לרומם אותו... נעשיתי הרבה יותר קפדנית, מדויקת, אחראית.
יש ארועים שמעצבים אותך ואת הדרך בה תלך...

14/05/2020

אז ככה זה קרה...
הייתי כבר אחרי די הרבה שנות עבודה-עשייה-קריירה בתחומים אחרים (חינוך ואח"כ תרבות והפקות), הדרך שלי היתה כבר שגרתית ומובנת מאליה ואז התחילו להציף אותי מחשבות: מה יהיה השלב הבא שלי? במה אעסוק כשאני כבר גדולה? מה יכול למלא ולהעשיר אותי? באיזה תחום אוכל לבטא את עצמי וגם לאהוב את שאעשה.
היתה לי חברה טובה, שותפה שלי להפקת ארועים (חנה שטילמן היקרה מבאר שבע) שניהלה משרד לארגון טיולים. באחת השיחות הטלפוניות אמרה לי חנה כבדרך אגב: תבואי פעם לבקר אותי במשרד בבאר שבע.
חלפו כמה שבועות כשאני משתעשעת ברעיון, אבל המניע היה סקרנות ואולי גם רצון לעשות יום של כיף (רכבת לבאר שבע!) ותו לא. לא שיערתי לאן תוביל אותי הנסיעה הזו...
יום אחד החלטתי לא לחשוב הרבה ולעלות על הרכבת!
באתי לביקור אצל חנה במשרד בבאר שבע. כולם היו עסוקים שם בהתלהבות העשייה, ההכנה והארגון של טיולים לקהלים שונים. חברתי התהלכה בעיניים מלאות אור, אירחה אותי והתרוצצה בו זמנית. אי אפשר היה לפספס את האנרגיות החיוביות במשרד הזה. ישבתי שם בצד והסתכלתי, הקשבתי לסיפורים, קראתי תכניות ופתאום ברגע אחד צלצלו לי בראש הפעמונים!!!
ומרגע זה (שקרה כבר לפני כמעט 10 שנים) אני חיה, נושמת, בועטת ונרגשת מכל מה שקשור לארגון והכנת טיולים.
ועוד היד נטוייה...

10/05/2020

טיול ברכבים פרטיים!!! מה דעתכם?
כולנו קצת בתחושה של ״בין לבין״ ועדיין לא בטוחים בצעדינו.
אני מתלבטת בקשר לטיולים היפים שלנו: באוטובוסים עדיין אסור לנסוע בקבוצה גדולה, גם אסור כרגע להצטופף ובכל זאת כבר ניתן לצאת! לטייל! לראות! לחוות! לבלות בקבוצות לא גדולות.
מה דעתכם (היא חשובה לי!):
האם תחשבו בחיוב על הצטרפות לטיולים נהדרים ברכבים פרטיים???
(כמובן עם מדריך מעולה, כיבוד, אווירה).

08/05/2020

החיים מתחילים לנוע, הלחץ הולך ופוחת ואני מתחילה לאט לאט להרגע וגם להאמין שאכן יכול להיות שגם נחזור לטייל בקרוב.
חודשיים של נתק מוחלט מהעשייה המרתקת, חודשיים של עצירת החיים, חודשיים של אפס תכנונים, אפס סיבות להתנעה...
ועכשיו החיים מתחילים לנוע...
ואולי?

01/04/2020

כאבי קורונה...
בין התחומים הנפגעים ביותר הם תחומי התיירות והבילוי.
אז כן, תחום הטיולים שותק והודמם לחלוטין. זה לא שיש איזו אופציה לקיים טיולים אמיתיים כרגע, כאשר טיול משמעו קודם כל לצאת מהבית.
אז כן, התחום שאליו אני מקדישה את כל כולי בשנים האחרונות, על כל השעות והמחשבות והקשרים והתכנונים והתיאומים והתקוות והחלומות... התחום הזה שלי, כמו של רבים רבים אחרים נכנס בבת אחת להשתקה, השתקה מוחלטת, השתקה רועמת...
אז כן, אני מודה, יש לי כאבי קורונה ולא רק בשל הפחדים הקשורים לאימת המחלה ולא רק בגלל הסגר והנתק.
מבטיחה לעצמי ולכם שיבואו ימים אחרים....
ובנתיים מחפשת רעיונות יצירתיים עבורי ועבורכם. שתפו אם חשבתם על משהו. ♥♥♥

10/03/2020

לאחר התלבטות (ובהקשבה להוראות הרשמיות שאינן אוסרות זאת) אכן יצאנו לטיול אתמול.
סיפורה של חטיבת הראל במלחמת ששת הימים, סיפור מרתק, דרמטי, מדמם, לא ידוע ואפילו אולי ״מושכח״ וכל זאת מפיו של משה חרמץ המופלא!
היינו קבוצה ענקית של מטיילים מתעניינים, מלאי יידע בעצמם, שותים כל מילה, מתרגשים, עוצרים נשימתם לנוכח הסיפור!!!
ואז כשאתה חוזר הביתה אתה מרגיש שזכית היום בזכייה אדירה!