18/08/2024
בהמשך לפוסט הקודם שלי מט' באב,
ולקראת טו' באב שמגיע בשעה טובה הערב,
אני יוצא אל הנופים להתבונן בטבע שמבחוץ ומבפנים
לקבל השראה ותובנה
כיצד להכיל ולעבד
את חווית החורבן והאובדן
מפרספקטיבה אחרת:
החיים ממשיכים, ואיתם גם יכולות ההתחדשות, ההתפתחות וההתפקחות אשר מאפשרים בניה של מערכות חדשות המתאימות את עצמן לתנאים שהשתנו.
בטבע זה מאוד ברור כשיש תקופות בצורת. המערכת האקולוגית מסתגלת במהרה ו"מנפה" את כל מה שדורש הרבה משאבים בכדי לאפשר למינים מסויימים להחזיק מעמד. כל הצמחייה הים תיכונית שאנחנו מכירים מבוססת על המנגנון הזה: עצים מעמיקי שורש, חזקים ועמידים אשר מסוגלים להתמודד עם חודשים ארוכים ללא גשמים.
במקביל, מינים רגישים יותר, מוצאים מקלט בנישות מאוד מוגנות וספציפיות (מיקרו אקלים) או שהם מפיצים זרעים הממתינים בסבלנות בתוך שכבות הקרקע לשינויי חדש בתנאים.
אבל לעיתים, התגובה הקיצונית לשינוי מהיר בתנאים היא קטסטרופה. חורבן חיצוני של המערכת. שריפה. מחלות. שיטפון. חוסר איזון קיצוני. זה גם קורה בתדירות מסויימת בכל מערכת אקולוגית. ומתוך כך לעיתים נוצר משהו חדש לגמרי. רגרסיה לטובת קפיצה התפתחותית.
בעולם האדם אפשר לראות איך לאורך ההיסטוריה, כשיש לדוגמא משבר כלכלי גדול, החברה יורדת כמה שלבים בסולם המורכבות לרמה יותר פשוטה של קיום. זה יכול להתאפיין בחזרה לתא המשפחתי. לעיסוק וכלכלה מקומית והתקיימותית (גידול מזון וכדומה), וגם יכול להוביל לחזרה לתודעה שבטית, לאומנית ובדלנית במצבים של איום או מלחמה.
ברמה האישית, זה מעניין להתבונן במערכות חיינו כשהתנאים משתנים, לאט ובעקביות (ואז אנחנו עושים התאמות הסתגלות) או מהר ובקיצוניות (ואז אנחנו מגיבים בכל מיני דרכים פחות צפויות ורגילות).
השנה האחרונה הפגישה אותי (כמו את רוב מי שחי בארץ) עם מגוון של שינויים מהירים בתנאי חיינו.
מציאות החיים בגליל השתנתה הפכה לזירה של מלחמת התשה אשר יוצרת המון חרדה וחוסר ודאות.
אישית, חוויתי קריסה של העשייה המקצועית שלי ואיתה גם של המצב הכלכלי.
זה הוביל אותי בחודשים הראשונים לתודעה של השרדותיות והסתגלות מהירה ובהמשך לחשבון נפש עמוק לגבי העשייה והשירות שלי בעולם.
זה המקום שהייתי בו במהלך חודש אב עד כה:
המימדים האקולוגיים, ההיסטורים, הקולקטיביים והאישיים נפגשים.
חורבן. בית (אקוס בלטינית). שינוי. התחדשות.
אני מזמין את כל מי שהמילים הללו פוגשות אותו לקחת פסק זמן היום, ולשאול בכנות מה קורס ונחרב אצלי בחיים ומה מתחדש ומגיח?
שם, בחריצים ובסדקים של המציאות, נוכל למצוא "מציאות" - זרעים ואוצרות שמחכים להזדמנויות להגיח ולהתפתח מתוך האדמות החרוכות.
כמו עץ האלון הצעיר שמגיח מתוך האורן הגדול והשרוף שבתמונה….
