26/04/2026
ריטריט "ואהבת" בחופי נואיבה שבסיני - איך הגיע כבר היום החמישי?...
האמת שעדיין לא הגיע.
אני מזמנת לנו את המציאות הבאה:
1-6/7 יוצאות לריטריט עדין ומחבר -
אותנו לעצמנו ולילדה הקטנה שמובילה אותנו,
אותנו לחבורה החדשה של האחיות שנכיר בדרך
אותנו למדבר ולים ולכל מה שיבוא בדרכנו...
פרק חמישי ביומן המסע
5
חוכמת הכלום
לפעמים ההארה נוחתת לך על הראש כמו טיפת מים סגולה ועדינה ולפעמים פטיש חמישה קילו חובט לך במצח מפיל אותך לאדמה.כי את חושבת שיש לך יכולת שליטה על מה שקורה מסביב - על האנשים, על מזג האוויר ובעיקר על עצמך ומה שקורה לך. ואז את מבלה זמן רב בתכנון ובזימון ובטוחה שהנה את יודעת הכל ואז ברגע אחד של צחוק פעמונים אלוהי... הכל מתהפך.כל מה שרצינו היה לעשות שנורקל, כמו שכולם עושים בים האדום. חשבנו אולי להרחיק עד דהב ולבלו הול או לצעוד למלון הגדול לידנו שיש מולו ריף יפה, או אפילו לשכור מיוסוף היפה (מבטיחה שהסיפור עליו עוד יגיע) סירה ולהפליג לאופק עם ציוד ואז לזנק למים כמו בנות ים קלילות עטויות סנפירים ו...ואזקמנו לבוקר מעונן, אפוף רוחות קרירות והים... גלי. מחשבות על מים ודגים צבעוניים התרחקו למרחק בטוח מהים הקרררריר.אופס, התוכנית נפלה בחבטה אל קרקע המציאות מותירה אותנו להמשיך לבהות ולתהות מול שולחן ארוחת הבוקר.אחרי ניתוח הגיוני של המציאות וארבע שקשוקות מעורבבות עם גבינת סיני טעימההה ומלא ירקות, הוחלט לשנות כיוון ובמקום לים - לצאת למדבר בג'יפ להרים עם בדואי-יאללה-נעשה-כיף-חפלה ביחד.כיאה לנשים שתמיד רוצות להרגיש בטוחות ומוגנות, פסחנו על שלל הרובצים לאורך החוף ומציעים הצעות משונות ופנינו ישר ליוסוף היפה. יוסוף הוא הבן של בעלת הבית האיטלקיה ובעלה המצרי. הוא מזוקן ושחום בדיוק במידה הנכונה וחיוכו השרמנטי מתחת למשקפי השמש לא מותיר מקום לספק שהוא יודע בדיוק את ערכו בעולם ואת השפעת חיוכו הממיס על חבורת הקצ'קות שלנו.יוסוף לקח את הזמן הבוקר. סיים את שנת היופי המאוחרת, רחץ, התבשם, לבש לבן ובסוף יצא אלינו לישיבת בוקר דחופה בענייני טיול להרים. כן. הוא מכיר את הבדואי שייקח אותנו אחר הצהריים להר לראות שקיעה וארוחת ערב עם תה וקפה. רוצות לנסוע בג'יפ חדיש וסגור או בארגז של טנדר מצ'וקמק וסחוף רוח? (חחחח)השעה היתה 11. אין מה למהר. יוצאים בחמש. עד אז מתרגלות את מה שלמדנו בימים האחרונים וזה - חוכמת הכלום.מעבר מהשולחן ההוא לכסא הזה, לשכב קצת בזולה ולפתוח ספר ואז לעצור לשעה של שיחת נפש. לעצום לרגע עין, להחליף שוב בגדים, להזמין עוד קפה (רק לילי רוצה כל הזמן מיץ תפוזים) ולהתעמק עד כלות ביחסים שבין גברים ונשים בעידן הפוסט. פוסט נישואין (חלקנו גרושות), פוסט ילדים (גדלו ברוך השם), פוסט הכל מובן מאליו... תודה לאל על כל הפוסטים ועל תיבת פנדורה של הנשיות החבויה שנחשפה פה במערומיה ועכשיו מבקשת לגדול הלאה אל החופש הבא.ארבע נשים בדיוק באמצע החיים ממקצעות את חוכמת הכלום של חוסר העשיה. נפלא!ואחרי שיחות הנפש, הנמנום, הספר וארוחת צהריים קלה עם עוד פיתה וטחינה, סופסוף הגיע הרגע להתעטף היטב כי פארג' הנהג הבדואי הגיע לאסוף אותנו. יוסוף היפה שובר לנו את הלב ברגע האחרון ולא מצטרף אלינו, אבל מה לעשות, כבר הבנו שאנחנו רק כלי משחק בידי כוחות עליונים אז מתגברות על השברון ועולות לג'יפ הדוהר להרים עם יעל ורועי שהצטרפו לעוד הגנה מכוחות האופל שמחכים בכל פינה.פראג' דוהר במעלה ההרים מסביר בעברית עילגת הנה פה והנה כך ופה הפניה לראס אום גלום ותראו איזה יופי ואקח אתכן לבית של האמא שלי ופתאום, אחרי דהרה מטורפת בעקבות האור המתמעט, הוא עוצר בחריקה את הג'יפ בתוך חבורת מכוניות בלב ההרים, פותח את הדלת - טפסו. אבל פארג' מי יסביר מי יראה לנו את הדרך מי ישמור עלינו... פארג' מחייך מתחת לשפם ומזרז אותנו לעלות מהר לפני שהשמש תשקע ומבטיח לחכות לנו.אנחנו יוצאות לשביל בעקבות רועי והמכנסיים הקצרים (לגברים לא קר אבל לנו קפוא!). מטפסות שעה קלה בין סלעים אדומים ואז נגלית לנו רחבה סלעית מלאה אנשים שיושבים לצפות בשקיעה.כראוי לחבורת ילדות בת מצווש שאנחנו, פצחנו בסדרת תמונות וצילומים על רקע השקיעה, שלא נפסקה עד שהשמש בטוח נעלמה בהר ואיתה גם כל האנשים. התחבקנו (רק כדי להתחמם) וירדנו מן ההר כמו משה לאחר תקרית לוחות הברית.פראג' חיכה לנו מתחת לשפם והאיץ בנו למהר כי האוכל של אמא כבר מתקרר ודהרנו בואדי עמוס האבנים עד שעצרנו בלב שומקום ובאור המועט ראינו כמה אוהלים, מדורה קטנה וכמה עיזים שפועות מרחוק.משפחת פראג' הושיבתנו אחר כבוד על שטיחים וכריות, עטפונו בשמיכות כבדות והגישו לנו מעדנים שנאפו בטאבון עטופי נייר כסף. עוף, ירקות, אורז, טחינה וסלט ועוד עוף בגריל. תה עם סוכר בלי סוכר, קפה והרבה סיפורים ויא אללה שלך קררר פה מתי חוזרים לקמפ חביבה...אז אחרי ההרפתקאות אמיצות הלב שבנו בדהירה לקמפ המפנק וליוסוף הדואג. סופסןף רק קריר ולא קפוא. נמשיך בשמחה לעשות עוד כלום, או מה שיצא... כי אנחנו לא מחליטות על העולם וכל תחושת שליטה היא אשליה.לקינוח הערב המופלא יש לציין עוד בשורה מופלאה שהגיעה מהארץ והפכה שוב את הסירה שלנו לצד הנכון. קולות שמחה וחיוכים ומלא תמונות לפייסוש חתמו את הלילה. איזה יופי לעשות כלום ולקבל הכל.שרק נהיה בריאות לקבל כל יום את מתנות האלוהימה בזרועות פתוחות ונאמר אמן!
