14/07/2026
משהו רגוע יותר מנשב בדרום במוראביה שבצ'כיה : הקיץ האירופי שמוותר על הים
אחרי כמעט ארבעים שנה של חופשות ביוון, גלי החום, השריפות עומס התיירים והמחירים דחקו אותי לחפש כיוון חדש. אל דרום מוראביה שבצ'כיה, שם התגלתה לי אירופה שקטה יותר, בלי האובססיה לים ולחופים , שבה היין אינו רק אטרקציה לתיירים אלא דרך לשמור על משפחה קהילה, ועל מסורת
כמעט כל קיץ שהתאפשר לי, שלא היו פה מלחמות או מגיפת הקורונה , כמו תיירים ומטיילים רבים מהעולם כולו , גם אני מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב ליוון. האיים, הטברנות, המים הצלולים והתחושה שחופשת קיץ אמיתית חייבת לכלול שיזוף וים.
אבל בשנים האחרונות משהו השתנה. יוון עדיין יפה כפי שהייתה, אלא שחופשה בה כבר אינה מה שהייתה פעם.
המחירים עלו, מזג האויר נעשה קיצוני יותר, גלי החום וסופות ושטפונות נעשו תכופים וקיצוניים לדוגמא הסופה ההרסנית "דניאל" בשנת 2023 .
ואולי הבעייה העיקרית היא בכלל העומס בעונת התיירות שמורגש כמעט בכל אי ובכל חוף, וגם בדרך ובמעברים אליהם לדוגמא באתונה ובסלוניקי.
העומס בא לידי ביטוי לא רק בכמות האנשים אלא גם בקשיים למצוא מקומות לינה, ורכבים להשכרה.
במקומות שונים נשמעת גם מחאה הולכת וגוברת מצד התושבים המקומיים, המרגישים שהתיירות הפכה לנטל – היא מעלה את מחירי הדיור, מעמיסה על התשתיות ולעיתים אף דוחקת אותם מהמרחב שבו הם עצמם חיים.
מחאות והאווירה מסוג זה לא עוזרות לי להנות מהחופשה ואפילו יכולות לגרום להרגשת אשמה , לא משהו שאני מחפש בחופשה .
אז השנה החלטתי לשנות כיוון. החלטתי לוותר על הים , ואין מקום מתאים יותר לעשות זאת מצ'כיה , מדינה שאין לה מוצא לים !
טסתי לפראג . אי אפשר להגיע למדינה מבלי לעצור תחילה בפראג – אחת הערים ההיסטוריות והיפות באירופה, עיר עתיקה, עם גשרים, כיכרות וארכיטקטורה תרבות עשירה , וכמובן גם אפשרויות בילוי מוכרות ואהובות על מטיילים בצורת מסעדות, בתי קפה ועוד.
נכון גם פראג עמוסה בתיירים , אבל מי שיתרחק קצת מהמרכז, יתמקם באחד המלונות הקטנים , יוכל למצוא איזורים פחות עמוסים ותיירותיים, פארקים , ואפילו להגיע ל"האנוי הקטנה" , האיזור שבו חיה הקהילה הויטנאמית הגדולה של צ'כיה.
פראג היא לא רק "חומר" יש בה הרבה מאוד "רח"
העיר הזו קשורה לדמויות היסטוריות חשובות ומפורסמות. אחד מהם הוא "משה" של העם ה'צכי.
ה"משה" של הצ'כים, , הוא דמות מיתולוגית הידועה בשם "אב האומה צ'ך" (בצ'כית: Praotec Čech).
הוא נחשב לאבי האומה ומייסד בוהמיה (החלק המרכזי של צ'כיה), והסיפור שלו אכן מזכיר במידה מסוימת את נדודי בני ישראל וההגעה לארץ המובטחת.
לפי המיתולוגיה הצ'כית, זהו סיפור המסע שלו:
בעקבות סכסוכים ומלחמות בארץ מוצאם, איפה שהוא באיזור פולין ואוקראניה של ימינו צ'ך הוביל את עמו מערבה ודרומה בחיפוש אחר מולדת חדשה ובטוחה.
: לאחר נדודים רבים, הגיעו צ'ך ועמו לצ'כיה של ימינו וחנו למרגלות הר ז'יפ.להר ז'יפ (Hora Říp)
בנקודה זו הסיפור מזכיר מאוד את תצפיתו של משה אל ארץ כנען. צ'ך טיפס על פסגת ההר, השקיף על העמקים הפוריים והירוקים של הנהרות וולטאבה ואלבה, וירד אל עמו. הוא הכריז בפניהם שזוהי הארץ שחיפשו – ארץ בטוחה, ללא אויבים, ה"ארץ המובטחת" ארץ :"זבת חלב ודבש".
בתגובה לבשורתו, עמו המאושר החליט לקרוא לארץ החדשה על שמו של מנהיגם – "צ'כיה" (Čechy).
לצכיה יש גם את שלמה המלך שלהם, כלומר המנהיג שמחשב לאדם החכם ביותר עבור הצ'כים:
וזהו קרל הרביעי (Karel IV), מלך בוהמיה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה שחי במאה ה-14.
עד היום הוא נחשב לצ'כי הגדול ביותר בהיסטוריה, זכה לכינוי "אבי האומה" (Otec vlasti), וההקבלה שלו לשלמה המלך היא בכמה מישורים מרכזיים:
כמו ששלמה המלך , הבנאי הגדול מזוהה יותר מכל עם בניית בית המקדש ופיתוח ירושלים, קרל הרביעי הוא האדם שהפך את פראג לאחת הערים המפוארות והחשובות בעולם באותה תקופה. הוא יזם ובנה את רוב סמלי האדריכלות המוכרים של צ'כיה עד היום: גשר קרל, טירת קרלשטיין (שנבנתה במיוחד כדי לשמור על תכשיטי הכתר), החל את בניית קתדרלת סנט ויטוס העצומה, והקים את "העיר החדשה" (Nové Město) של פראג.
שלמה נחשב במסורת ל"חכם באדם", וקרל אכן כמו שלמה היה אחד השליטים המשכילים והאינטלקטואלים ביותר של ימי הביניים באירופה. הוא דיבר וכתב בחמש שפות (לטינית, צ'כית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית) ואף כתב אוטוביוגרפיה. גולת הכותרת של חזונו הייתה בשנת 1348, כשהקים את אוניברסיטת קרל – האוניברסיטה הראשונה במרכז אירופה, שהפכה את צ'כיה למוקד אקדמי מוביל. ואת כל זה הוא התחיל לעשות כשהוא בן 12 שנים בלבד!!
ימי שלמה מתוארים בתנ"ך כתור זהב של שלום ושגשוג ("איש תחת גפנו ותחת תאנתו"), ותקופתו של קרל נחשבת באופן רשמי לתור הזהב של בוהמיה. בניגוד לשליטים אחרים שבילו את חייהם בשדה הקרב, קרל היה דיפלומט מזהיר. הוא העדיף להרחיב את האימפריה שלו ולפתור סכסוכים באמצעות אמנות פוליטיות, משא ומתן חכם ונישואים אסטרטגיים.
זהו אכן "שלמה המלך" של הצ'כים – מנהיג שהשאיר אחריו מורשת עצומה של תרבות, שמעצבת את האתוס הלאומי של העם הצ'כי עד היום.
דמות נוספת חשובה היא של יאן הוס.
אם אבי האומה צ'ך הוא "משה" וקרל הרביעי הוא "שלמה המלך", הרי שיאן הוס (Jan Hus) הוא ללא ספק הנביא והמורד הגדול של האומה הצ'כית.
הוס, שחי בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, הוא דמות מכוננת לא רק בהיסטוריה של צ'כיה, אלא של אירופה כולה. הנה הסיבות המרכזיות שהפכו אותו לגיבור לאומי אולטימטיבי:
כמאה שנים לפני שמרטין לותר התחיל את הרפורמציה הפרוטסטנטית בגרמניה, יאן הוס כבר עשה זאת בפראג. הוא היה כומר קתולי, פילוסוף ורקטור באוניברסיטת קרל (אותה אוניברסיטה שהקים קרל הרביעי). הוס יצא בחריפות נגד השחיתות של הכנסייה הקתולית, התעשרות הכמורה, ומכירת "שטרי מחילה" (אינדולגנציות) לעשירים תמורת כפרה על חטאיהם.
הוס האמין שהדת צריכה להיות שייכת לעם ולא רק לאליטה השולטת בלטינית. במקום לדרוש בשפה שרוב האנשים לא הבינו, הוא החל לשאת את דרשותיו בצ'כית בקפלת בית לחם בפראג. מעבר לדת, הייתה לו השפעה אדירה על השפה עצמה: הוא תרם רבות לעיצוב ולפישוט השפה הצ'כית הכתובה, כולל הכנסת סימני הניקוד המיוחדים שמעל האותיות (כמו ה"צ'ופצ'יק" – Háček), במטרה להקל על פשוטי העם לקרוא ולכתוב בשפת האם שלהם.
הביקורת החריפה שלו עוררה את זעמם של האפיפיור ושל קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1415, הוס זומן למועצת קונסטנץ כדי להסביר את דעותיו, כשהקיסר זיגיסמונד מבטיח לו אישית "תעודת מעבר בטוח". אך ההבטחה הופרה באכזריות: הוס נעצר, נשפט ככופר, ונדרש לחזור בו מאמונותיו. משסירב לבגוד במצפונו, הוא הועלה על המוקד ונשרף חיים ב-6 ביולי 1415.
"האמת תנצח" (Pravda vítězí): זהו המשפט המזוהה ביותר עם יאן הוס. עד היום, זהו המוטו הרשמי של הרפובליקה הצ'כית ומתנוסס על דגל נשיא המדינה.
מותו של הוס לא דיכא את התנועה שלו – הוא הצית אותה. העם הצ'כי התקומם בזעם על רצח מנהיגו הרוחני, מה שהוביל למלחמות ההוסיטיות. במשך שנים ארוכות, צבאות של איכרים ופשוטי עם צ'כים (ה"הוסיטים") הצליחו להביס שוב ושוב את צבאות הצלבנים המאומנים שנשלחו נגדם מרחבי אירופה הקתולית, כשהם משתמשים בטקטיקות צבאיות חדשניות לעומת האבירים המשוריינים.
עד היום, יאן הוס נחשב לסמל הלאומי העליון של חופש המחשבה, עמידה איתנה על עקרונות מוסריים, וההתנגדות הצ'כית לכפייה חיצונית. אנדרטת הענק שלו, שניצבת בלב כיכר העיר העתיקה בפראג בדיוק מול הכנסייה, ממשיכה להזכיר למבקרים את מורשתו.
בתור ישראלי ויהודי אבל לא רק אי אפשר לכתוב על פראג מבלי להתייחס לדמויות היהודיות המפורסמות שקשורות לעיר הזו .
המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל)אולי הדמות היהודית המזוהה ביותר עם פראג. המהר"ל, שחי במאה ה-16 (תור הזהב של פראג תחת הקיסר רודולף השני), היה פילוסוף, מקובל, ומנהיג רוחני עצום.
המהר"ל ידוע בעולם בעיקר בזכות אגדת הגולם מפראג – יצור עשוי חימר שהקים לתחייה כדי להגן על יהודי העיר מעלילות דם. אגדת הגולם הפכה לחלק בלתי נפרד מהפולקלור של פראג. עד היום, סיפורי הגולם מושכים תיירים מכל העולם לרובע היהודי, ולפי המסורת, שרידיו עדיין מונחים בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול. בנוסף, המהר"ל היה מקורב לקיסר רודולף השני והם נפגשו מספר פעמים, דבר נדיר באותם ימים. אנדרטה מרשימה של המהר"ל ניצבת כיום מחוץ לבניין עיריית פראג החדשה, עדות לכבוד שהוא זוכה לו גם מהצ'כים.
סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שינו את המדינה מן הקצה אל הקצה. מהפכת הקטיפה, נפילת מסך הברזל והתפרקות צ'כוסלובקיה לשתי מדינות עצמאיות פתחו בפני הצ'כים עולם שהיה סגור במשך עשרות שנים. פתאום אפשר היה לצאת, לעבוד, ללמוד ולטייל ברחבי אירופה, בדרכ עם מעט מאוד כסף ואמצעים. וגם בישראל נוצרו באותן שנים קשרים אישיים ומקצועיים עם צעירים צ'כים שהגיעו לעבוד, ללמוד ולהכיר מציאות אחרת. בישראל הצ'כים עבדו בפסטיבלים, הם היו החברה שעזרו למארגנים להקים את המתחמים של הפסטיבלים המפורסמים" בראשית" שאנטיפי" ועוד. הם אפילו היו האנשים שהפעילו כדורים פורחים , תחום שדרש ידע וניסיון !
הצ'כים יצאו לעולם כשהם עדיין מושפעים משנים של שלטון קומוניסטי. זה התבטא ביכולות ההסתגלות שלהם, בהסתפקות במועט, וסלידה מבזבוז. עד היום צ'כים רבים מסתובבים בטבע וביערות , קוטפים עלים מעצים להכין מהם תה טבעי, אוספים פטריות ואוכמניות ותותים, מכינים חמוצים לתקופת החורף הקרה והמושלגת , והם מאוד לא אוהבים שמשאירים אוכל בצלחת!!
הצ'כים בעצם חדשו את תקופת ההיפים , וגם הם היו ב DELAY בכל מה שקשור למוסיקה מערבית, לכן גם היום אפשר לפגוש יחסית הרבה פנקיבטים בצ'כיה, ולשמוע מוסיקה של שנות ה 70-80
במקביל, גם ישראלים גילו את צ'כיה. פראג הפכה לאחד מיעדי סוף השבוע המבוקשים ביותר.
משקיעים זרים, ובהם גם ישראלים רבים, זיהו במהירות את הפוטנציאל הכלכלי של העיר המתחדשת. ראשית שנות התשעים היו תקופת מעבר מטלטלת מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק, ורבים מהצ'כים עדיין לא ידעו כיצד להעריך את שווי הנדל"ן שבבעלותם.
מאותה תקופה נותרו אינספור סיפורים, שחלקם כבר הפכו כמעט לאגדות אורבניות. מסופר על בניינים ודירות שנמכרו במחירים "מצחיקים" שכיום נשמעים בלתי נתפסים – לעיתים בסכום שאיתו קנו מכונית משומשת
אחד הסיפורים מספר על קשיש שמכר נכס כדי לקנות מכשיר וידיאו, שהיה באותם ימים פסגת הטכנולוגיה .
סיפור אחר מספר על אישה שמכרה את דירתה כדי לרכוש מעיל פרווה
בין אם כל הסיפורים הללו התרחשו בדיוק כפי שסופרו ובין אם קיבלו עם השנים ממדים כמעט מיתולוגיים, הם ממחישים היטב את רוח התקופה – תקופה של תמימות קומוניסטית שפוגשת את המערב הקפיטליסטי לטוב ולרע
שלושה עשורים מאוחר יותר התמונה התהפכה לחלוטין. פראג היא כבר אחת הערים היקרות והמבוקשות במרכז אירופה, והנכסים שנמכרו אז במחירים זעומים שווים כיום הון.
אבל מי שממשיך מזרחה, אל מוראביה, מגלה צ'כיה אחרת – שקטה יותר, צפופה פחות, וכזו שרוב המטיילים הישראלים עדיין אינם מכירים.
במוראביה , במיוחד בדרום מוראביה מבינים שצ'כיה היא הרבה יותר מפראג, מבירה וממילן קונדרה. שכתב את הספר המפורסם והמומלץ "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"
אחרי ביקור קצר בפראג המשכתי מזרחה, אל דרום מוראביה, בחיפוש אחר משהו אחר. פחות תיירים, פחות עומס, פחות רשימות של "אתרי חובה" – יותר טבע ונוף כולל גם נוף אנושי.
ראשית יש צורך לעשות סדר בגבולות ובזהות של צ'כיה של היום, נהוג להבחין בין שני החבלים ההיסטוריים העיקריים שמרכיבים אותה –
בוהמיה במערב
ומוראביה במזרח:
(כשמישהו באירופה של ימי הביניים או העת החדשה אמר "בוהמיה" (שם שמקורו בלטינית, על שם השבט הקלטי בוי – Boii, שחי באזור בעת העתיקה), הוא התכוון לממלכה שפראג היא בירתה
מה הקשר בין בוהמיה למושג "חיים בוהמיים" (Bohemian)?
רבים מכירים את המילה "בוהמיין" או "בוהמה" כתיאור לאנשים החיים חיי חופש, יצירה ואמנות, לרוב מחוץ למוסכמות החברתיות הרגילות (כמו אמנים, מוזיקאים ושחקנים).
המושג הזה נולד בצרפת של המאה ה-19. הצרפתים האמינו (בטעות) שהצוענים שהגיעו לצרפת היגרו מאזור בוהמיה, ולכן כינו אותם "בוהמיינים". מכיוון שהצוענים נתפסו כנוודים שחיים מחוץ לכללי החברה הבורגנית, המונח הושאל מאוחר יותר כדי לתאר גם את האמנים הצרפתים העניים שאימצו אורח חיים דומה, משוחרר ונודד.)
במוראביה האזור השני שמרכיב את צ'כיה , דרומית מזרחית לפראג , מבינים שצ'כיה היא הרבה יותר מפראג, מבירה וממילן קונדרה. שכתב את הספר המפורסם והמומלץ "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"
ככל שמתרחקים מפראג משתנה גם הקצב. הכבישים נעשים שקטים יותר, הנוף משתנה מהרים ויערות בצפון ובמזרח ועד אזורים חקלאיים בדרום.והעיירות קטנות יותר.
בדרום מוראביה שהייתה המוקד של הטיול שלי במשך יותר משבוע כמעט שלא שמעתי צפצוף של מכונית. הנהגים נוסעים בנחת, עוצרים לפני מעברי חצייה גם כשאין איש בסביבה, וברדיו של המכוניות אפשר לשמוע מוסיקה מתנגנת של להקות כמו אבבא השוודית.
בימי חג נדמה שהכבישים שייכים בעיקר לרוכבי אופניים ולמשפחות שיוצאות לטייל בטבע.
במוראביה התחושה לעיתים היא חזרה לעבר, אולי לתקופה שהייתה חסרה כל כך לצכים בשנות ה80 תחת השלטון הקומוניסטי, במוסיקה, באמנות, בקולנוע
דרום מוראביה אינה מנסה להתחרות ביוון או בקרואטיה. אין בה ים, אין רצועות חוף ארוכות ואין טיילות עמוסות. דווקא משום כך היא מציעה סוג אחר של חופשת קיץ – יערות, כרמים, נהרות, גבעות מתונות ומאות קילומטרים של שבילי הליכה ואופניים. במקום לרוץ מאטרקציה לאטרקציה, אפשר פשוט ללכת, לעצור ביקב קטן, לשבת בכיכר של עיירה מקומית או לרכוב שעות בין הכרמים.
במוראביה עדיין מתקיימות תעשיות ומסורות עתיקות, מלאכות יד, לדוגמא צביעת בדים. אפשר לבקר במפעלים הקטנים האלו שממשיכים להתקיים כנראה הרבה בזכות שלטון הקומוניסטי, כן היו גם כמה יתרונות לתקופה הזו .
דרום מוראביה מציעה גם שילוב יוצא דופן של אירופה הישנה ואירופה החדשה. לצד מרכזים היסטוריים מטופחים אפשר עדיין לראות מבנים מהתקופה הקומוניסטית, תחנות רכבת ותיקות , מפעלים ישנים לא פעילים שבמרכזם ארובות שעליהן מקננות חסידות שחזרו מאפריקה.
המכוניות על הכבישים אינן חדישות במיוחד, ותחנות הרדיו עדיין משמיעות להיטים משנות השבעים והשמונים.
התחושה היא של אזור שלא מחק את עברו אלא למד לחיות לצדו.
ברנו שבדרום מוראביה העיר השנייה בגודלה בצ'כיה , משקפת היטב את האופי הזה. יש בה אוניברסיטאות, חיי לילה, מערכת טראמים יעילה ומרכז עיר תוסס, אבל היא אינה מרגישה לחוצה או עמוסה. מיקומה, כמעט באמצע הדרך בין פראג לווינה, הופך אותה גם לנקודת מוצא נוחה לטיולים ברחבי מרכז אירופה.
מי שמעדיף לגלות את האזור דרך הרגליים ימצא במוראביה אינספור מסלולים. לדוגמא אזור Hostýn, אחד מאתרי העלייה לרגל החשובים של הקתולים בצ'כיה, משלב היסטוריה, יערות ונקודות תצפית מרהיבות.
הכפרים Rusava, Holešov ו־Vlkoš מציעים הצצה אל החיים הכפריים של מרכז אירופה, הרחק ממסלולי התיירות המוכרים.
סיכום קצר של ההבדלים בין מוראביה ובוהמיה (איזור שכולל את פראג)
מאפיין בוהמיה (Čechy) מוראביה (Morava)
מיקום גאוגרפי מערב ומרכז צ'כיה מזרח צ'כיה
עיר בירה היסטורית פראג ברנו (בעבר אולומוץ)
גאוגרפיה וטבע אגן מוקף הרים, נהרות גדולים (וולטאבה, אלבה) גבעות עגולות ופוריות, עמקים רחבים
תרבות ופולקלור תעשיית בירה ענפה (פילזנר), קריסטל בוהמי תרבות יין עשירה, מוזיקה עממית ואלמנטים פולקלוריסטיים בולטים
כך שמי שמבקר בפראג, מטפס על הר ז'יפ, או שותה בירה בפלזן – נמצא למעשה בלב ליבה של בוהמיה ההיסטורית. מנגד, ככל שנוסעים מזרחה לכיוון ברנו או אולומוץ, עוברים לחבל מוראביה, שלו היסטוריה, קצב ותרבות ייחודיים משלו.
אחד הדברים שהפתיעו אותי במהלך הטיול היה דווקא מה שלא ראיתי. במשך כל השהות לא נתקלתי בגרפיטי אנטי־ישראלי, בהפגנות או באווירה עוינת – תופעות שכבר הפכו שכיחות למדי בחלק ממדינות מערב אירופה. אין בכך כדי להעיד על כלל הציבור הצ'כי, אבל התחושה הייתה נינוחה. גם ברמה המדינית ממשיכה צ'כיה להיות אחת המדינות הידידותיות ביותר לישראל באירופה, קשר שנשען על היסטוריה ארוכה ועל יחסים קרובים שנמשכים עד היום.
גם מזג האוויר הוא חלק מהסיפור. בעוד שדרום אירופה מתמודדת בשנים האחרונות עם גלי חום כבדים, מוראביה עדיין מציעה קיץ מתון יותר. נכון, גם כאן מורגשות השפעות שינויי האקלים, וגם החקלאים המקומיים מספרים על שנים חמות ויבשות יותר שפוגעות בכרמים. ובכל זאת, עבור מי שמגיע מישראל, עדיין מדובר במקום שאפשר לטייל בו שעות ארוכות גם באמצע היום.
לא מוצר, קהילה
האזור הוא לב תעשיית היין של צ'כיה. כ־95 אחוזים מהיין במדינה מיוצרים במוראביה, אבל בניגוד לאזורי יין אחרים באירופה, כאן לא הכול סובב סביב תיירות ומרכזי מבקרים נוצצים. לצד יקבים מודרניים פועלים יקבים משפחתיים קטנים ומרתפי יין בני מאות שנים. תרבות היין אינה מוצגת כאטרקציה לתיירים בלבד; היא חלק בלתי נפרד מהחיים המקומיים. רבים מהיקבים המשפחתיים נולדו מתוך מסורת מקומית ולא מתוך שאיפה להפוך לעסק משגשג.
באחד הכפרים נכנסתי ליקב כזה. בעל המקום כלל לא המתין לקבוצת תיירים או להזמנה מראש. הוא פשוט הזמין כל מי שעבר ברחוב להיכנס. עוד כוס יין, ועוד אחת, ועוד טעימה מזן אחר. הוא עבר מבקבוק לבקבוק בגאווה אמיתית, סיפר איך כל יין נולד, הראה את המרתף, דיבר על הכרמים כאילו היו בני משפחה, ולא ביקש למכור דבר. נדמה היה שהסיפוק הגדול שלו אינו במכירה אלא בעצם האפשרות לחלוק את היין עם אחרים.
ככל שקצב השתייה התקדם והכוסות התרוקנו והתמלאו מחדש, גם מצב הרוח השתחרר. בעל היקב מוראבי באמצע שנות ה 70 עם קול שלא היה מבייש זמר אופרה התחיל לשיר שירי עם מקומיים, ובהמשך גם שירים שהפכו בוטים וגסים יותר ויותר. איש לא נראה נבוך. כולם הצטרפו לצחוק, מחאו כפיים, הרימו כוסית והמשיכו לשיר. לרגע היה נדמה שהיין כאן אינו מוצר, אלא דרך לשמור על מסורת, על קהילה ועל היכולת לשבת יחד סביב שולחן, גם בלי סיבה מיוחדת.
אקורד סיום בווינה
את הטיול בחרתי לסיים בווינה, אליה הגעתי ממוראביה בנסיעת אוטובוס נוחה. כאן מתגלה יתרון משמעותי נוסף של האזור: מיקומו הגיאוגרפי. מוראביה נגישה בקלות לא רק מפראג, אלא גם מווינה ומברטיסלבה שבסלובקיה . הגמישות הזו מאפשרת תכנון נוח של המסלול, כך שלא חייבים להיות כבולים לטיסת חזור מאותו שדה תעופה שממנו נחתתם.
בווינה לא חיפשתי את ארמונות הקיסרות או את בתי הקפה הקלאסיים. מצאתי את עצמי נהנה דווקא באזורים של המהגרים והזרים בעיר. אכלתי במסעדה וייטנאמית מדהימה, רחוקה שנות אור מהשניצל הווינאי המסורתי, ואת משחקי המונדיאל צלחתי בפאב מקומי באווירה קצת אחרת. לצידי על הבר ישב גלוח ראש, אך בניגוד לסטיגמה המוכרת, התברר שמדובר בשמאלני אנטי־גזעני. על חולצתו התנוסס הכיתוב החד־משמעי: "LOVE SPORTS HATE RACISM".
זה היה סיום מוצלח למסע הזה. כוס בירה מול משחק כדורגל במונדיאל , סיום עם טעם של עוד , וההבנה שבאירופה , ליתר דיוק במרכז אירופה, אפשר להנות מיין טוב, מארוחה אסיתית , ובעיקר מאנשים שלמרות הסטיגמות הרבות שיש עליהם , שהם חמורי סבר וחמוצים הם רק מחכים שתגרמו להם לחייך , ואז הם יצרו איתכם קשר אנושי שכולנו או לפחות רובנו רוצים , ולא , לא רק שהם שיכורים!!
אחרי ביקור קצר בפראג המשכתי מזרחה, אל דרום מוראביה, בחיפוש אחר משהו אחר. פחות תיירים, פחות עומס, פחות רשימות של "אתרי חובה" – יותר טבע ונוף כולל גם נוף אנושי.
ראשית יש צורך לעשות סדר בגבולות ובזהות של צ'כיה של היום, נהוג להבחין בין שני החבלים ההיסטוריים העיקריים שמרכיבים אותה –
בוהמיה במערב
ומוראביה במזרח:
(כשמישהו באירופה של ימי הביניים או העת החדשה אמר "בוהמיה" (שם שמקורו בלטינית, על שם השבט הקלטי בוי – Boii, שחי באזור בעת העתיקה), הוא התכוון לממלכה שפראג היא בירתה
מה הקשר בין בוהמיה למושג "חיים בוהמיים" (Bohemian)?
רבים מכירים את המילה "בוהמיין" או "בוהמה" כתיאור לאנשים החיים חיי חופש, יצירה ואמנות, לרוב מחוץ למוסכמות החברתיות הרגילות (כמו אמנים, מוזיקאים ושחקנים).
המושג הזה נולד בצרפת של המאה ה-19. הצרפתים האמינו (בטעות) שהצוענים שהגיעו לצרפת היגרו מאזור בוהמיה, ולכן כינו אותם "בוהמיינים". מכיוון שהצוענים נתפסו כנוודים שחיים מחוץ לכללי החברה הבורגנית, המונח הושאל מאוחר יותר כדי לתאר גם את האמנים הצרפתים העניים שאימצו אורח חיים דומה, משוחרר ונודד.)
במוראביה האזור השני שמרכיב את צ'כיה , דרומית מזרחית לפראג , מבינים שצ'כיה היא הרבה יותר מפראג, מבירה וממילן קונדרה. שכתב את הספר המפורסם והמומלץ "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"
