18/05/2025
"אמא ואבא יקרים, וכולם,
אם תקבלו מכתב זה, אני מניחה שהוא יהיה אופייני לכל המכתבים המבוהלים והמבולבלים שלי. אני כותבת את המכתב כדי להתחנן בפניכם: תעשו מאמץ לקבל את כל מה שקרה לי, במשמעות שאני רוצה שתקבלו – ולהבין שאין לי כל חרטה. היה לנו מאבק מר והיה לנו כאן גיהנום – אבל זה היה כדאי כי אני משוכנעת לגמרי שבסוף תקום מדינה יהודית ושאיפותינו תתגשמנה.
אני אהיה רק אחת מני רבים שהקריבו את עצמם. היה לי דחף לכתוב את זה, כי היום נהרג אדם שהיה חשוב לי מאוד. בגלל הצער שהרגשתי, אני רוצה שתתייחסו לכך אחרת – לזכור שאנחנו היינו חיילים והיתה לנו מטרה גדולה ואצילית להילחם עליה. אלוהים איתנו, אני יודעת, בעיר הקודש שלו, ואני גאה ומוכנה לשלם את המחיר שזה עלול לעלות לי.
אל תחשבו שלקחתי 'סיכונים מיותרים'. אין ברירה כאשר כוח האדם הוא מוגבל. אני מקווה שתהיה לכם הזדמנות לפגוש כל אחד מהלוחמים שלי שישרדו מהקרב, אם אני לא אזכה לכך, וגם – שתהיו מרוצים ולא עצובים, כאשר הם יזכירו אותי. בבקשה, בבקשה, אל תהיו עצובים. זה לא יעזור.
חייתי את חיי במלואם, גם אם בקצרה, ואני חושבת שזאת הדרך הכי טובה – 'קצר ומתוק'. הטעם ה'מתוק מאוד' נמצא כאן בארצנו... תניחו לזה בלי חרטות, ואז גם אני אהיה מאושרת. אני חושבת על כולכם, כל אחד מכם במשפחה, ומלאת הנאה מהמחשבה שתבואו, יום אחד, בקרוב מאוד אני מקווה, תבואו ותיהנו מהפירות של מה שנלחמנו עבורו.
הרבה, הרבה אהבה, היו מאושרים וזיכרו אותי בשמחה.
שלום ולהתראות
אסתר שלכם, האוהבת.
זהו מכתבה האחרון של אסתר ציילינגולד, מורה, לוחמת ההגנה, שנפלה היום לפני 77 שנה על הגנת הרובע היהודי במלחמת העצמאות.
חיילת בודדת שהשאירה את משפחתה בלונדון ועלתה להגשים את החלום של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
אני רואה קשר ישיר בין המכתב שלה למכתבים רבים שנכתבו בשנתיים האחרונות, חלקם פורסמו לאחרונה בספר בעוצמתי "אם אתם קוראים את המילים האלה". הדור של היום ממשיך את מעשי דור התקומה.
עם ישראל חי!
