17/07/2024
"עכשיו אני"
"כשאתם בחושך שימו לב מי מאיר לכם את הדרך עם פנס." שנים הסתובבתי עם פנס בכיס. מאירה על כל מה שנקרה בדרכי. לפעמים הייתי מסנוורת מידי ולפעמים הצליחו להכיל את האור שבי. לא ידעתי לתרגם את זה לעצמי בצורה מדוייקת. קראתי לזה בכל מיני שמות כמו - עזרה, אחריות שלי, התפקיד שלי, אוזן קשבת, ככה זה, קוגן כולם ואחכ אני וכו' חוץ מלהבין שזה לא מובן מאליו להפיץ אור. שהסביבה זוללת ממני את האור שבי.
לא תמיד הייתי מאירה. היו תקופות שלמות בחיי שבהם חייתי בעלטה פנימית.
כשהגעתי להכשרת מאמנים לפני כ12 שנה, אני לא אשכח את המשפט הזה לעולם - אתם לוחמי אור! אין חושך בתוככם. אתם רק מפיצים את האור המיוחד שבכם.
תזכרו תמיד להסתובב עם פנס ענקי דלוק. לא לכבות אף פעם! ואם נגמרת הסוללה תדאגו מראש שיהיה לכם בתיק עוד סוללות וכמה שיותר!
החושך הפנימי שונה מהחושך החיצוני. האחד בשליטה שלנו והשני לא.
ואם אני רוצה להיות מפיצת אור וכרגע חשוך לי בפנים? איך אאיר כשאני בעצמי כבויה?
ואם אני מוארת והסביבה שלי חשוכה , האם זה התפקיד שלי להאיר על כולם? ואולי נוח להם בחושך?
הכל לגיטימי חוץ מדבר אחד - הבחירה שלנו איפה להיות ואיך הסביבה משפיעה עלינו.
אני רוצה להיות סביב אנשים מוארים תמיד. כאלו שהאור שלהם יותר חזק ומסנוור משלי!
למה?
כי רק כך אני אוכל להיות הגירסה הטובה יותר שלי! כי יש לי ממי ללמוד. כי יש לי לאן לשאוף.
כשחשוך לי טיפה האור שלהם תומך בי. הם תמיד עם אקסטרא סוללות.
זה התפקיד של לוחמי האור - להאיר בנקודות שאתם כבר התעייפתם, התייאשתם, איבדתם את האמונה בעצמכם, ואולי אפילו טיפה נכנעתם.
זה בסדר גמור. טיבעי ומאוד מובן.
חפשו לוחמי אור סביבכם, תייגו אותם כאן, שתפו אותי האם הצלחתי להאיר עליכם עם הפנס המסנוור שלי ☺️☺️
ותזכרו שהשמש עולה הכל מואר ☀️☀️☀️
