23/08/2026
הלילה, לפני 454 שנים, פעמוני הכנסיות של פריז צלצלו במפתיע ולא לטובת מיסה או תפילה. ומה שהתחיל כחיסול פוליטי ממוקד הפך בתוך שעות לאחד ממעשי הטבח הידועים לשמצה בתולדות צרפת.
בלילה שבין 23 ל־24 באוגוסט 1572 הגיע המתח שהצטבר בפריז ובצרפת בכלל לשיא. כבר עשר שנים שהממלכה הצרפתית נקרעת במלחמות הדת בין הקתולים לבין ההוגנוטים — הפרוטסטנטים הצרפתים.
אבל דווקא באותו שבוע נדמה היה לרגע שהשלום מנצח.
רק שישה ימים קודם לכן, ב־18 באוגוסט, נערכה בפריז אחת החתונות הפוליטיות החשובות באירופה מרגריט דה ולואה, “המלכה מרגו” - בתה הקתולית של קתרינה דה־מדיצ׳י ואחותו של המלך שארל התשיעי, נישאה לאנרי מלך נווארה, פרוטסטנט ומי שיהפוך לימים לאנרי הרביעי ⚜️ מלך צרפת 👑.
החתונה נועדה, לפחות באופן רשמי, להיות סמל לפיוס, ואפילו הטקס עצמו המחיש עד כמה השידוך היה מוזר: הברכה ניתנה על במה שהוקמה ליד נוטרדאם, ואנרי הפרוטסטנטי יצא מן הקתדרלה ולא השתתף במיסה הקתולית!
מאות מבכירי האצולה הפרוטסטנטית הגיעו לפריז לקחת חלק בחתונתו של הנסיך מנווארה (היום אסור פמפלוניה בספרד). בתוך עיר קתולית מאוד ועוינת לפרוטסטנטים, התקבצו לפתע כמעט כל האנשים שמישהו היה עשוי לרצות לחסל.
ואז, ב־22 באוגוסט, נורה מנהיגם הבולט, האדמירל גספר דה קוליני, סמוך ללובר. הוא נפצע אך שרד.
ההוגנוטים דרשו חקירה ואיימו בנקמה. בארמון החל פחד מפני התחדשות מלחמת האזרחים, ובלילה של 23 באוגוסט התקבלה, כנראה בארמון המלוכה, החלטה גורלית: לחסל את קוליני ומספר מצומצם של מנהיגים פרוטסטנטים.
ואז נשמעו הפעמונים. בסביבות 2:30 לפנות בוקר צלצל פעמון האזהרה של Saint-Germain-l’Auxerrois, הכנסייה העתיקה הניצבת ממש מול הלובר.
יש כאן פרט היסטורי קטן שאני אוהב במיוחד: מגדל הפעמונים המרשים שאתם רואים היום בין הכנסייה לבניין העירייה כלל לא היה שם ב־1572. הוא נבנה רק במאה ה־19.
קתולים מבית גיז הגיעו לביתו של קוליני הפצוע. האדמירל נרצח, גופתו הושלכה מן החלון ובהמשך נגררה ברחובות. בלובר עצמו נרצחו אצילים הוגנוטים.
ואז קרה הדבר שהפך את ליל ברתולומיאוס לאירוע המוכר עד היום. הרצח ירד מן הארמון אל הרחוב. המיליציות העירוניות, קתולים קנאים ותושבים החלו לעבור מבית לבית ולחפש פרוטסטנטים.
לעיתים קרובות הרוצחים הכירו את הקורבנות שלהם. שכנים ידעו מי אינו הולך למיסה בכנסייה. בעלי מלאכה הכירו בעלי מלאכה אחרים. אנשי השכונה ידעו בדיוק באיזו דלת לדפוק.
אנשים נרצחו בבתים וברחובות, בירי ובנשק קר. גופות הופשטו והושלכו אל הסן. נשים וילדים לא תמיד ניצלו.
בפריז לבדה נרצחו ככל הנראה כ־3,000 בני אדם. הטבח בעיר נמשך כמה ימים, בערך עד 29 באוגוסט. בימים שלאחר מכן הוא התפשט מאוֹרליאן ועד ליון, רואן, בורדו, טולוז וערים אחרות שגם בהן התרחשו במהלך השבועות הבאים “לילות ברתולומיאוס” מקומיים.
מספר ההרוגים הכולל אינו ידוע בוודאות. מחקרים מודרניים מדברים בדרך כלל על כ-10,000 הרוגים. הערכות אחרות מדברות על 20–30 אלף.
אבל מי עמד מאחורי ההנחייה? ״מי נתן את ההוראה״?
כאן הסיפור נעשה מעניין עוד יותר. במשך מאות שנים, ובמיוחד בזכות הספרות, האופרה והקולנוע, התחזקו הטענות כי מי שהזמינה את האצילים הפרוטסטנטים לחתונת בתה ואז הפעילה מלכודת שטנית כדי להשמידם הייתה לא אחרת מאשר המלכה - קתרינה דה־מדיצ׳י!
זו גרסה מצוינת לסרט אבל יש היסטוריונים החולקים על כך, שהרי דווקא קתרינה הייתה זו שקידמה את נישואי מרגו ואנרי כחלק ממדיניות של פיוס בין המחנות.
מצד שני, קיימת אחריות ברורה של הסביבה המלכותית להחלטה לחסל את קוליני ואת ראשי ההוגנוטים בליל 23–24 באוגוסט, וקתרינה הייתה כנראה שותפה מרכזית בתהליך קבלת ההחלטה הזו.
אבל האם היא תכננה מראש את טבח אלפי הפרוטסטנטים? אין לכך הוכחה. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים על מה בדיוק נאמר באותו לילה בחדרי הלובר ועל מי הפעיל את הלחץ המכריע. יש המציינים שאנחנו יודעים מעט מאוד בוודאות על הרגע שבו התקבלה ההחלטה. מחקר חדש אף שיקם במידה רבה את דמותה של קתרינה כמי שבמשך שנים ניסתה דווקא למנוע את קריסת צרפת למלחמת דת כוללת.
דווקא החתן הפרוטסטנטי שבגלל חתונתו הגיעו כל אותם הוגנוטים לפריז — אנרי מנווארה — שרד. בתור נסיך הדם לא הרגו אותו. הוא נאלץ להמיר את דתו לקתוליות ונשאר למעשה שבוי בחצר המלכות.
בעבר האזנתי לפודקאסט ששודר בגלי צה״ל - אחת השיחות המרתקות בין אלכס אנסקי לפרופסור המנוח מיכאל הר סגור. הר סגור ז״ל תיאר בשפתו הציורית כיצד אנרי הרביעי מבלה את ירח הדבש שלו עם ״מרגו״ כשלפתע פורצים אנשי המליציות הקתוליות לחדר השינה, מניחים חרב חדה על צווארו ושואלים אותו מה הוא בדיוק: ״פרוטסטנטי או קתולי…?״
ופרופ׳ הר סגור חיקה בדרכו הנפלאה את אנרי באומרו (לכאורה) ״אני…..ק…ק…ק…קתולי״ 😎
שנים אחר כך הוא שב אמרי לחיק הפרוטסטנטיות — וב־1589 הפך לאנרי הרביעי, מלך צרפת ⚜️.
וב־1598 יהיה זה דווקא האיש ששרד את ליל ברתולומיאוס שיחתום על האדיקט של נאנט, אחד הצעדים החשובים בדרך לסיום מלחמות הדת בצרפת.
וזו בדיוק הסיבה שאני אוהב להדריך בפריז: כי אפשר לעמוד מול Saint-Germain-l’Auxerrois ולראות כנסייה יפה. ואפשר לעמוד באותו מקום, להסתכל אל הלובר שמעבר לכביש, ולפתע להבין שבאחד מלילות אוגוסט של 1572 צלצלו כאן פעמונים — ובתוך כמה שעות אנשים התחילו לרצוח את השכנים שלהם.
פריז נמצאת לא רק במה שרואים. היא נמצאת במה שקרה בדיוק במקום שבו אתם עומדים.
בסיורים הפרטיים שלי בפריז אני מנסה לחפש בדיוק את הסיפורים האלה: המלכים, המזימות, האהבות, המהפכות, הדת, הרציחות והאנשים שהפכו רחובות תמימים למקומות שבהם השתנתה ההיסטוריה.
אם גם אתם מעדיפים את פריז שמאחורי הכרזות והצילומים ברשתות החברתיות, אתם מוזמנים לכתוב לי בפרטי או דרך האתר שלי www.jerrywalkertrips.com ולצאת איתי לסיור פרטי לאוהבי היסטוריה, תרבות ואדריכלות.
