Jerry Walker - Tour Guide in Paris

Jerry Walker - Tour Guide in Paris Offical and certified guide in Paris/France. A true storyteller. Specialize in tailor made trips in Paris and its surroundings

מונמרטר…כשאני מגיע עם מטיילים למדרגות המובילות אל הסקרה־קר (״הלב הקדוש״) אני מספר בין השאר על כך שהמבנה המפורסם הזה נולד...
17/06/2026

מונמרטר…

כשאני מגיע עם מטיילים למדרגות המובילות אל הסקרה־קר (״הלב הקדוש״) אני מספר בין השאר על כך שהמבנה המפורסם הזה נולד מתוך אחד הוויכוחים המרים ביותר בתולדות צרפת.

רוב המבקרים רואים כנסייה יפהפייה על גבעה מרשימה, מצלמים את הנוף ו…. זהו. נראה לי שמעטים יודעים שהקמתה לא הייתה רק פרויקט אדריכלי או דתי. היא הייתה הצהרה פוליטית ורעיונית שנועדה לענות על שאלה שהעסיקה את צרפת במשך עשרות שנים: איזו מדינה צרפת רוצה להיות?

כדי להבין את הסקרה־קר צריך לחזור לשנים הסוערות שלאחר התבוסה הצרפתית לפרוסיה בשנת 1870.

האימפריה של נפוליאון השלישי (שעליו אני חופר הרבה בסיורים שלי) התמוטטה, הצבא הובס, נפוליון השלישי בעצמו נפל בשבי (!) פריז הושמה במצור ורבים בצרפת הרגישו שהמדינה עומדת בפני קריסה.

אלא שהמשבר לא הסתיים עם המלחמה. בשנת 1871 פעלה בפריז הקומונה הפריזאית: ניסיון מהפכני קצר ימים להקים שלטון עממי, אנטי־כנסייתי ודי רדיקלי… עבור רבים הקרב האליטות השמרניות והקתוליות של צרפת, הקומונה לא הייתה רק מרד פוליטי אלא סימן לכך שהאומה איבדה את דרכה מבחינה מוסרית ורוחנית.

מתוך התחושה הזאת נולד הרעיון להקים על גבעת מונמרטר בזיליקה שתוקדש ללבו הקדוש של ישו. יוזמי הפרויקט האמינו (כך אני רוצה להאמין) שהתבוסות, האלימות והכאוס שפקדו את צרפת היו תוצאה של התרחקות מהאמונה ומהערכים הנוצריים. בעיניהם, הקמת הכנסייה הייתה מעשה של כפרה לאומית ושל התחדשות רוחנית. אולם בעיני מתנגדיהם, במיוחד הרפובליקנים והחילונים, הייתה זו מחווה פוליטית שנועדה להחזיר את השפעת הכנסייה על החברה הצרפתית ולמחוק את זכרה של הקומונה (אני יותר מתחבר לטענות האלה).

לכן הסקרה־קר היא הרבה יותר מאתר תיירות. היא אנדרטה לוויכוח עמוק על זהותה של צרפת. האם צרפת היא בתה של הכנסייה הקתולית, או בתה של המהפכה הצרפתית? האם עתידה טמון במסורת הדתית או בערכי החילון והרפובליקה? נראה שגם היום הוויכוח הזה עדיין מתנהל גם היום, יותר ממאה וחמישים שנה לאחר שהונחה אבן הפינה הראשונה.

אולי זו הסיבה שאני אוהב כל כך להביא לכאן מטיילים. מאחורי אחת התמונות המצולמות ביותר בפריז מסתתר סיפור מורכב הרבה יותר מסיפורם של כיפה לבנה ונוף מרהיב. זהו סיפור על מלחמה, אידיאולוגיה, אמונה, מהפכה וזיכרון היסטורי. וכמו שקורה לא פעם בפריז, ככל שמגרדים מעט את פני השטח, מגלים שהמקום המפורסם ביותר הוא לעיתים גם המקום השנוי ביותר במחלוקת.

אם אתם מגיעים לפריז ומחפשים חוויה אחרת, שלחו הודעה פרטית, ושריינו סיור פרטי עם מורה דרך מוסמך וחובב היסטוריה.

הזדמנות! מוזמנים לקחת חלק בסיור המושלם במארה! יום שני ה-22 ליוני 2026 בשעות אחר הצהריים-ערב. קבוצה קטנה, הדרכה גדולה, על...
16/06/2026

הזדמנות! מוזמנים לקחת חלק בסיור המושלם במארה!

יום שני ה-22 ליוני 2026 בשעות אחר הצהריים-ערב. קבוצה קטנה, הדרכה גדולה, עלות נוחה מאד. נותרו מספר מקומות. נא ליצור קשר בהודעה פרטית.

מה עושים הפריזאים בימי ראשון? לא, רובם לא הולכים לכנסייה…הם יוצאים לחפש מציאות.כמעט בכל סוף שבוע מתקיימים ברחבי העיר עשר...
14/06/2026

מה עושים הפריזאים בימי ראשון? לא, רובם לא הולכים לכנסייה…הם יוצאים לחפש מציאות.

כמעט בכל סוף שבוע מתקיימים ברחבי העיר עשרות ברוקאנטים (Brocantes) ו־ויד־גרנייה (Vide-Greniers), מהאלגנטיים שברובע ה־16 ועד השכונתיים והעממיים יותר במזרח העיר. עבור רבים מהפריזאים, שיטוט בין הדוכנים עם קפה ביד הוא בילוי יום ראשון קלאסי ממש כמו בראנץ’ או ישיבה בפארק.

אבל יש הבדל חשוב בין השניים.

ברוקאנט הוא שוק שבו בדרך כלל משתתפים סוחרי עתיקות ויד שנייה מקצועיים. תמצאו שם רהיטים, כלי כסף, פורצלן, ספרים ישנים, פוסטרים, תכשיטים ופריטי אספנות. החיסרון הוא שהמוכרים יודעים בדרך כלל בדיוק מה הם מוכרים — וגם המחירים בהתאם.

ויד־גרנייה, שפירושו המילולי הוא “ריקון עליית הגג”, הוא סיפור אחר לגמרי. כאן מדובר בתושבי השכונה עצמם שפותחים מחסנים, מרתפים ועליות גג ומוכרים חפצים שהם כבר אינם צריכים. דווקא כאן אפשר למצוא את המציאות האמיתיות: ספר ישן בשני אירו, כלי כסף שנמכר במחיר מגוחך, ציור מקורי, שעון וינטג’ או פריט אספנות שהמוכר כלל אינו מודע לערכו.

אחרי לא מעט ביקורים בשני הסוגים, למדתי שאם המטרה שלכם היא לא רק לטייל אלא גם למצוא אוצר קטן במחיר מציאה, הסיכויים הטובים ביותר נמצאים דווקא ב־Vide-Grenier. לפעמים צריך לעבור עשרות דוכנים כדי למצוא משהו מיוחד, אבל זה בדיוק הקסם — אף פעם אי אפשר לדעת מה יתגלה בדוכן הבא.

וזה אולי אחד הדברים הכי פריזאיים שיש: לקחת את הזמן, לשוטט בלי יעד מוגדר, ולחזור הביתה עם סיפור טוב ועם מציאה שלא חיפשתם בכלל.

השבוע נשאלתי באחד הסיורים על ידי מטיילת חכמה וסקרנית מה מקור הסכסוך הארוך שהיה בין הצרפתים והאנגלים, שאני כל כך אוהב לדב...
12/06/2026

השבוע נשאלתי באחד הסיורים על ידי מטיילת חכמה וסקרנית מה מקור הסכסוך הארוך שהיה בין הצרפתים והאנגלים, שאני כל כך אוהב לדבר עליו במקומות שונים בפריז.

רוב האנשים מניחים שאנגליה וצרפת היו מאז ומתמיד שתי מדינות נפרדות, בעלות שפות, תרבויות וזהויות שונות. אבל לפני כמעט אלף שנה הגיע לחופי אנגליה אציל צעיר מצפון צרפת, ניצח בקרב ששינה את ההיסטוריה, והפך למלך אנגליה!

בעקבותיו הגיעו אבירים, אצילים ואנשי חצר. במשך דורות שלמים דיברה האליטה ששלטה באנגליה צרפתית. בבתי המשפט, בארמונות ובטירות נשמעה צרפתית הרבה יותר מאנגלית.

נגלה כעת את שמו: ויליאם הכובש.

ההשפעה של הכיבוש הנורמני הייתה כה עמוקה, עד שגם היום, כמעט אלף שנה לאחר מכן, אפשר למצוא את עקבותיה במקום בלתי צפוי לחלוטין.

על הסמל המלכותי הבריטי מופיעות עד היום (!) שתי סיסמאות בצרפתית:

Dieu et mon droit (אלוהים וזכותי למשוך/לשלוט)

ו־Honi soit qui mal y pense – משהו כמו ״ארור/שיתבייש לו למי שחושב על כך רעה”.

מצחיק לחשוב על כך שבמשך מאות שנים נלחמו אנגליה וצרפת זו בזו על שטחים, מושבות, מסחר ושליטה באירופה. ובכל זאת, הסמל הרשמי של בריטניה נושא עד היום בגאווה מילים בצרפתית…

זה בדיוק מה שאני אוהב בהיסטוריה. מאחורי פרט קטן שנראה חסר חשיבות מסתתר לעיתים סיפור ענק של כיבושים, מלכים, מלחמות וזהויות לאומיות.

וזה גם מה שאני אוהב בפריז. כמעט כל רחוב, פסל או ארמון מובילים לסיפור גדול בהרבה ממה שנדמה במבט ראשון.

אם אהבתם את הפוסט, ואם גם אתם רוצים לגלות את פריז דרך הסיפורים המפתיעים שמסתתרים מאחורי המקומות המוכרים ביותר בעיר, אשמח לפגוש אתכם באחד הסיורים הפרטיים שלי.

🇫🇷🇬🇧🥐

השבוע מצאתי את עצמי עולה שוב אל קומת הגג של חנות הכלבו פרינטמפ אוסמן. בפעמים הראשונות הגעתי לשם כמו רוב המבקרים - בשביל ...
10/06/2026

השבוע מצאתי את עצמי עולה שוב אל קומת הגג של חנות הכלבו פרינטמפ אוסמן. בפעמים הראשונות הגעתי לשם כמו רוב המבקרים - בשביל הנוף. קשה להתחרות במראה של האופרה גרנייה ממש ממול, מגדל אייפל באופק, גגות האבץ האפורים של פריז ומונמרטר שמבצבצת מצפון. אבל ככל שאני חוזר לשם יותר, אני מבין שהסיפור המעניין באמת אינו רק מה שרואים מהגג, אלא המבנה שעליו עומדים.

פרינטמפ, שפירוש שמה בצרפתית הוא “אביב”, נוסדה בשנת 1865 מתוך רעיון שיווקי מבריק: ליצור מקום שמזוהה עם התחדשות, אופנה, רעננות ותחושת הבטחה. לא עוד חנות חשוכה וצפופה, אלא ארמון מודרני של קניות, יופי וחוויה. היא נולדה בדיוק בתוך פריז החדשה של הברון אוסמן - עיר של שדרות רחבות, חזיתות אחידות, תאורה, תחבורה, בורגנות מתעשרת ואמונה כמעט דתית בקדמה.

היא לא הייתה לבד. כמה שנים קודם לכן נפתחה לה בון מארשה, בשנת 1852, שנחשבת לחנות הכלבו המודרנית הראשונה בעולם. אחריה באה BHV בשנת 1856, מול בניין העירייה. פרינטמפ הצטרפה בשנת 1865, לה סמריטן נוסדה בשנת 1870 ליד הפונט נף, ולקראת סוף המאה, בשנת 1893, נולדה גאלרי לאפאייט. יחד הן יצרו ז׳אנר חדש לגמרי: לא שוק, לא חנות קטנה, לא בוטיק משפחתי - אלא עולם שלם תחת קורת גג אחת.

המהפכה לא הייתה רק בגודל. חנויות הכלבו הללו שינו את עצם הדרך שבה אנשים קנו. הן הכניסו מחירים קבועים במקום מיקוח, חלונות ראווה מושקעים, מבצעי עונה, קטלוגים, אפשרות להסתובב חופשי בין המחלקות, ולעיתים גם להחזיר מוצרים. במאה ה־19 זו הייתה חירות צרכנית חדשה, בעיקר עבור נשים מהמעמד הבינוני, שיכלו להיכנס למרחב ציבורי מפואר, להתבונן, לבחור, להשוות, לחלום - ולא בהכרח לקנות מיד.

לכן האדריכלות הייתה חלק מהמכירה. הכיפות, הברזל, הזכוכית, הוויטראז’ים, גרמי המדרגות והאור שנשפך מלמעלה לא היו קישוט תמים. הם נועדו לגרום למבקר להרגיש שהוא נכנס למקום גדול מן החיים. פרינטמפ עצמה עברה שריפות, הרחבות ובנייה מחדש, אבל שמרה על אותו רעיון בסיסי: החנות איננה רק מקום שבו מוכרים סחורה, אלא במה שעליה מציגים את החלום הפריזאי.

הקונספט כמעט זהה בכל חנויות הכלבו ההיסטוריות הללו: מבנה מפואר, מחלקות רבות, מותגי יוקרה, מסעדות, בתי קפה, אדריכלות מרשימה ולעיתים גם גג או מרפסת תצפית. אלו לא היו רק חנויות; הן היו הקתדרלות החדשות של המאה ה־19. במקום לעלות לרגל אל מוקדי הדת והאצולה, בני המעמד הבינוני החדש עלו לרגל אל מקדשי האופנה, הצריכה והיופי.

ומה שמקסים הוא שהרעיון הזה עדיין עובד. גם היום, בקומות העליונות של החנויות הללו, אפשר למצוא מסעדות וברים שבהם יושבים הפריזאים. הם באים לאכול, לשתות, להרגיש לרגע חלק מהיוקרה, ובעיקר ליהנות מהגישה למרפסות התצפית היפות בעיר. לפעמים נדמה שהאוכל הוא רק חלק מהחוויה; הכרטיס האמיתי הוא האפשרות לשבת מעל פריז, להביט בה מלמעלה, ולהרגיש שהעיר כולה נפרשת לפניך.

וזו בעיניי פריז במיטבה: גם כשאתה חושב שעלית לגג של חנות כלבו, אתה מגלה שאתה עומד בתוך פרק שלם בהיסטוריה של אדריכלות, אופנה, מעמדות, מסחר וחלומות. זאת בדיוק פריז שאני אוהב להראות בסיורים שלי - לא רק עיר יפיפיה, אלא עיר שכל פינה בה יודעת לספר סיפור.

ואם אתם מגיעים לפריז ורוצים לגלות אותה כמוני - לא רק דרך האתרים המפורסמים, אלא דרך הסיפורים, השכבות, המבנים, האנשים והרעיונות שמסתתרים מאחוריהם, צרו קשר בהודעה פרטית, ואשמח לקחת אתכם לסיור פרטי בעברית בפריז. סיור שמיועד למי שלא מסתפק בלראות את העיר, אלא רוצה להבין אותה באמת.

10 דברים על לואי ה־14, “מלך השמש” שלא ידעתם:הפסל שבתמונה ניצב היום בחצר Hôtel de Ville בפריז, אבל האיש שהוא מנציח היה הר...
08/06/2026

10 דברים על לואי ה־14, “מלך השמש” שלא ידעתם:

הפסל שבתמונה ניצב היום בחצר Hôtel de Ville בפריז, אבל האיש שהוא מנציח היה הרבה יותר גדול מהפסל, מהארמון ואולי אפילו מהמדינה עצמה.

הנה עשרה דברים מפתיעים על האיש ששלט בצרפת יותר מכל מלך אחר:

☀️ 1. הוא הפך למלך בגיל ארבע בלבד.

כשאביו מת בשנת 1643, לואי היה ילד קטן. במשך שנים אמו והקרדינל מאזארן שלטו בשמו, אך החוויה הזו גרמה לו לחשוד בפוליטיקאים ובאצולה כל חייו.

☀️ 2. הוא שרד ניסיון בריחה מההמון הזועם.

בילדותו פרצה סדרת מרידות שנקראה “הפרונד”. באחד הלילות נאלצה משפחת המלוכה לברוח מפריז. הזיכרון הזה גרם לו לשנוא את העיר ולהעדיף את ורסאי.

☀️ 3. הוא בנה את ורסאי כדי לשלוט באצילים.

רבים חושבים שוורסאי נבנתה רק מתוך אהבה לפאר. בפועל, היא הייתה גם מלכודת זהב. האצילים נדרשו לחיות ליד המלך ולהתחרות על תשומת לבו במקום לצבור כוח בפרובינציות.

☀️ 4. כנראה שהוא לא באמת אמר “המדינה זה אני”.

זהו אחד הציטוטים המפורסמים בהיסטוריה, אך אין ראיה אמינה שאי פעם אמר אותו. ייתכן שמדובר באגדה שנוצרה לאחר מותו.

☀️ 5. הוא השתמש בבוקר שלו ככלי פוליטי.

טקס ההתעוררות של המלך היה אירוע ממלכתי. אצילים נאבקו על הזכות להגיש לו חולצה, להחזיק נר או לסייע בלבישת נעליו. הקרבה למלך הייתה כוח.

☀️ 6. הוא היה רקדן מקצועי למחצה.

לואי הופיע בבלטים מלכותיים ואף גילם את אל השמש אפולו. מכאן נולד הכינוי “מלך השמש”.

☀️ 7. הוא סבל מבעיות בריאות קשות.

למרות תדמיתו הזוהרת, הוא עבר ניתוחים כואבים, סבל ממחלות רבות ואיבד את רוב שיניו בשלב מוקדם יחסית בחייו.

☀️ 8. כמעט כל יורשיו מתו לפניו.

טרגדיה משפחתית אדירה פקדה אותו. בנו, נכדו ונינו מתו לפניו. כאשר נפטר בשנת 1715, הכתר עבר לנינו בן החמש, שהפך ללואי ה־15.

☀️ 9. בתקופתו צרפת הפכה למעצמת העל של אירופה.

השפה הצרפתית, האופנה הצרפתית, הארכיטקטורה והתרבות הצרפתית הפכו למודל לחיקוי כמעט בכל חצר מלכות באירופה.

☀️ 10. הוא שלט 72 שנה (הרבה יותר מביבי ובן גוריון יחדיו).

זהו אחד מתקופות השלטון הארוכות ביותר בהיסטוריה המתועדת של אירופה. כשנולד, רבים מהאנשים שסביבו עוד זכרו את תקופת שייקספיר. כשמת, העולם כבר נראה אחר לגמרי.

וכשאני עומד מול הפסל הזה עם מטיילים בפריז, אני תמיד שואל אותם שאלה אחת: האם לואי ה־14 היה המלך הגדול ביותר של צרפת - או האיש שהניח את היסודות למהפכה הצרפתית שתפרוץ 74 שנים אחרי מותו?

התשובה מורכבת הרבה יותר ממה שנדמה.

📍אם אתם אוהבים היסטוריה, רכילות מלכותית, תככים, אהבות אסורות וסיפורים שהפכו את פריז למה שהיא היום — אתם מוזמנים להצטרף לסיור פרטי בעברית בפריז.

📩 לפרטים והזמנות – שלחו הודעה פרטית! 🥐

מה באמת קרה בפריז בחורף 1870? הסיפור שהעיר מעדיפה לשכוח?יש דברים על פריז שכולם מכירים: הריח של בגטים טריים, בתי קפה לאור...
01/06/2026

מה באמת קרה בפריז בחורף 1870? הסיפור שהעיר מעדיפה לשכוח?

יש דברים על פריז שכולם מכירים: הריח של בגטים טריים, בתי קפה לאורך הסן, האמנות, האלגנטיות והאורות.

ויש את הסיפור שפריז מעדיפה לא לזכור: החורף שבו העיר המעודנת ביותר בעולם אכלה את הפילים והסוסים של עצמה.

במשך ארבעה חודשים, בין ספטמבר 1870 לינואר 1871, פריז הייתה מכותרת לחלוטין על ידי הצבא הפרוסי ומנותקת מהעולם. שני מיליון בני אדם היו לכודים בפנים. ללא רכבות, ללא אספקה, ובמהירות גם ללא אוכל.

תחילה שחטו את הבקר, אחר כך את החזירים, ואז את העופות. לאחר מכן הגיע תורם של הסוסים! כמעט 70,000 מהם. וכשגם הסוסים אזלו, הפריזאים פנו לבעלי החיים בגני החיות של העיר.

ב"ז'רדן דה פלאנט" (Jardin des Plantes), גן החיות האהוב של פריז, היו שני הפילים האהובים, קסטור ופולוקס, סמלים של גאווה פריזאית. הילדים העריצו אותם; אמנים ציירו אותם. אבל עד דצמבר 1870, לאיש לא היה אוכל עבורם, ולאיש לא היה אוכל עבור עצמו. הבלתי ייאמן קרה: שני הפילים נשחטו ונמכרו במחירים מופקעים – 40 פרנק לקילו, פי עשרה ממחירו של בשר בקר לפני המלחמה. פריזאים עמדו בתור כדי לקנות בשר פיל. בעתות רעב, סנטימנטים הם מותרות שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו.

באותו חג מולד, מסעדת "וואזן" (Voisin) המפורסמת אירחה את מה שעשוי להיות ארוחת החג הסוריאליסטית ביותר בהיסטוריה. התפריט כלל מרק פיל, פילה גמל, נזיד קנגורו, צלעות דוב, יונה ממולאת בקנגורו – ואפילו חתול מוגש עם חולדה ממולאת בכבד עוף. בחוץ, תותחים הרעידו את העיר. בפנים, לאור נרות, פריזאים הרימו כוסית שמפניה שהוברחה פנימה בכדור פורח, נאחזים בעקשנות ב"אמנות הסעודה", גם כשזו הפכה להישרדות.

כמעט כל אוסף בעלי החיים מגני החיות של פריז נאכל: גמלים, יענים, אנטילופות, קנגורו, דובים, עופות אקזוטיים – כל מה שהיה בטוח לשחיטה. בעלי החיים המסוכנים, אריות ונמרים, גוועו ברעב בכלוביהם, קורבנות של המצור כמו כולם.
כשהמצור הסתיים בינואר 1871, הפריזאים הגיחו לאור היום כאילו התעוררו מעולם אחר. פריז שרדה – אבל היא לעולם לא שכחה. אפילו היום, הביטוי "manger du chat" (לאכול חתול) נותר מטאפורה פריזאית לייאוש קיצוני, שנולדה מאותו חורף קודר.

גם בעלי החיים מהגן שהיה ב"ז'רדן ד'אקלימטסיון" (Jardin d’Acclimatation) ביער בולון נאכלו. גמלים, קנגורו, דובים ורבים אחרים. המקומות האלו עדיין עומדים…

מאז נהוג היה בפריז לסמן היטב קצביות המוכרות בשר 🥩 סוסים 🐎. תקנה עירונית שהקפידו בה אני מקווה…

מה הקשר בין כל זה ולכנסיית הסקרה-קר שבראש גבעת המונמרטר? ואם אתם רוצים לגלות את הסיפורים הנסתרים והמדהימים של פריז, הסיפורים שמאחורי הקלעים, אתם מוזמנים ליצור קשר בהודעה פרטית ולשריין את ההרפתקה האמיתי שלכם בביקור הבא בפריז! זה בדיוק סוג ההיסטוריה שאני מחייה בסיורים המודרכים הפרטיים שלי.

שימו לב למטיילים בפריז מחר, שבת 30.5מחר יתקיים גמר ליגת האלופות בין Paris Saint-Germain לבין Arsenal. המשחק ייערך ב־Pusk...
29/05/2026

שימו לב למטיילים בפריז מחר, שבת 30.5

מחר יתקיים גמר ליגת האלופות בין Paris Saint-Germain לבין Arsenal. המשחק ייערך ב־Puskás Aréna בבודפשט, בשעה 18:00 שעון פריז.
אף שהמשחק לא מתקיים בפריז, העיר נערכת לערב עמוס במיוחד, בעיקר בגלל האפשרות שאלפי אוהדי PSG יצאו לחגוג ברחובות לאחר המשחק, ללא קשר לתוצאותיו....

בשנים האחרונות, סביב משחקים גדולים של PSG ונבחרת צרפת, היו בפריז גם חגיגות יפות והמוניות, אבל לצידן גם אירועי אלימות נקודתיים: עימותים עם משטרה, זיקוקים, פגיעה ברכבים, שריפות, ולעיתים גם ביזה של חנויות. המוקדים שחזרו שוב ושוב היו בעיקר השאנז־אליזה, שער הניצחון, סביבת כיכר קונקורד, פארק דה פראנס ו־Porte de Saint-Cloud.

המשטרה נערכת מחר בכוחות גדולים מאוד: לפי הדיווחים, כ־22,000 שוטרים וז׳נדרמים ברחבי צרפת, מתוכם כ־8,000 בפריז ובמטרופולין. באזור השאנז־אליזה יהיו הגבלות משמעותיות: איסור חניה כבר מהצהריים, חסימות תנועה החל מ־17:00, סגירת עסקים מסוימים באזור, ובידוקים ביטחוניים סביב שער הניצחון.

ההמלצה הפשוטה שלי למטיילים:
מחר בערב, ובעיקר משעת סיום המשחק ואילך, מומלץ לא להגיע ולא להסתובב באזור השאנז־אליזה, שער הניצחון, George V, Franklin D. Roosevelt, Concorde, Parc des Princes, Porte de Saint-Cloud והפריפריק הסמוך. לא צריך להיכנס לפאניקה, פשוט לא להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

ברוב אזורי פריז לא צפויים שיבושים חריגים או אלימות רחוב* : הרובע הלטיני, סן־ז׳רמן, המארה, מונמרטר הפנימית, אזור הלובר בשעות מוקדמות יותר, רובע 14, רובע 15 הפנימי ורוב רובע 7 אמורים להיות שקטים יחסית. ועדיין, אחרי שריקת הסיום עדיף להימנע מהתקהלויות גדולות, תחנות מטרו עמוסות ואזורים שבהם רואים אוהדים רבים, זיקוקים או נוכחות משטרתית חריגה.

בקיצור: פריז לא “מסוכנת” מחר, אבל יש כמה אזורים שממש לא כדאי להתקרב אליהם בערב .
תכננו חכם, סעו מוקדם, ותנו לחגיגות הגדולות לקרות בלעדיכם אם אתם עם ילדים, מבוגרים או מטיילים שלא מחפשים עומס ורעש.

עיריית הרובע ה־8 פרסמה הגבלות סביב השאנז־אליזה כולל איסור חניה מ־15:00, חסימות תנועה מ־17:00 וסגירת עסקים באזור; ולפי Le Parisien, ההיערכות כוללת 22,000 אנשי ביטחון בצרפת, מהם 8,000 בפריז ובאזור המטרופולין.

הייתי מציע לכם סיור מחר במונמרטר - אבל אני אהיה עם חברים ונצפה במשחק בבית..... 😆😈

ו....יאללה ארסנל!!! 😈

פריז עשירה בפסלים יפים ומרתקים. יש פסלים שעוצרים רגע לידם, מצלמים וממשיכים הלאה. אבל יש כאלה שיש מאחוריהם סיפור הרבה יות...
27/05/2026

פריז עשירה בפסלים יפים ומרתקים. יש פסלים שעוצרים רגע לידם, מצלמים וממשיכים הלאה. אבל יש כאלה שיש מאחוריהם סיפור הרבה יותר גדול ממה שנראה לעין.

הפסל הזה של ז׳אן ד׳ארק, ליד רחוב ריבולי, הוא בדיוק כזה. במבט ראשון זו אולי עוד אנדרטה מפוארת - סוס, זהב, גיבור/אביר כלשהו. אבל אם מטיילים עם האנשים הנכונים, מבינים באמת מה רואים.

זה לא אדון, זו מדאם. או יותר נכון מדמואזל. זו היא ז'אן ד'ארק, הבתולה מאורלינס אם תרצו. ככל שמכירים את הסיפור שלה מבינים למה הדמות הזו עדיין כל כך נוכחת בצרפת גם מאות שנים אחרי מותה.

ז׳אן ד׳ארק הייתה נערה כבת 17 כאשר טענה שהיא שומעת קולות שמכוונים אותה להציל את צרפת בזמן מלחמת מאה השנים. כן. אנחנו בשליש הראשון של המאה ה-14, לפני 600 שנה. נערה ממשפחת איכרים מגיעה לחצר המלך, ומצליחה לשכנע אנשים לתת לה לפקד על צבא. היא משנה את מהלך המלחמה, אבל בסוף נופלת בשבי ונשרפת בחיים בגיל 19.

אבל מה שתפס אותי הוא דווקא מה שקרה כאן במהלך הכיבוש הנאצי של פריז: פעילים מהמחתרת נהגו לעבור מידי פעם ליד הפסל הזה ולהניח עליו בהחבא פרחים. עבורם ז׳אן ד׳ארק לא הייתה רק דמות היסטורית אלא סמל לצרפת שלא נכנעת לכובש זר.

הגרמנים זיהו בהקדם את המשמעות הפוליטית של זרי הפרחים. הם מיהרו להסיר את הזרים והפרחים, מה שיצר מעין "משחק של חתול ועכבר" - הצרפתים הניחו פרחים, הגרמנים הסירו אותם, והצרפתים חזרו להניח אותם שוב ביום המחרת.

עבור אנשי המחתרת (ה-Résistance) והאוכלוסייה האזרחית, המראות של פרחים טריים לרגלי הפסל בבוקר היו תזכורת לכך שהם לא לבד במאבקם ושיש עוד הרבה אנשים שלא השלימו עם הכיבוש.

וזה אחד הדברים שאני אוהב בעיר הזאת. היא מלאה באתרים או אלמנטים שנראים יפים ושקטים, אבל מאחורי כל אתר או פינה כזו, מסתתר עוד סיפור על מהפכות, מלחמות, אהבות, בגידות ואנשים שהשאירו חותם עצום על ההיסטוריה.

מי שרוצה להכיר את פריז דרך הסיפורים האלה ולא רק דרך רשימת אטרקציות שהוא קיבל/ה מחברים או מהאינסטגרם, מוזמן/ת להצטרף אליי לסיורים שלי הפרטיים בעיר. סיורים פרטיים בעברית שלא מסתפקים רק ב״מה רואים״ אלא גם ב״מה באמת קרה כאן.

Jerry Walker - Tour Guide in Paris

עוד יום בעבודה.
27/05/2026

עוד יום בעבודה.

Address

Jerusalem

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Jerry Walker - Tour Guide in Paris posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to Jerry Walker - Tour Guide in Paris:

Share

Category