26/07/2025
שיר נפלא וכל כך אקטואלי, על היחיד כישות מלאה ברשויות רשויות, על ההפגנה שבעצם קיומנו מול החיים והמוות שנוכח שם תמיד.
אני אדם יחיד\ יהודה עמיחי
אֲנִי אָדָם יָחִיד, אָדָם בּוֹדֵד. אֵינֶנִּי דֶמוֹקְרַטְיָה.
הָרָשׁוּת הַמְבַצַּעַת וְהָאוֹהֶבֶת וְהַשּׁוֹפֶטֶת
בְּגוּף אֶחָד. רָשׁוּת אוֹכֶלֶת וְזוֹלֶלֶת, וּמְקִיאָה,
רָשׁוּת שׂוֹנֵאת וְרָשׁוּת כּוֹאֶבֶת
רָשׁוּת עִוֶּרֶת וְרָשׁוּת אִלֶּמֶת.
לֹא נִבְחַרְתִּי. אֲנִי הַפְגָּנָה, אֲנִי מֵרִים
אֶת פָּנַי כִּכְרָזָה. הַכֹּל כָּתוּב שָׁם. הַכֹּל,
אָנָּא, אֵין צֹרֶךְ לְהַטִּיל גַּז מַדְמִיעַ,
אֲנִי כְּבָר בּוֹכֶה. אֵין צֹרֶךְ לְפַזֵּר אוֹתִי,
אֲנִי מְפֻזָּר,
וְגַם הַמֵּתִים הֵם הַפְגָּנָה.
כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּר אֶת קֶבֶר אָבִי, אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הַמַּצֵּבוֹת מוּרָמוֹת בְּיָדִי
הֶעָפָר שֶׁמִּלְּמַטָּה:
הֵן הַפְגָּנָה גְּדוֹלָה.
(מתוך: "שירי יהודה עמיחי: 5 כרכים", הוצאת "שוקן")
