28/01/2025
אם אתם טסים הרבה, ועוד לבד,
היזהרו משכנים פטפטנים וידידותיים מדי.
גברת מבוגרת באה והתיישבה לידי במטוס.
היא ביקשה שאעזור לה לשים את התיק
שלה בתא של מטען היד מעלינו.
אבל ג'נטלמן שישב ממול היה זריז ממני
ועשה זאת במקומי. אני לא גבוהה במיוחד
ותא המטען העילי הוא משהו שאני מנסה
להימנע ממנו בכל מחיר, זה קשה לי.
איך שהיא התיישבה, היא פתחה בשיחה.
היא הייתה מאוד נעימה ודיברה יפה,
אז שוחחנו לאורך כל הטיסה ליעד.
פתאום, כשהטייס הודיע שאנחנו
מתחילים להנמיך לקראת נחיתה,
הגברת החביבה 'פיתחה' כאבי בטן.
אני בלב טוב, לחצתי על כפתור הדיילים,
והדיילת באה לברר מה הבעיה.
אמרתי לה שהחברה שלי למושב לא מרגישה
טוב,. והגברת הזאת פתאום התחילה להגיד
עלי 'הבת שלי, הבת שלי'.
איך נהייתי פתאום הבת שלה? ריחמתי עליה,
מבוגרת, כנראה מבולבלת. התעלמתי מהטעות.
הדיילת אמרה לי שאין מה לעשות מלבד
לתת לה משככי כאבים ולחכות עד שננחת.
הטייס הודיע ברמקול שיש לנו מקרה חירום
רפואי על הסיפון והמליץ לכולנו להישאר רגועים.
החברה החדשה שלי בכתה והזיעה כמו מטורפת.
היא סירבה לשחרר את היד שלי, וחזרה ואמרה
הבת שלי, הבת שלי. כולם הניחו שאנחנו מכירות.
ואז נחתנו, ואותו ג'נטלמן שעזר להעלות את
תיק היד שלה, עזר לה עכשיו להוריד אותו.
אבל כשהוא הוריד את המטען, הוא לחש לי
להתרחק מהגברת הזו ולהבהיר לצוות המטוס
שאנחנו לא נוסעות ביחד. הוא היה מתנה משמים!
אז אכן, צוות הדיילים באו לשאול אותי אם אנחנו
קרובות, ואני אמרתי להם באופן מוחלט שנפגשנו
רק במטוס. לא מכירה אותה בכלל.
התחלנו בירידה מהמטוס וכשאמרתי לה שלום
היא המשיכה להתחנן שאשא את התיק שלה.
כל כך נקרעתי... רציתי לעזור לה, אבל האדון
הסתכל לי בעיניים ונענע בראשו בנחרצות.
הוא העביר לי פתק שמציע לי לתת לצוות
הקבינה לטפל בה. זו הייתה עצה של זהב.
יצאתי מהמטוס והשארתי את 'החברה החדשה'
שלי לחכות לכיסא הגלגלים שהוזמן עבורה.
הייתה לי תחושת אשמה כבדה, מדוע אני לא עוזרת
לה. אבל ההרגשה חלפה מיד עם ההתפתחויות הבאות.
בזמן שחיכינו שהמזוודות שלנו יגיעו, שמעתי מהומה.
'החברה החדשה' שלי רצה, ניסתה להימלט מצוות
הקבינה לאחר שקמה מכיסא הגלגלים!
היא השאירה את הדיילת עם התיק שלה ופשוט רצה
לכיוון היציאה עם שאר תיקי היד שלה!
למרבה המזל שוטרי שדה התעופה היו מהירים
ממנה. הם תפסו אותה והחזירו אותה באזיקים.
ואז הגברת הזאת מצביעה עלי ושוב מתחילה
לקרוא לי "הבת שלי... הבת שלי!
איך יכולת לעשות לי את זה..... "
ואז קלטתי.
היא נשאה סמים בתיק שלה, והיא ניסתה לערב אותי!
למזלי, האדון שעזר לה עם המטען במטוס
ניגש ואמר למשטרת שדה התעופה שאני והיא בדיוק
נפגשנו במטוס, הוא עד לזה.
המשטרה לקחה את הדרכון שלי וביקשה מהאישה
להגיד את שמי המלא כפי שמופיע בדרכון.
אם זה נכון שאנחנו נוסעות ביחד, היא אמורה לדעת.
בעיקר אם אני באמת הבת שלה.
למזלי הרב, אפילו את שמי הפרטי לא אמרתי לה,
כך שהיא לא ידעה להגיד כלום.
בכל זאת התבקשתי ללכת בעקבות המשטרה
לחדר קטן שם נחקרתי בהרחבה. איפה פגשתי אותה?...
איפה עליתי... איפה היא עלתה. וכו'. לקחו ממני טביעות
אצבעות כמו אחרונת הפושעות.
המטען שלי עבר חיפוש מדוקדק, פיזרו עליו אבקה
לאיתור טביעות אצבע. הם אבקו גם את כל המזוודות
שלה, וטביעות האצבעות שלי לא נמצאו בשום מקום
על המטען שלה או על התיק שלה!
שחררו אותי עם עצה - לעולם לא לגעת במטען של
אף אחד, לא בטיסה ולא בשדה התעופה.
וזו גם העצה שאני מעבירה לכם כאן.
מאז מאותו יום נורא, לא אכפת לי כמה מזוודות
יש לכם, אתם תתמודדו עם זה בעצמכם.
אני אפילו לא אציע לכם עגלה לשים עליה את
המטען שלכם!
המטען שלכם - הבעיה שלכם.
זו המדיניות שלי עכשיו.
ואם אינכם יכולים להגיע לתא העילי, ואני האדם
הקרוב ביותר שעומד לידכם, נא לקרוא לצוות הדיילים,
כי כל מה שאני אעשה הוא לתת לכם מבט ריק
ואז לסובב את הראש
