16/07/2026
בשעה שהציבור הישראלי מורדם - בדרום מתרחשת מציאות אסטרטגית מבהילה, שאסור לנו להמשיך ולהתעלם ממנה. המפלצת המצרית מתעוררת!
במשך שנים סיפרו לנו שהסכם השלום עם מצרים הפך את גבולנו הדרומי לבטוח.
הבטיחו לנו שסיני מפורז ושאין יותר איום ממערב. אך המציאות בשטח זועקת את ההפך הגמור. חמש אוגדות מצריות מתמרנות, חמושות ומצוידות במיטב הטכנולוגיה המערבית והמזרחית, חונות כעת בחצי האי סיני ובמרחק שעות בודדות של נסיעה מבאר שבע.
זו אינה תיאוריה, או הערכת מודיעין קלושה - מדובר בעובדה מוצקה בשטח שאמורה להדיר שינה מעינינו.
מצרים בונה ומפתחת תשתית צבאית אדירה, הכוללת מנהרות תחת תעלת סואץ, שדות תעופה קדמיים ומאגרי דלק עצומים. כל אלו אינם מיועדים להילחם בדאעש; הם מחייבים אותנו לחשוב מחדש, ומיד, על כל תפיסת הביטחון שלנו.
איך הגענו למצב הזה? התשובה נעוצה באותה קונספציה עיוורת שמובילה את צמרת צה”ל כבר עשורים.
אלא שבדיוק בשנים שבהן האיום המצרי הלך והתעצם, במטכ”ל החליטו להמשיך להמר על ביטחון ישראל. תחת המושג המכובס “צבא קטן וחכם”, גדי אייזנקוט וחבריו לכת הקונספציה הובילו מהלך נפשע של פירוק צבא היבשה. הם גרטו מאות טנקי מרכבה מצוינים, מסרו את מסוקי הקוברה לירדנים, וחיסלו כמעט שני שלישים מכוחות היבשה של מדינת ישראל. הם האמינו שהמלחמות הגדולות עברו מן העולם, שחלף עידן התמרון הקרקעי, ושניתן להכריע מערכות רק באמצעות “מודיעין מדויק”, חיל אוויר וסייבר. בשם האשליה הזו, הם הותירו את מדינת ישראל ללא המסה הקריטית הנדרשת כדי להגן על גבולותיה.
אין למדינת ישראל את הפריבילגיה להמר על ביטחונה ועל עצם קיומה. חצינו את קו אדום, וההתפכחות של שבעה באוקטובר חייבת להתרחב גם לחזית הדרומית, לפני שיהיה מאוחר מדי. צבא שלא מאמין בצדקת הדרך וביעוד שלו, צבא שאיבד את הזהות שלו - סופו שיאבד גם את כוח המגן שלו ויסמוך על ניירות של “הסכמי שלום” עם דיקטטורות משתנות.
תנועת “זהות” מציבה תפיסה אחרת לחלוטין. מתוך חיבור עמוק לזהותנו, לזכותנו על הארץ ומתוך הבנת המציאות הריאליסטית במזרח התיכון, אנו נשנה את כיוון הספינה.
נמהר, נשקם ונבנה מחדש את צבא היבשה - נגדיל את חיל השריון, נחזיר את המסה הקריטית, ונחזיר ללוחמים את רוח הניצחון וההכרעה.
כי כרגע, הדלת פרוצה ואין שומר בגבולנו הדרומי.
