07/06/2026
קבוצת המטיילים של בצלאל נקדימון חזרה מטנזניה וזנזיבר- אפריל מאי 2026
כותבת נאווה שוורץ:
זיכרונות מאפריקה"....
חזרנו אתמול בשלום מטנזניה וזנזיבר.
מסע אל הטבע,
אל האנשים,
ואל הפרופורציות של החיים.
פעם ראשונה שלי באפריקה.
טיול שהעניק חוויה בכל החושים.
עבורי זה היה מסע מאתגר.
במשך 8 ימים נסענו בג'יפ מטלטל בדרכי עפר, מהמורות ואבנים.
שעות ארוכות של ענני אבק.
עברנו מרחקים עצומים בין 4 שמורות הטבע, והנסיעות לא היו קלות.
ובכל זאת, כל רגע היה שווה את זה.
בטנזניה הטבע הוא בעל הבית האמיתי.
מרחבים אינסופיים עד האופק.
כאן החיות חופשיות, ואנחנו אלה שמטיילים בג'יפים סגורים, אורחים לרגע.
אחד הרגעים העוצמתיים היה כשראינו צ'יטה יפה שטרפה אנטילופה (צבי) תומפסון, וחלקה את הטרף, עם הגור שלה. הצ'יטה היתה כ"כ עייפה ומרוכזת בטרף, שפשוט ישבה לה כשהיא מוקפת ג'יפים, ומטיילים נפעמים שלא מפסיקים לצלם כל זווית.
הבנתי עד כמה הטבע מרשים, מרהיב ואכזרי - בו זמנית.
צפינו בלביאות מנמנמות על עצים (בכל זאת, הן ממשפחת החתוליים).
ראינו ג'ירפות שצועדות באצילות ונינוחות ואוכלות עלים מצמרות העצים.
ממש לא נמאס לנו לראות עדרים זברות יפות, אלפי גנו (סוג של פר GNU),
סוגים שונים של אנטילופות,
היפופוטמים, בפאלו, קופים בצבעים שונים,
יען, פלמינגו, קרנף, תנין,
וגם משפחות של פילים,
ואינספור בעלי כנף צבעוניים בגדלים שונים.
הסוואנה מלאה חיים...
התלהבנו כמו ילדים, ולא הפסקנו לצלם...
לעיתים צפינו מרחוק עם משקפת, ולעיתים הם עברו ממש ליד הג'יפ.
למדתי ש5 הגדולים בסוואנה - לפי הקושי לצוד בע"ח:
פיל, בפאלו, קרנף, אריה, נמר.
אנחנו ראינו את כולם, למעט הנמר.
פגשנו את שבטי המסאי, ההדזבה והדטוגה – 3 שבטים מרתקים שממשיכים לשמר אורח חיים מסורתי ועתיק, בתוך עולם שמשתנה בקצב מטורף.
לא יכולתי שלא לחשוב כמה החיים שלנו מהירים, וכמה הכל נראה לנו כמובן מאליו: מים זורמים, אוכל מוכן, עולם התרבות המערבי, כבישים, למודי ליבה בסיסיים, הגיינה ועוד.
שבט המסאי: הגברים – רועי צאן ביום, ושומרים בלילה מפני חיות טרף.
הנשים הן אלה שמביאות מים בדליים, סוחבות עצים, מגדלות ילדים.
הטבע והשבטים היו היפוכם של המלונות המצוינים שחיכו לנו בסופו של כל יום.
דיסוננס מוחלט. אוכל מגוון וטעים, ומיטה נוחה שהרגישה כמו פינוק אמיתי.
ואז, כמו מתנה לסיום, נסענו לזנזיבר.
חוף לבן, ים של גאות ושפל, דקלי קוקוס, וגם גשם שוטף כל שעתיים💦
הופתעתי מהחיים הבסיסיים, לא רק של השבטים בהם ביקרנו. גם של התושבים בעיר ובכפרים.
לא בכל מקום יש חשמל ומים זורמים. לרוב, אין מדרכות. אין רמזורים בכלל.
יש רק כבישים ראשיים.
בשכונות יש דרכי עפר, שמתמלאות בבוץ ומי גשמים כל הזמן.
בבי"ס בו ביקרנו, יושבים כ50+ תלמידים ותלמידות בכיתה.
משכורת ממוצעת בזנזיבר עומדת על כ-200$ בלבד.
בטנזניה אנשים לבושים בפשטות, בליל של צבעים בביגוד.
בזנזיבר - המון עביות ורעלות לפנים.
המון ריקשות ואופנועים שמשמשים כמוניות.
ועם זאת, האנשים נראים שמחים בחלקם.
מעלה מחשבה...
חזרנו עם אלפי תמונות, אינספור חוויות, ובעיקר בתחושת הודיה.
תודה על הזכות לראות טבע במלוא עוצמתו,
להכיר אנשים שחיים אחרת,
ולהיזכר שיש עולם בלי מלחמה מתמשכת.
לא הצלחנו להתנתק באמת מהחדשות.
אי אפשר היה...
ככה זה ישראלים, לא?
טנזניה וזנזיבר – מסע שלא רק רואים בו את העולם,
אלא גם קצת את עצמנו.... 🌍🦒🐘🌴
למדתי להגיד: "אקונה מטטה", שפירושו - הכל בסדר!
תודה לד"ר צחי פלג שבנה והוביל את הטיול, עדנה פלג Edna Peleg-Olevsky שהצטרפה לטיול, וסייעה רבות, ולחברת @פלאי תבל- חברת טיולים בהתאמה אישית. ממליצה בחום. זכינו למדריך מקצועי ומלא ידע שהפך את החוויה לעשירה ומשמעותית.
