17/01/2016
אתמול, בעצרת הזיכרון לסמי ג'עאר ברהט, ולאחר נאומיהם של חברי כנסת ומנהיגי החברה הערבית, הוזמנתי גם אני לשאת דברים, ואמרתי את הדברים הבאים: שמי תומר כהנא. אני ממושב ניר בנים, חצי שעה צפונה מכאן.
חלקכם אולי מכירים אותי כחבר של חאלד ג'עאר. ואומנם אני מלווה את חאלד והמשפחה מאז האירוע הנורא בו נורה סמי לפני שנה על ידי שוטר ישראלי ממשטרת רהט. אני מקווה שחאלד אשתו וילדיו מוצאים ניחומים בבני המשפחה ובחברים הרבים מכל קצוות הארץ המלווים אותם ודואגים לשלומם.
אבל יש לי עוד חברים ברהט, ורהט בשבילי כבר שנים רבות היא בית שני.
כמורה דרך ומחולל תיירות ומפגשי תרבות, אני מוביל לרהט בשנים האחרונות אלפי מטיילים, יהודים ותיירים מחו"ל מתוך מטרה שיכירו את החברה הבדואית.
עשרות אלפים באים מדי שנה לפגוש ולהכיר לעומק את ההיסטוריה והתרבות העשירה של הבדואים בנגב. חאלד הוא מאלו המייצגים את החברה הבדואית על תפארתה וערכיה, בהרצאות ובהדרכת קבוצות של מבוגרים ובני נוער.
החברה הבדואית מייצגת עבורי ועבור רבים, ערכים כמו, דרך ארץ, הכנסת אורחים כבוד לאדם וצניעות. ערכים שכל כך חסרים היום בחברה הישראלית.
אני קורא מפה היום לראשי המדינה ובמיוחד למשטרת ישראל לעשות חשבון נפש ולהפסיק את היחס המתנשא, המתגרה, המשפיל והמתנכר, ולהבין ולהכיר את מצוקותיה כמו גם את סגולותיה של החברה הבדואית.
בבואי היום לכאן, אני קורא לכם למרות הכאב הגדול והזעם, לא רק על מותו של סמי ג'עאר זכרו לברכה, אלא על התנהלות מח"ש והפרקליטות, לא לאבד תקווה. יש לכם חברים ואחים רבים בחברה הישראלית המוקירים את החברה הבדואית וחולקים איתה ערכים של סולידאריות וגורל משותף ורואים בה חלק חשוב ותורם למרקם התרבותי חברתי של מדינת ישראל.
אני רואה בעתיד את העיר רהט פורחת ויפהפיה ואת התושבים שומרים מחד על מורשת ותרבות עתיקה אך מאידך, עם הפנים קדימה לרווחה אישית ולהצלחות שאינן פחותות מכל מגזר וקבוצה אחרת בחברה הישראלית, ולתחנת משטרה המופקדת בידי שוטרים תושבי רהט.
אני מאמין שגם השלטון הישראלי הנוכחי או זה שיבוא אחריו, על מוסדותיו, יתפכח ויוביל את כולנו לשיוויון לרווחה ולשגשוג, ברוח מגילת העצמאות.