05/04/2018
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. קריאת ההגדה בליל הסדר היא הזדמנות לאדם לבחון "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" (ניטשה).
הטיפול, כמו קריאת הגדה מעמת את האדם עם ידיעתו את עצמו באופן היסטורי. במסע הטיפולי כמו במסע ממצרים, גודש החוויות של כשלים, סכנות, כאב נפשי ופחדים מעלה רתיעה וספקנות מהמסע. הוא רצוף דילמות: האם לסמוך על המנהיג/מטפל/ת? כיצד להתמסר למסע בתנאי אי וודאות לגבי התחנות וההתמודדויות הצפויות בדרך? האם ניתן להגיע לארץ המובטחת?
החוויה הטיפולית, כמו ביציאת מצרים, מאפשרת לאדם לבחון בתוך מסגרת מוגנת של יחסים בינאישיים, באיזה אופן הוא משחזר בחייו את אירועי העבר מתוך ייצוגים פנימיים שהבנה בהיסטוריה הממשית שלו, ובאיזו מידה משוחרר להבנות את חייו שלו בעצמו. לעיתים בחירות והחלטות מונעות מתוך חובה לא רציונלית שכפויה על האדם.
המסע האישי מאפשר לכונן יחסי גומלין - בין היאחזות בתפיסות וזיכרונות היסטוריים שמעצבים את זהותנו האישית, תחושת ההשתייכות והביטחון הקיומי, לבין החופש לחיות את עצמנו באופן יצירתי וספונטני.
כתבה: ציפי בן עמי, פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית וחברת ט.נ.א >> http://bit.ly/2qq7bqO
