15/09/2024
הולך להיגמר לי הקפה.
גם לי עובר בראש בתדירות כזו או אחרת מתי האירנים והחזבאללה והחותים והעירקים והסורים ואפגנים והצפון קוראנים וכל ציר הרשע יתקפו אותנו, גם אני מחכה לראות מה יקרה, מהסס אם לקבוע משהו לשבועיים הקרובים או לחכות שזה יעבור ואז לקבוע.
לכתוב פוסט על סיורים בוואדי על טיפולי רפלקסולוגיה על השתלמויות למורים על סדנאות פלייבק על כל הדברים שאני אוהב לעשות ורוצה לעשות וחייב לעשות, או לחכות שזה יהיה יותר מתאים. ואז לכתוב,
ואז להיות, לחיות.
אז אני מתלבט ומתעכב ומהסס וחושב ושוב מתלבט ואז נגמר לי הקפה.
call to action.
אני אוהב לשתות קפה בבוקר.
אני מכין לי כוס גדולה של הפוך על חלב שקדים, מוקצף, עבה, לא חם מידי.
מתיישב בקליניקה שלי ולוקח לעצמי שעה של שקט.
לומד קורא הוגה חושב יושב בוהה.
באיזה שעה שלא צריך לקום לענייני היום, אני קם שעה אחת קודם.
מתנה שאני נותן לעצמי כל בוקר.
מחווה של רצון טוב.
של איפוס,
של התכוונות של היזכרות.
מה אני רוצה ליצור היום, איזה יום אני מזמין לעצמי, חולם לעצמי, בורא לעצמי.
אפשר לחשוב שזה תלוש לגמרי מהמציאות.
הרי כל רגע העולם יכול להתהפך לנו על הראש.
איך אפשר במקום הזה ובחיים האלו כאן, בעולם הזה
לתכנן משהו שעה אחת קדימה.
אני יושב בחדר, עם הקפה, עם הציפורים בחוץ וכל הצמחים הירוקים בגינה ומה?
זה חלום?
מסביבי כאב וצער ואובדן ופחד...
ומלחמת העולם מכה שנית?
וזה בדיוק מה שאני מרגיש.
המציאות הפנימית והמציאות החיצונית במלחמה.
שתי מציאויות במלחמת הורדת ידיים.
מי תתאם למי, מי תקבע את תמונת וחווית המציאות שלי.
אנחנו יודעים ומרגישים איך המציאות החיצונית משפיעה על המציאות הפנימית.
זה ממש קל.
לא צריך לעשות כלום.
זה קורה לבד.
פחד ייאוש כעס תסכול הם התוצרים שלה.
אבל גם יש לנו זיכרון כל שהוא, ידיעה, חוויה קרובה או רחוקה
שבה זה קורה הפוך.
שהמציאות הפנימית משפיעה על המציאות החיצונית.
אמונה, תקווה, רצון טוב, חיוביות, אהבה, אופטימיות, רצון לתת,
להיות, לחיות, ליצור
הם הביטויים שלה.
בתוך תוכנו כוח החיים חזק יותר מהכל.
לא המצאנו את זה עכשיו.
זה מקדמת דנא, זה כתוב בספרים בתורות ובמגילות ובזיכרונות
ועכשיו זה ה – money time.
מלחמת האור בחושך, הטובים נגד הרעים ,ערכים נגד אובדן דרך,
אנושיות אל מול אובדן צלם ודרך.
בלי שום קשר לדת, עמדה פוליטית, מגזר, מגדר, נטייה כזו או נטייה אחרת.
יש כאלה שעולים על הבריקדות, יוצאים לרחובות, כותבים כתבות
עושים מעשים גדולים,
עושים מעשים קטנים,
עקבים בדאגה, ברצון טוב.
וכולם חולמים.
חולמים על מציאות אחרת, על אחרית הימים,
על גן עדן עלי אדמות, על חיוך ועל שקט,
על חזרה של כל החטופים הביתה, בחיים.
על החלמה של הפצועים.
של כל הפצעים.
זה לא קורה לבד מעצמו באופן פסיבי.
זה דורש רצון ובחירה מושכלת ומודעת והרבה התמדה ואם נהיה כנים,
זה לא תמיד ממש קל בלשון המעטה. לפעמים זה כמעט בלתי.
אבל זה אפשרי.
לגמרי אפשרי.
ונדרש עכשיו.
יותר מאי פעם בתולדות האנושות.
בתולדות האנושיות.
האם נהיה או נחדול..
.להאמין לחלום לשאוף לאהוב ליצור לברוא ..
זה מתחיל בקפה עובר דרך מלחמת העולמות ומסתיים בחופש בחירה.
יום שבת בבוקר, לפני שחם, אני קופץ לוואדי לקנות קפה.
לדבר עם מוסטפה על המצב, אולי גם לאכול חומוס אצל סטפן, לחבק את נוזהא ואת סנא וסוהא
ולהיזכר שבכל מקום ישנם בני ובנות אדם
טובי לב ונדיבים שרוצים את כל הטוב עבור עצמם ועבור מי שסביבם
והם כה רבים וטובים
הם המון!!! אנחנו המון!!!
וגם אנחנו כאלה!
בימים האלו יותר מאי פעם יש לבחירה שלנו משמעות קיומית ממש.
🧚♀️🌿🥀🌞💐🍂🌟🦄🧚♀️🦄🌟🍂💐🌞🥀🌿🧚♀️
מוזמנים לחבור אלי לסיור
לחבר את הקצוות את הלבבות את הכוחות
פרטים בתגובה הראשונה.
❤️🩷🧡💛💚💙🩵
