בר ליקוט

14/08/2026

09/07/2026

אני מזמין אותך לצאת להרפתקה, למסע של תגליות בטבע. לדעת לאסוף עלים ופרחים לסלטי בריאות ססגוניים. לחפור שורשים ופטריות לתבשילים מגרים. להפוך פירות בר לקינוח מושחת וזרעים לתיבול שיהפוך כל בישול לארוחת גורמה מפנקת – פשוט ללקק את האצבעות.
נטייל ליד נחלים, בחורש וביער, בשולי שדות ובמעלה ההר. במקומות מקסימים נלמד לזהות צמחי בר בכל שלבי הצמיחה. נתמקצע בשיטות ליקוט, איסוף ועיבוד.
נחקור יחד בישול מסורתי לצד גילויים חדשים. ונרגיש איך כל הידע הזה מוביל להמון שקט נפשי ושמחת חיים.
עשרה מפגשים, בימי שלישי או רביעי, חמישי או שישי, אחת ל-3 שבועות. מתחילים מיד אחרי החגים.
בתקופת ההרשמה המוקדמת עד 15/7/26
3600 ש"ח מתוכם 600 ש"ח דמי הרשמה והיתר בתשלומים

– הנחה לזוגות –
לפרטים נוספים והרשמה הכי טוב לדבר איתי 0507625020- ברק

25/06/2026

בפעם הראשונה שאכלתי חוסרום בכלל קראו לו ג'ורה (jore ) ולא באמת הבנתי מה אני אוכל.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שזכיתי לאכול ממנעמי מטבחה של סולטנה, סבתה הפרסיה של חברתי באותם ימים, כך שלא היססתי כלל להעמיס על הצלחת את תבשיל החצילים העשיר עם מה שחשבתי במבט ראשון לזיתים קטנים ירוקים, שהטעם שלהם החמוץ-עסיסי הפתיע אותי בגדול. תכלס, לא יכולתי להפסיק לאכול.

שנים אחר כך אצל חבר ביפו פתחנו שולחן, וליד החומוס ושאר המטעמים הוא פתח צנצנת, הסיר ממנה עלים ושפך מלוא הקערה גולגולים ירוקים שנראו כמו זיתים מעט תפוחים.
"זה ג'ורה - נכון?" שאלתי בסקרנות.
"חוסרום," הוא אמר, "ענבי בוסר מוחמצים."
גלגלתי אחד עם הלשון בפה... קשיח משהו וטעמו מעט שומי-חרפרף, וכשנשכתי הוא "התפוצץ" במנעד טעמים חמוצים-חריפים - מטורף.

אחר כך למדתי להקפיא אותם ולהוסיף אותם לתבשילים בכל מיני הזדמנויות, להכין מיץ חומץ ואפילו להשתמש כתחליף לסומאק כשזה אינו בהישג יד (עובדה שלמדתי מנדים פארס מהכפר חורפיש בגליל).

מתי מלקטים?

כמו כל צמח, זה תלוי היכן בארץ. אומרים שאפשר למצוא בערך מאמצע יוני ואני אומר - צאו עכשיו!
אפשר למצוא באזור של מעיינות ונחלים. בסמוך לחורבות ובבוסתנים נטושים. פה ושם על הצמחייה משתרעות גפנים שאולי הן צמח בר או פליט תרבות, והעיקר שיהיו אשכולות עם ענבי בוסר קשים.
כשתראו - תדעו.
פעם היה אפשר לקנות, וייתכן שעוד אפשר למצוא בדוכנים בשווקים הערביים או תחת גפנו בחצר של חברים.

אפשר להתחיל עם המתכון הזה:

ענבי פרא מוחמצים

קוטפים אשכולות וממיינים, מה שרך או נגוע - זורקים. מפרידים לאשכולונים קטנים. שוטפים וממלאים צנצנות מעוקרות בשכבות שביניהן פרוסות שיני שום, חתיכות פלפל שאטה יבש, או כל תיבול שרוצים. אנחנו הפעם שמנו גם עלי גפן, בעיקר בשביל היופי, אבל לכו תדעו. הכנו תמיסת מלח (כפית על כל כוס מים) ומזגנו עד הסוף, סגרנו והיידה להתכרבלות על המדף עשרה ימים - עד הטעימה הראשונה. בדרך כלל מוכן אחרי שבועיים-שלושה.

מה שתעשו - שיהיה בתאבון!

בעקבות שאלה שנשאלתי, הצנצנות שאני משתמש בהן מיועדות להתססה ואין צורך לשחרר בהן לחץ, השחרור קורה בעצמו והנוזל גולש בקטנה (סיבה טובה לשים על מגש) בצנצנות רגילות כדאי לפתוח את ההברגה לשחרור הלחץ (בלי להרים את המכסה) כל יומיים שלושה.

25/05/2026

אחד הדברים הנפלאים בבישול, במיוחד כזה שעושים מהבטן ולא לפי מתכון מסודר, הוא שלפעמים בלי להתכוון נוצרת פתאום יצירה חדשה. מאותם מרכיבים פשוטים שזרקת לסיר יוצא משהו שלא רק טעים בטירוף, אלא גם נושא את החתימה האישית שלך באיזו פינה קטנה של גן עדן.
וכך בדיוק קרה לחברתי ענת קולומבוס בסדנת הליקוט שערכנו בשבת האחרונה באזור בנימינה.
הרעיון המקורי היה להכין ריבה מתותי העץ הסגלגלים שליקטנו. מתכון פשוט למדי:
3 כוסות תותים, כוס סוכר, גרידת לימון ומיץ מלימון אחד.
אבל אם היינו בבית, עם כיריים רגילות, כנראה שזה היה נגמר בעוד ריבה טעימה. רק שכירת גז בשטח היא לא בדיוק יצור צפוי. אם לומר את האמת, היא יותר "חיה רעה". הסירופ התאדה במהירות, ונשארו בסיר רק התותים הקרושים והמבעבעים. כדי שלא יישרפו היה הכרח להוסיף מיד קצת נוזלים, אבל הג'ריקן היה רחוק, ולעזוב את הסיר אפילו לרגע לא בא בחשבון.
ואז ענת הבחינה בקומקום תה הבוקר המתובל שלי. שכידוע, תמיד נשארות בו עוד כמה טיפות.
מה שקרה אחר כך היה תאונה קולינרית מושלמת.
למראה, כפי שאתם יכולים לראות בתמונה, כנראה שלא היינו זוכים עם הריבה בתחרות צילום. אבל בפה התרחש קסם שקשה להסביר במילים. אולי אנחות או יללות עונג היו מעבירות את זה טוב יותר.
ובכל זאת אנסה:
תותים קרנצ'יים ונימוחים בו זמנית, מזוגגים ומתובלים, מתוקים אבל גם חמצמצים. ביס שמרגיש פראי ומדויק באותה נשימה. שלמות.
ועכשיו נשארה רק שאלה אחת:
האם לפרסם גם את מתכון התה הסודי שלי, זה שרק משתתפי הקורסים מכירים, או להשאיר אותו למי שמגיע לשטח?
מה אתם אומרים?

(על הדרך, אני חושב שנעשה עוד סדנה אחת אחרונה שם, בשבת הקרובה, אז מי שרוצה לטעום מגן העדן מוזמן לדבר איתי)

ותודה לגל ישראלי לב על תמונת הקומקום.

14/05/2026

בדרך כלל אני לא מספר על מפגשי הקורסים, אפשר להגיד שזה קורה לעיתים ממש רחוקות, בעיקר כותרות, צמח כזה או אחר, פטריות, יער צפוף או מרחבי שדות. וניסיתי להבין למה? למה קשה לי לתת הצצות לתוך העולם הנפלא הזה שאני חי בו כבר לא מעט שנים, שלא לדבר שאני גם מתפרנס ממנו וזה הכי טבעי בעולם שלנו להחשף כשיש משהו כל כך מיוחד לחלוק אבל עובדות לחוד ומציאות מהצד השני. ועובדה שאני בדרך כלל שומר על הפלא הזה לעצמי, ולמי שהיה שם איתי באינטימיות של קבוצה שקשה מאד להבין את הקסם המתחולל בה מבחוץ. אבל אתמול זה היה כל כך מיוחד שאני מוכרח לנסות, אפילו בלי מילים ורק דרך התמונות שזהבה שושו (האחת והיחידה) צילמה. ותודה לכם חברים שהייתם שם

03/03/2026

אחד הדברים המופלאים והמספקים שקורים בקורס ליקוט (זו לא פרסומת) הוא החיבור בין אנשים שאוהבים לשחק עם אוכל, עם כל הטעמים החדשים והעוצמתיים שהם מגלים בטבע. כור ההיתוך והיצירה שמתרחשים שם הם אינסופיים ומקור נהדר למנות משובחות, שכמו שאני תמיד אומר, יגרמו באחריות ליללות אושר מכל הסובבים.
במקרה הזה מדובר במתכון פשוט של פרחי חרדל מוחמצים בעדינות, של השפית אריאל שרביט, שגדולתו היא הפשטות וטעמו כאילו יצא מגן עדן.
אז נתחיל בזיהוי פרחי החרדל, או ליתר דיוק משפחת המצליבים. מי שעדיין לא יודע, כולם אכילים בתנאי שזיהיתם בוודאות את המשפחה. שימו לב שמדובר בתפרחת, כלומר אשכול של פרחים, שכל אחד מהם בעל ארבעה עלי כותרת נגדיים, זה מול זה, שמישהו, אותו בוטניקאי קדום, חשב שהם נראים כמו צלב.
נקטוף אשכול אחד כזה ונמולל אותו בחוזקה עד שיצא ממנו נוזל שנוכל להריח. אם הריח מזכיר מצליב, כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קייל, ברוקולי וכדומה, אז "הר הבית" בידינו. ואם הבנתם וביצעתם את הזיהוי כמו שצריך, ברכותיי, הוכתרתם כרגע כלקטי על. כך תוכלו לזהות את כל המשפחה, שלה מעל מאה מינים בבר.
כדי לזהות בוודאות את המין יהיה קל יותר כשהצמח נושא פרי, אז בינתיים זכרו שלחרדל יש את הפרחים הצהובים הגדולים ביותר מבין המצליבים הצהובים. וגם אם תטעו, מה כבר יכול להיות, הרי כולם אכילים.
כעת, אחרי שזיהינו, נלקט צרור קטן של תפרחות בהתאם לגודל הצנצנת שנרצה להכין. הקפידו על ליקוט במסורה מכל צמח ורק במקומות שבהם יש שפע גדול. בעונה הזו כלל לא קשה למצוא להקות גדולות שלהם בשטחי הבר.
בבית נשרה את התפרחות בקערת מים עם כמה כפות מלח כדי להוציא את כל החרקים, ויש לא מעט בין העלעלים, ואז נשטוף היטב במסננת תחת מים זורמים.
ועכשיו להכנת נוזל הכבישה. בקערה נשים כפית מלח, אני השתמשתי במלח אטלנטי, כפית סוכר, אני בחרתי ב" דבשינגטוניה" ומי שסקרן לגבי הדבש הזה ואופן הפקתו, מוזמן לחפש באתר שלי או בספר "ליקוט זה בטבע שלי". מחצית מהנוזל מים והמחצית השנייה חומץ. במתכון של אריאל היא השתמשה בחומץ אורז ואני ממליץ עליו משום שטעמו ניטרלי יחסית.
וזה הכול. דוחסים את הפרחים לצנצנת, מוספים כמה פרוסות שום, מוזגים מעל את הנוזל עד לכיסוי מלא, משקשקים ומניחים בצד. בתוך יומיים שלושה זה מוכן. אפשר להוסיף כתוספת מרעננת כמעט לכל מנה, זאת תהיה מנה צבעונית ומיוחדת על שולחן הסדר או פשוט לאכול בכפית. יהיו יללות עונג, באחריות.

05/01/2026

לדעתי מעולם לא הקדשתי ל"עכברות" פוסט משל עצמן. פה ושם הזכרתי אותן, אבל תמיד כבדרך אגב ובתוך רשימה של פטריות אחרות. זה תכלס די מוזר, כי מדובר בפטריית מאכל טעימה ביותר, כזו שאם ליקטתי ממנה כמות נאה, והיא בדרך כלל פטרייה חברותית מאוד, מובטחת באותו ערב ארוחת מלכים.
ובכן, אף פעם לא מאוחר מדי לשנות. היום, כשנתקלתי בכמה מרבצים שלה, צילמתי אותן מכל הכיוונים. אם תשימו לב, וצריך לשים לב, ורצוי גם עם שתי עיניים חדות, מדובר בפטרייה לא גדולה שיודעת להסוות את עצמה היטב מתחת למחטי האורן. אין שום סיכוי להבחין בה אם לא מצאתם במקרה אחת חשופה, מיהרתם להתיישב, והתחלתם לחקור בזהירות ובעדינות כל פיתלולית קרובה.
הישעורית האפורה, המכונה גם עכברונת בשל פרוות הכובע האפורה שלה, היא פטרייה קטנה, פריכה ושבירה, בעלת רגל לבנה ודפים לבנים. כמובן שהיא אוהבת מאוד סביבת אורנים ויערות מעורבים. מניסיוני, היא וחמאה הם חברים קרובים במיוחד, בעיקר כשהמחבת כבר לוהטת.
על פי אתר הפטריות מומלץ לבשל אותה בישול מקדים של כ־7 דקות. נראה לי שזו אזהרה חדשה. מה אתם אומרים?

31/12/2025

אין כמו יום עז רוח, עם מעט שמש מלטפת, לעלות אל ההר למסע נשמה בין עצים גבוהי צמרת המטילים שברי צללים על האדמה המוריקה. מעליך מתרחשת איזו דרמה כשענפים מתבדרים ומקישים זה בזה והגם שיש בך מעט חשש מקולות נפץ אלו, אינך חסין אל מול היופי הזה. ולקחת איתך סל למסע כי חוץ מהרוח והנפש גם הגוף רוצה לאכול.
ואתה הולך לך שם בדרך וגם הסל הולך ומכביד ואתה כבר כבד ועייף אבל יש בך גם אושר גדול. ועכשיו אתה בבית, אחרי שניקית והכנת וייבשת. אתה שופת לך קנקן תה עם הזוטה הלבנה שקטפת ומתענג בכל לגימה על הזיכרון.

27/12/2025

ללקט פטריות בגשם עז זו חוויה יוצאת דופן. יש כל כך הרבה מים מסביבך, שזה כבר לגמרי בסדר לרדת על הברכיים אל האדמה הספוגה, ולהזיז בעדינות מערום של מחטי אורן מעל גבי כובעים קטנים, אפורי פרווה ופריכי רגל, הלוטשים אליך מבט מופתע. לך תספר להן עד כמה התגעגעת אליהן ולטעמן הטוב עוד משנה שעברה, וגם אז אכלת רק חופן. ועכשיו, כשאתה מתחת לשמיים הקודרים, מוקף בעצי אורן צעירים, אתה מחייך לעצמך ומכרבל בידך חופן "עכברות", הידועות בשמן ישעורית אפורה.

19/12/2025

היו לנו תוכניות אחרות, אבל אחרי שעה בפקקים כבר לא נותרה לנו סבלנות וחתכנו ליער. אולי קצת מוגזם לקרוא לחורשה הזאת יער, אבל אתם יודעים, אורנים והריח הזה שלהם, שמהדהד בך זיכרונות ילדות. כבר בצעד הראשון נפלנו על מקבץ של צעירות מבריקות, צהובות, מוצקות ונהדרות. ואני, שבדרך כלל מדלג מעליהן, עצרתי וירדתי על ברכיי, חתכתי והרחתי עמוק, ואחורה בזמן, כשהחיים היו הרבה יותר פשוטים והתרכזו ברגע הנדיר הזה של הכנסת פטרייה אל הסל. ובבית רק הורדתי מהן מעט מחטים, וכשהן כל כך מוצקות אפשר לעשות איתן הכול. אז הקפצתי חלק וייבשתי את השאר, כי כבר מזמן חשקתי באבקת אורניות, לתבל את הפת בניחוח מושלם של יער.