בר ליקוט

בר ליקוט לצאת להרפתקה בטבע. ללקט עלים ופרחים, לחפור שורשים ופטריות, לאסוף פירות לקינוח מושחת וזרעים לתיבול שיהפוך כל בישול לארוחת גורמה מפנקת.

בר ליקוט - טעמים מן הטבע, נוסד בידי ברק שגיא, מורה ליקוט , מנחה סדנאות בישול ומטעמים מצמחי בר, ארומתרפיסט ומחבר הספר "ליקוט זה בטבע שלי"

אחד הדברים המופלאים והמספקים שקורים בקורס ליקוט (זו לא פרסומת) הוא החיבור בין אנשים שאוהבים לשחק עם אוכל, עם כל הטעמים ה...
03/03/2026

אחד הדברים המופלאים והמספקים שקורים בקורס ליקוט (זו לא פרסומת) הוא החיבור בין אנשים שאוהבים לשחק עם אוכל, עם כל הטעמים החדשים והעוצמתיים שהם מגלים בטבע. כור ההיתוך והיצירה שמתרחשים שם הם אינסופיים ומקור נהדר למנות משובחות, שכמו שאני תמיד אומר, יגרמו באחריות ליללות אושר מכל הסובבים.
במקרה הזה מדובר במתכון פשוט של פרחי חרדל מוחמצים בעדינות, של השפית אריאל שרביט, שגדולתו היא הפשטות וטעמו כאילו יצא מגן עדן.
אז נתחיל בזיהוי פרחי החרדל, או ליתר דיוק משפחת המצליבים. מי שעדיין לא יודע, כולם אכילים בתנאי שזיהיתם בוודאות את המשפחה. שימו לב שמדובר בתפרחת, כלומר אשכול של פרחים, שכל אחד מהם בעל ארבעה עלי כותרת נגדיים, זה מול זה, שמישהו, אותו בוטניקאי קדום, חשב שהם נראים כמו צלב.
נקטוף אשכול אחד כזה ונמולל אותו בחוזקה עד שיצא ממנו נוזל שנוכל להריח. אם הריח מזכיר מצליב, כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קייל, ברוקולי וכדומה, אז "הר הבית" בידינו. ואם הבנתם וביצעתם את הזיהוי כמו שצריך, ברכותיי, הוכתרתם כרגע כלקטי על. כך תוכלו לזהות את כל המשפחה, שלה מעל מאה מינים בבר.
כדי לזהות בוודאות את המין יהיה קל יותר כשהצמח נושא פרי, אז בינתיים זכרו שלחרדל יש את הפרחים הצהובים הגדולים ביותר מבין המצליבים הצהובים. וגם אם תטעו, מה כבר יכול להיות, הרי כולם אכילים.
כעת, אחרי שזיהינו, נלקט צרור קטן של תפרחות בהתאם לגודל הצנצנת שנרצה להכין. הקפידו על ליקוט במסורה מכל צמח ורק במקומות שבהם יש שפע גדול. בעונה הזו כלל לא קשה למצוא להקות גדולות שלהם בשטחי הבר.
בבית נשרה את התפרחות בקערת מים עם כמה כפות מלח כדי להוציא את כל החרקים, ויש לא מעט בין העלעלים, ואז נשטוף היטב במסננת תחת מים זורמים.
ועכשיו להכנת נוזל הכבישה. בקערה נשים כפית מלח, אני השתמשתי במלח אטלנטי, כפית סוכר, אני בחרתי ב" דבשינגטוניה" ומי שסקרן לגבי הדבש הזה ואופן הפקתו, מוזמן לחפש באתר שלי או בספר "ליקוט זה בטבע שלי". מחצית מהנוזל מים והמחצית השנייה חומץ. במתכון של אריאל היא השתמשה בחומץ אורז ואני ממליץ עליו משום שטעמו ניטרלי יחסית.
וזה הכול. דוחסים את הפרחים לצנצנת, מוספים כמה פרוסות שום, מוזגים מעל את הנוזל עד לכיסוי מלא, משקשקים ומניחים בצד. בתוך יומיים שלושה זה מוכן. אפשר להוסיף כתוספת מרעננת כמעט לכל מנה, זאת תהיה מנה צבעונית ומיוחדת על שולחן הסדר או פשוט לאכול בכפית. יהיו יללות עונג, באחריות.

לדעתי מעולם לא הקדשתי ל"עכברות" פוסט משל עצמן. פה ושם הזכרתי אותן, אבל תמיד כבדרך אגב ובתוך רשימה של פטריות אחרות. זה תכ...
05/01/2026

לדעתי מעולם לא הקדשתי ל"עכברות" פוסט משל עצמן. פה ושם הזכרתי אותן, אבל תמיד כבדרך אגב ובתוך רשימה של פטריות אחרות. זה תכלס די מוזר, כי מדובר בפטריית מאכל טעימה ביותר, כזו שאם ליקטתי ממנה כמות נאה, והיא בדרך כלל פטרייה חברותית מאוד, מובטחת באותו ערב ארוחת מלכים.
ובכן, אף פעם לא מאוחר מדי לשנות. היום, כשנתקלתי בכמה מרבצים שלה, צילמתי אותן מכל הכיוונים. אם תשימו לב, וצריך לשים לב, ורצוי גם עם שתי עיניים חדות, מדובר בפטרייה לא גדולה שיודעת להסוות את עצמה היטב מתחת למחטי האורן. אין שום סיכוי להבחין בה אם לא מצאתם במקרה אחת חשופה, מיהרתם להתיישב, והתחלתם לחקור בזהירות ובעדינות כל פיתלולית קרובה.
הישעורית האפורה, המכונה גם עכברונת בשל פרוות הכובע האפורה שלה, היא פטרייה קטנה, פריכה ושבירה, בעלת רגל לבנה ודפים לבנים. כמובן שהיא אוהבת מאוד סביבת אורנים ויערות מעורבים. מניסיוני, היא וחמאה הם חברים קרובים במיוחד, בעיקר כשהמחבת כבר לוהטת.
על פי אתר הפטריות מומלץ לבשל אותה בישול מקדים של כ־7 דקות. נראה לי שזו אזהרה חדשה. מה אתם אומרים?

אין כמו יום עז רוח, עם מעט שמש מלטפת, לעלות אל ההר למסע נשמה בין עצים גבוהי צמרת המטילים שברי צללים על האדמה המוריקה. מע...
31/12/2025

אין כמו יום עז רוח, עם מעט שמש מלטפת, לעלות אל ההר למסע נשמה בין עצים גבוהי צמרת המטילים שברי צללים על האדמה המוריקה. מעליך מתרחשת איזו דרמה כשענפים מתבדרים ומקישים זה בזה והגם שיש בך מעט חשש מקולות נפץ אלו, אינך חסין אל מול היופי הזה. ולקחת איתך סל למסע כי חוץ מהרוח והנפש גם הגוף רוצה לאכול.
ואתה הולך לך שם בדרך וגם הסל הולך ומכביד ואתה כבר כבד ועייף אבל יש בך גם אושר גדול. ועכשיו אתה בבית, אחרי שניקית והכנת וייבשת. אתה שופת לך קנקן תה עם הזוטה הלבנה שקטפת ומתענג בכל לגימה על הזיכרון.

27/12/2025

ללקט פטריות בגשם עז זו חוויה יוצאת דופן. יש כל כך הרבה מים מסביבך, שזה כבר לגמרי בסדר לרדת על הברכיים אל האדמה הספוגה, ולהזיז בעדינות מערום של מחטי אורן מעל גבי כובעים קטנים, אפורי פרווה ופריכי רגל, הלוטשים אליך מבט מופתע. לך תספר להן עד כמה התגעגעת אליהן ולטעמן הטוב עוד משנה שעברה, וגם אז אכלת רק חופן. ועכשיו, כשאתה מתחת לשמיים הקודרים, מוקף בעצי אורן צעירים, אתה מחייך לעצמך ומכרבל בידך חופן "עכברות", הידועות בשמן ישעורית אפורה.

19/12/2025

היו לנו תוכניות אחרות, אבל אחרי שעה בפקקים כבר לא נותרה לנו סבלנות וחתכנו ליער. אולי קצת מוגזם לקרוא לחורשה הזאת יער, אבל אתם יודעים, אורנים והריח הזה שלהם, שמהדהד בך זיכרונות ילדות. כבר בצעד הראשון נפלנו על מקבץ של צעירות מבריקות, צהובות, מוצקות ונהדרות. ואני, שבדרך כלל מדלג מעליהן, עצרתי וירדתי על ברכיי, חתכתי והרחתי עמוק, ואחורה בזמן, כשהחיים היו הרבה יותר פשוטים והתרכזו ברגע הנדיר הזה של הכנסת פטרייה אל הסל. ובבית רק הורדתי מהן מעט מחטים, וכשהן כל כך מוצקות אפשר לעשות איתן הכול. אז הקפצתי חלק וייבשתי את השאר, כי כבר מזמן חשקתי באבקת אורניות, לתבל את הפת בניחוח מושלם של יער.

🌿 חגיגת ליקוט משפחתית ביערות מנשה! 🌿הצטרפו אלינו ליום של ליקוט, טעמים והרפתקאות בטבע – סדנה חווייתית שמתאימה לילדים, הור...
22/10/2025

🌿 חגיגת ליקוט משפחתית ביערות מנשה! 🌿

הצטרפו אלינו ליום של ליקוט, טעמים והרפתקאות בטבע – סדנה חווייתית שמתאימה לילדים, הורים וסבים כאחד!
נצא לטיול נעים בין שבילי החורש, נכיר את צמחי הבר למאכל ולמרפא, נלמד איך לזהות מה בטוח לאכול ומה רק להריח, ונכין יחד ארוחת ליקוט מיוחדת ומפתיעה.

מיקום: יערות מנשה.
מתי: שבת, 8.11, בשעות 9:00–14:00

יום שכולו טבע, טעמים, צחוק וגילויים חדשים.
לפרטים נוספים ו/או להרשמה יש ללחוץ על הקישור בתגובה.

יש פה לא מעט אנשים המתעניינים בליקוט צמחי בר למאכל 🌱  או בפטריות  🍄, שאולי אפילו יצאו לסדנה או שתיים.אבל המחשבה על קורס ...
20/08/2025

יש פה לא מעט אנשים המתעניינים בליקוט צמחי בר למאכל 🌱 או בפטריות 🍄, שאולי אפילו יצאו לסדנה או שתיים.
אבל המחשבה על קורס ליקוט שנתי, גם אם היא חלפה בראשם, במקרה הטוב הם נופפו לה לשלום ואמרו, "בואי נדבר בעוד שנה- שנתיים".
אני יכול להבין את זה. לפעמים החיים נראים כל כך עמוסים, שלהכניס עוד 10 תאריכים ליומן, אפילו שהם רק פעם בחודש (ומחכים להם יותר מאוויר 🍃 ), נראה בלתי אפשרי.
ויש גם את עניין המחיר, או יותר נכון, את העקרון של הוצאת סכום מכובד על עצמנו לקורס, שלכאורה, אנחנו לא צריכים.
למה "לכאורה", אתם שואלים?
כי האמת היא, שאנחנו זקוקים לחוויות בטבע כמו אוויר לנשימה, וזה ממלא אותנו חיים, שלווה ואושר גדול. 🍒
ובכל זאת קשה לנו להתחייב מכל הסיבות שכבר אמרנו.
אם אתם האנשים האלו, בוודאי תשמחו לדעת שיש לנו גם מסלול קצר להציע -
☘️ גורס ( גור של קורס) ☘️
כולל 5 מפגשים (שתי עונות), פעם בחודש, והמחיר שלו מקוצר בהתאם.
והיתרון שאחר כך, באותה השנה או בזאת שאחריה, אפשר להמשיך לגורס ב'.
שימו לב! 🍁
בעוד שבוע מסתיימת ההרשמה המוקדמת והמוזלת של הקורסים,
כך שאם אתם בעניין, כדאי להזדרז ולהרשם.
נותרו מעט מקומות בארבעת המסלולים לבחירתכם:
בימי שישי, חמישי, רביעי ושלישי.
אפשר להשאיר הודעה אצלי בפרטי או
טוב יותר להתקשר 0507625020 - ברק.

אפשר לומר שהדעות חלוקות באשר להגדרה המדויקת של מיני עצי הינבוט שניטעו אצלנו בחבל הארץ המדברי.ינבוט לבן? מסקיטו? ינבוט שח...
06/08/2025

אפשר לומר שהדעות חלוקות באשר להגדרה המדויקת של מיני עצי הינבוט שניטעו אצלנו בחבל הארץ המדברי.
ינבוט לבן? מסקיטו? ינבוט שחור או אולי בלוטי? מי יודע.
מבין כל המאמרים שקראתי, זה של אבי שמידע נראה לי המסודר והמקיף ביותר. לטענתו, פרי הינבוט הלבן — סהרִי ופחוס בצורתו — הוא המובהק ביניהם, בעוד שאר המינים, ככל הנראה, משתייכים למיני מסקיטו שונים, חלקם כבר זריעים ובני-כלאיים.
אין עוררין על כך שמדובר בעצים שגדלים במהירות, נותנים צל רחב (יתרון משמעותי במדבר, ואולי גם הסיבה העיקרית להבאתם), בעלי עצה משובחת לנגרות ולהסקה (כך כתוב), וצוף פרחיהם אהוב מאוד על דבורים מקומיות.
(אגב, מי מכיר דבש ינבוט/מסקיטו? ספרו לי!)
כשניטעו כאן לראשונה, בתחילת המאה הקודמת, איש לא חשב במונחים של עצים פולשים או הפרת איזון אקולוגי — אבל בינינו, זו לא הפעם הראשונה (וכנראה גם לא האחרונה) שאנחנו פועלים קודם ובוכים אחר כך.
ולפיכך, נותרו לנו — הלקטים הגרגרנים ועדרי הצאן שבאזור — לנסות להציל את המצב.
כל חיות הבר אוכלות-העשב מתייחסות לפרי כאל מעדן מגן עדן. עיזים שחורות, למשל, ממהרות לחטוף את המעדן מידיי, מקיפות אותי במעגלים ומחפשות מטמון נסתר.
(האמת? הסתרתי קצת — באוטו. לרגע לא הייתי בטוח שהן לא "זאבי ינבוטים" באדרת…)
כבני משפחת הקטניות, קל לזהות את הדמיון של פרי הינבוט לפרי החרוב — למרות צבעו הלבנבן-צהבהב עם כתמים חומים. ריחו מסקרן, אולי מזכיר קקאו עם ניחוח מתקתק של קוקוס — ופותח לי בראש המון כיוונים מעניינים.
חדי העין יבחינו בחורים זעירים, סימן לכך שזחלי חיפושיות הקדימו אותנו, אך מתברר שהם חומדים בעיקר את הזרעים.
הטעם מתוק (35% סוכר!), אינו דומה לחרוב, ואני לא מצליח למצוא לו מקבילה מקומית.
בעולם טוחנים את הפרי לקמח, מתסיסים ממנו משקאות חריפים, מכינים ממנו חליטות חמות וקרות.
לי עובר בראש רעיון לליקר עצלנים, כמו עם פרי הוושינגטוניה — מיצוי של פירות חתוכים ומתוקים באלכוהול.
(אם חמק לי זחל — נקרא לזה טקילה ינבוטית ונסגור עניין.)
כנראה שאתחיל עם וודקה.
אולי גם נטחן קצת לקמח — אם כי לא הבאנו מספיק פירות — ואולי נכין גם רוטב מעניין.
עדיין לא החלטתי, אבל דבר אחד בטוח: שוב נשוב למדבר.
איפה היינו, אתם שואלים?
בפתחת ניצנה.
אבל אפשר למצוא ינבוטים כאלו גם ברחבי הנגב, סביבות ים המלח ובערבה.
הכי טוב לשאול מקומיים — הם ישמחו לכוון אתכם.
רק שימו לב שאין עיזים בסביבה הקרובה, כי אי אפשר לדעת מה הן יעשו...
ובקיצור אם הן שם — אני לא לוקח אחריות.

שמעתם פעם על פטריה בשם "מאיטקה"? אם לא, אל תהיו בלחץ. עד אתמול גם אני לא הכרתי אותה. אבל אני מוכרח להודותשמכאן והלאה אנח...
28/06/2025

שמעתם פעם על פטריה בשם "מאיטקה"?

אם לא, אל תהיו בלחץ. עד אתמול גם אני לא הכרתי אותה. אבל אני מוכרח להודות
שמכאן והלאה אנחנו ככל הנראה נהיה ביחסי ידידות קרובים. (יש לי איזו הרגשה שאחרי הפוסט הזה יהיו פה עוד כמה אנשים שמיד ירוצו להתיידד איתה גם.)
בעצם הכל התחיל בפופ אפ הקולינרי שחברי אוהד רוט הזמין אותי להשתתף בו אתמול (עם ספרי "ליקוט זה בטבע שלי"). ובין יתר הדוכנים עמד שם גם דוכן למכירת פטריות. ראיתי שיטאקה, מלכת היער, ואת חברתנו החדשה, ירום הודה, גברת מאיטקה.
התבוננתי, אבל לא קניתי.
אולי כי יש לי איזו בעיה לשלם מחירים של בשר פרימיום על פטריה (לא מדברים עלייך, יקירתי מאיטקה) או אולי כי עד אתמול לא ממש התפעלתי מטוב טעמן של פטריות מבויתות, למעט אולי רעמת האריה וארוחת שחיתות מטורפת וחד פעמית של קורדיספס. תכלס פטריות בר הכי פשוטות בדרך כלל הרבה יותר טעימות.
הסיפור הזה היה יכול להיגמר פחות טוב אלמלא קיבלתי שקית פטריות מתנה מבעלי הדוכן איתי ועומרי מגיד ובה, בין היתר, מצאתי גוש שמנמן של מאיטקה.

כמה מילים על הפטריה שמצאתי ברשת:
המאיטקה, או בשמה המדעי Grifola frondosa, היא פטרייה יפנית מרהיבה ביופייה ובטעמה. שמה העממי, "הפטרייה המרקדת", ניתן לה לפי אגדה יפנית: כשמלקטים מצאו אותה ביער – הם רקדו מרוב שמחה. (אם אני הייתי הלקט שמצא אותה היו קוראים לה "הפטרייה המייללת".)
היא גדלה בטבע בבסיס עצים רחבי-עלים, בעיקר אלונים, בגושים גדולים ומרובי כובעים שמזכירים עלים או נוצות. צבעה אפור-חום, והמרקם הבשרני שלה מחזיק היטב בבישול.
המאיטקה נחשבת מעדן של ממש: הטעם העמוק, כמעט אגוזי, הופך אותה לתוספת נהדרת למוקפצים, מרקים, צלי ירקות, תבשילי אורז או פסטה. היא נפלאה גם בצלייה על מחבת חמה עם מעט שמן זית, שן שום וטיפת רוטב סויה או מירין.
מעבר לטעם, המאיטקה מביאה עמה סגולות בריאותיות: חיזוק מערכת החיסון, איזון סוכר בדם, תמיכה במצבים של לחץ דם וכולסטרול, ואפילו תרומה לטיפולים משלימים נגד סרטן. ברפואה המסורתית של יפן וסין, זו אחת הפטריות המבוקשות ביותר.

יש צמחי בר כמו הפרפחינא (רגלת הגינה בעברית) שאין קיץ שלא אצא במיוחד כדי ללקטם. תכלס, אפשר למצוא ריג'לה בכל מקום שההשקייה...
26/06/2025

יש צמחי בר כמו הפרפחינא (רגלת הגינה בעברית) שאין קיץ שלא אצא במיוחד כדי ללקטם. תכלס, אפשר למצוא ריג'לה בכל מקום שההשקייה "בורחת". רק שימו לב שהסביבה טובה, לא מרוססת או מזוהמת.

לפני המלחמה האחרונה, עם אירן, (בינינו, זה אולי קצת נאיבי מצידי לכתוב "אחרונה", אבל לא אכפת לי. אחרונה!) שוטטתי בערוגות התבלינים הלא מרוססות של חוות התבלינים בבית לחם הגלילית. שם לשמחתי נתקלתי בכמה ריג'לות מגודלות. אני יודע שלא כולם אוהבים את מרקמו החלקלק והמוצילגי של הצמח הבשרני, אבל נסו לשדך אותו עם עגבניות, רצוי מזני מורשת, כמו זאת שבתמונה כאן ואולי תבוא עליכם, אם לא הגאולה - לפחות טעמי גן העדן שלה. (בנדיבות עם שמן הזית - כן?)

באותה הזדמנות עקרתי שיח יפה והבאתי אותו אחר כבוד לגינתי החדשה בעוספיא (ומי שלא יודע שעברתי לשם לאחרונה, יכול לדבר איתי בפרטי ולקבל את כל הפרטים כולל העגבניה). חפרתי לריג'לה גומה, שתלתי והשקיתי, הייתי כל כולי שמח וטוב לב על מאות הזרעים השחורים הזעירים שתכף היא תמטיר על האדמה.

בבוקר, דבר ראשון, אפילו לפני הקפה, הלכתי לבדוק מה שלומה ו... איפה לעזאזל היא נעלמה? מקרוב גיליתי שהיא עוד שם בקטנה, מכורסמת כמעט לגמרי, ופתאום נפל לי האסימון או, ליתר דיוק, נפלה עליי תרנגולת שחורה ושמנמנה (מכל הריגלה השדודה). זו הייתה אחת אחת מכמה שמתרוצצות כאן באופן קבוע, ואיך יכולתי בכלל לשכוח שריג'לה זה המעדן הכי הכי בתפריט אניני הטעם התרנגולי. לא ברור.

בערב אוהד רוט התקשר ושאל אם אני בעניין של העגבניות מורשת מהחווה של קיקו (שאלה רטורית כמובן), ועל הדרך גם שלח לי תפריט ירקות של החווה. שם בקצה הרשימה היה כתוב: צרור ריג'לה - 7 ש"ח. עכשיו, אתם צריכים להבין משהו לגבי לקטים. לקנות צמח בר שאנחנו יכולים ללקט ועוד בשפע זה משהו לא הגיוני עבורינו בעליל, פשוט לא סביר. לא עושים את זה ודי. אז עצמתי עיניים (כי אוי לבושה) ולחשתי בשקט, "כן, כן, תביא!"

#ריגלה #רגלתהגינה #פרפחינא #קורסליקוט #ליקוטזהבטבעשלי

לקטי פטריות מנוסים יודעים שלמרות שהיער תמיד נדיב, זה לא אומר בהכרח שהסל שלך בדרך הביתה יהיה מלא ביותר מכמה רגעי אושר קטנ...
23/02/2025

לקטי פטריות מנוסים יודעים שלמרות שהיער תמיד נדיב, זה לא אומר בהכרח שהסל שלך בדרך הביתה יהיה מלא ביותר מכמה רגעי אושר קטנים. כשזה קורה לי אני אפילו לא מתאכזב, אני ממלא את קופסת האושר שלי במראות הטבע הקסומים, נושם אוויר צלול וממשיך הלאה מתוך ידיעה שלמה שמחר השפע ימצא אותי כנראה במקום אחר.
והיום זה לגמרי קרה, המון אלתיות החליטו פתאום לקפוץ לתוך הסל שלי כדי להתחמם. הזדמנות נהדרת לייבש ולטחון לאבקת אוממי. הוספתי קצת מלח אטלנטי ויצא פשוט נהדר.

Address

ויצמן 20
Qiryat Bialik
2703911

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when בר ליקוט posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to בר ליקוט:

Share