20/05/2026
במבואותיה המערביים של ירושלים, ממש מעל אחד מצירי התנועה הסואנים בארץ, שוכן ליפתא – כפר נטוש שבתיו עדיין נראים על מדרון ההר.
שורשי ההתיישבות בליפתא עשויים להגיע עד תקופת הברזל, ואולי אף קודם לכן, אך העדות הכתובה הברורה הראשונה לקיומו של כפר במקום היא מן התקופה העות׳מאנית, בשנת 1596. מאז התפתח ליפתא בהדרגה לכפר הררי גדול, שהגיע לשיאו המרחבי והדמוגרפי בתקופת המנדט הבריטי.
ליפתא נבנתה סביב מעיין קבוע ושופע, מעל נחל מי נפתוח. עם השנים התפתח כאן כפר הררי שלם: בתי מגורים, סמטאות, רחבות ציבוריות, מסגד, בתי בד, טרסות חקלאיות ובוסתנים.
במהלך מלחמת העצמאות ניטש הכפר מתושביו הפלסטינים, אך סיפורו לא הסתיים שם. לאחר קום המדינה שוכנו בבתי הכפר עולים חדשים, בעיקר מתימן ומכורדיסטן, בניסיון להפוך את המקום לשכונה יהודית בשם “מי נפתוח”. למרות תנאי החיים הקשים, ללא תשתיות מסודרות, פעלו במקום בתי כנסת, בית ספר, מרפאה וטיפת חלב.
לאחר שרוב התושבים פונו או עזבו בשנים 1962–1970, ליפתא הפכה למרחב ייחודי בשולי העיר: לא כפר חי, אבל גם לא אתר מת. לאורך השנים הפך המקום למרחב פתוח ולא מוסדר בשולי העיר, שמשך אליו מבקרים, מטיילים ולעיתים גם אנשים שחיפשו מחסה או מרחב מחוץ למסגרת העירונית הרגילה.
עם השנים הוגדר חלק גדול משטחה כשמורת טבע, והכפר נותר מרחב נטוש ברובו, אך כזה שהמרקם ההיסטורי שלו השתמר באופן נדיר. דווקא היעדר הפיתוח המודרני הוא שאפשר לשמר את בתי האבן, הסמטאות, הטרסות, המעיין והבוסתנים — ולהפוך את ליפתא לאחד מאתרי השימור המורכבים והחשובים בירושלים.
במסגרת סמינר הרי ירושלים נבקר בליפתא עם אדריכל השימור אבי משיח, כותב הפרק ליפתא: פנינה היסטורית, נופית ותרבותית נדירה בספר החדש הרי ירושלים: מבט רב ממדי. דרך הבתים, המעיין, הסמטאות והטרסות ננסה להבין מה הופך כפר נטוש לאתר מורשת חי, ומה אפשר ללמוד ממנו על נוף, זיכרון, התיישבות ושימור.
@עוקבים
סמינר הרי ירושלים – שלושה ימי סיור בעקבות הספר החדש הרי ירושלים: מבט רב ממדי.
לפרטים נוספים ולהרשמה: https://www.israeliarchaeology.org/event/jerusalem-hills-seminar/