SY Boating

SY Boating Expert Yacht Charter agents
סוכנות המתמחה בהפקת חופשות שייט על יאכטות בחו״ל

💻⛵ איך שומרים על איזון כלכלי במסע על סירה?לשמור על מאזן חיובי בבנק זו אולי המשימה הכי מאתגרת במסע שלנו. לא פחות מתיקון ד...
28/08/2025

💻⛵ איך שומרים על איזון כלכלי במסע על סירה?

לשמור על מאזן חיובי בבנק זו אולי המשימה הכי מאתגרת במסע שלנו. לא פחות מתיקון דינגי דולפת או הפלגה בים מאתגר.

הרבה שואלים אותנו, איך אתם מסתדרים מבחינה כלכלית בזמן שאתם מטיילים על סירה ועוד מגדלים שתי ילדות?
והתשובה שלנו היא בשילוב של תכנון מוקדם, עבודה אינטנסיבית, והרבה ויתורים.

האמת היא שהמסע שלנו לעבר השקיעה לא התחיל אתמול.
כבר יותר עשור (מאז שחצינו את האוקיינוס האטלנטי בירח הדבש שלנו) שאנחנו בוחנים כמעט כל החלטה כלכלית דרך המשקפת של “רוצים לקנות סירה ולהפליג בעולם”.

הקפדנו לחיות בצניעות ולחסוך שקל לשקל. התניידנו ברכב קטן וחסכוני, לא קנינו רהיטים או מכשירי חשמל חדשים בלי צורך אמיתי, וויתרנו על הרבה מותרות כדי לשמור את הקורס על המטרה.

בנוסף, התברכנו לעסוק בתחום ששנינו אוהבים – עולם היאכטות והחופשות בים – תחום שאפשר לנו לחקור וללמוד את עולם השייט מבפנים.
להפלגות שלנו לגילוי יעדי הפלגה חדשים, תמיד יצאנו בקצוות העונה כשהטיסות וההשכרות זולות יותר (גם אם לפעמים מזג האוויר לא שיתף פעולה) אבל כל הפלגה כזו וכל לקוח מרוצה קירבו אותנו עוד צעד אחד אל החלום שלנו.

והיום? אנחנו לא בחופשה. אנחנו עובדים מרחוק (סוג של ״רילוקיישן״, רק שכל פעם אנחנו נמצאים במיקום אחר...).
החברה שלנו syboating ממשיכה לפעול כל הזמן, וגם המחויבות שלנו ללקוחות וההקפדה על הסטנדרט הגבוה לא קורים "על הדרך".

זה אומר לענות ללקוחות, לשלוח הצעות מחיר, לפתור בעיות דחופות ולסגור עסקאות – גם כשאנחנו מנסים לפתור תקלה במצברים או מנווטים בין מצופים ב-ICW.

הזמנים לא תמיד נוחים: יש שיחות עם ישראל באחת בלילה, מיילים שנכתבים כששאר העולם כאן ישן, ולקוחות שלא מרגישים (וטוב שכך) שאנחנו נמצאים על סירה אי שם בצד השני של האוקיינוס.
זה דורש מאיתנו להיות זמינים, מסודרים ומאוד מחויבים, גם כשהילדות צריכות עזרה בשיעור חשבון, גם כשהכיריים מלאות סירים, וגם כשהרוח מתחזקת במפרץ והסירה מתנדנדת על העוגן.

גם את הסירה שלנו קנינו מתוך מחשבה כלכלית, וויתרנו על מותרות ונוחיות תמורת בטיחות והתאמה לתקציב. רכשנו מונוהול קטנה וותיקה, עם עצמות טובות אבל גם לא מעט תקלות שידענו שידרשו השקעה לא מועטה של כסף ועבודת כפיים.

מה עוד?
אנחנו כמעט תמיד מבשלים ואוכלים על הסירה. לא רק שזה חוסך כסף, אלא גם עוזר לשמור על שגרה בריאה, פשוטה ומוכרת.

ארוחות במסעדות וטייק אוואי? רק מדי פעם, באירועים מיוחדים (או שהיה לנו יום ארוך וקשה במיוחד ואין כוח לבשל ולשטוף כלים..).

אטרקציות יקרות? לפעמים, אבל בוחרים בקפידה. כי הרבה מהחוויות היפות באמת הן בכלל חינמיות, טיולים בטבע, מפרצים שקטים, גני שעשועים או מוזיאון מקומי שנמצא במקרה.

מבחינת אוכל אנחנו עושים קנייה גדולה כל שבועיים–שלושה וקונים במבצעים רק אם זה משהו שבאמת צריך ושיש איפה לאחסן (כי כל חפץ מיותר הופך מיד לבעיה פיזית. אין מקום, אין שימוש, ואין איפה להחביא את זה מהילדות…).

האיזון הכלכלי שלנו לא נובע רק מהצורך להקטין הוצאות, הוא נובע מתפיסת עולם.
בחרנו להשקיע את המשאבים שלנו בתחזוקה של הסירה שלנו, ובחוויות שלנו כמשפחה. וויתרנו על הנוחיות שיש בחיים על היבשה, כדי לקבל חופש מסוג אחר.

אנחנו משתדלים לא לזרוק את הדינגי הדולפת או להזמין חלקים חדשים באינטרנט אלא לנסות לתקן לבד, להתייעץ עם חברים, ללמוד ביוטיוב, ולשמור את הכסף לדברים שבאמת אי אפשר בלעדיהם.

כל פגישת עבודה שמובילה לעסקה מוצלחת וכל דולר שלא מתבזבז על גאדג'ט מיותר, קונה לנו עוד יום של הפלגה, עוד בוקר שקט מול מפרץ יפה, ועוד ערב של ארוחה פשוטה מול שקיעה מהממת על הסיפון.

כמו כל דבר טוב, זה דורש כוונה, משמעת, ובעיקר המון מחויבות ואהבה למה שאתם בונים ביחד. אבל
אם גם אתם חושבים לצאת לדרך דומה, רצינו לומר שזה לגמרי אפשרי

🌍 המסע (הארוך) לישראל –מהמספנה בצ׳סאפיק עד שדות יםהרגע שבו עזבנו את Blue Pearl במספנה בדלתאוויל היה קצת מוזר ומרגש. הבית...
26/08/2025

🌍 המסע (הארוך) לישראל –מהמספנה בצ׳סאפיק עד שדות ים

הרגע שבו עזבנו את Blue Pearl במספנה בדלתאוויל היה קצת מוזר ומרגש.
הבית שלנו עומד עכשיו על היבשה, קשור ומוגן, והגוף שלנו מתחיל להתרגל למשהו שכמעט שכחנו איך הוא מרגיש: מחלת יבשה. כל דבר סביבנו מתנדנד, אפילו כשאנחנו עומדים במקום.

כל המערכות (וגם הגוף) עוברות למצב המתנה ולאט לאט השקט משתלט, אין יותר רעשים של משאבות, לא צריך לדאוג לטעינה מהפנלים הסולריים, ואין סיבה אמיתית לבדוק תחזית בבוקר ובערב (חוץ מכמה הוריקנים שמשוטטים באוקיינוס האטלנטי ומזכירים לנו שהטבע עדיין חזק יותר מהאדם).

בין כל ההתרגשות הזו גם התמודדנו עם אריזה של מזוודות מסורבלות וכבדות, מלאות ציוד מיותר שחשבנו שנצטרך והבאנו איתנו לסירה, אבל מסתבר שעדיף לו שיחזור הביתה. אמנם הנסיעה עם כל המשקל הזה היא אתגר בפני עצמו, אבל מאד שמחנו להיפרד מחפצים לא חיוניים שתפסו את חללי האכסון המוגבלים בסירה.

לאחר יום איפוסים קצר, יצאנו לשלוש שעות של נסיעה דרך שדות תירס, יערות ירוקים ועצירה אחת באמצע הדרך להמבורגר וקפה. היעד - וושינגטון די.סי.
מיד ההגעה למטרופולין, האווירה השתנתה לגמרי. המוני אנשים, צלילים, אוטובוסים, מטרו, תנועה אינסופית. כל הסביבה מזכירה שהגענו לעיר גדולה ומודרנית.

כראוי לעיר הבירה של ארה״ב היא מלאה בהיסטוריה, סמלי שלטון ומוזיאונים ענקיים (עם כניסה חינם!) בין עצמות דינוזאורים ענקיות שתלויות מהתקרה, למטוסים ששברו את מהירות הקול, אפשר להסתובב שעות ולא להספיק אפילו לראות קמצוץ ממה שיש לחוות.
לא וויתרנו גם על ביקור בסמלים האמריקאיים המפורסמים: האנדרטה של לינקולן, השדרה הרחבה עם האגם, בית הנבחרים וכמובן הבית הלבן (בדקנו, טראמפ לא היה בבית..)

אחרי יומיים עמוסים בוושינגטון, המשכנו לטיסת קונקשן לווינה. ומה לומר, העצירה הזו נתנה לנו הזדמנות להשתחרר קצת מהג׳ט לג ולהסתגל מחדש... הרחובות הצרים, בתי הקפה הקטנים והאוירה האירופית הקלאסית אפשרו לגוף ולעיניים להתרגל למשהו שונה לגמרי.
קפה טוב והליכה רגועה בין המבנים העתיקים נתנו לנו תחושה של זמן שונה, איטי יותר. אפילו פארק השעשועים עם רכבות הרים ומכוניות מתנגשות (כי בכל זאת אנחנו מטיילים עם הילדות) היה בסגנון של פעם.

וכך, אחרי 4 ימים עמוסים בחוויות, טיסות, המתנות בשדות התעופה והסתגלות לזמנים, נחתנו סוף סוף בישראל בשעת בוקר מוקדמת. החום של המשפחה (ואולי זה היה רק מז״א של סוף אוגוסט..), החיבוקים של החברים, המראות והריחות המוכרים כל כך ממש נתנו לנו תחושה של בית אחרי המסע הארוך.

***בונוס מיוחד***
עכשיו שאנחנו שוב על קרקע יציבה (פחות או יותר) נשמח גם לפגוש אתכם פנים אל פנים ולא רק דרך פוסטים ותמונות...
חשבנו לארגן מפגש קטן, לא פורמלי, עם סיפורים אמיתיים מהמסע, דברים שלמדנו בדרך (ויש מלא!), שאלות על חיים על סירה, וגם כמה תובנות על איך זה באמת לגדל משפחה בלב ים.

תכל׳ס גם נשמח לדעת מה הייתם רוצים שנשתף במפגש כזה אז אם זה נשמע לכם מעניין, צרו איתנו קשר או תרשמו לנו בתגובות כאן למטה .
אז… מי בעניין? 😉

להוציא את הבית שלך מחוץ למים זה תמיד רגע טעון... זו פעולה שמרגישה כמו מבצע צבאי קטן. כל פרט קובע, וכל טעות יכולה לעלות ב...
24/08/2025

להוציא את הבית שלך מחוץ למים זה תמיד רגע טעון...

זו פעולה שמרגישה כמו מבצע צבאי קטן. כל פרט קובע, וכל טעות יכולה לעלות ביוקר. למרות שמדובר על תקופה קצרה יחסית (רק חודש וחצי), בחרנו להשאיר את הסירה מחוץ למים ממספר סיבות:
1. זה בטוח יותר (בטח בזמן תקופת ההוריקנים שבה יש יותר סיכוי שגלים או גאות חריגה יקרעו את החבלים או יגרמו לנזקים אחרים).
2. ממילא רצינו לנקות את התחתית ולצבוע שכבת אנטיפאולינג חדשה לפני המשך המסע, בנוסף יש לנו כמה שדרוגים עתידיים שקל יותר לבצע מחוץ למים.
3. למרות העלויות הנוספות של הרמה, ניקוי והורדה, זה יותר זול להשאיר את הסירה מחוץ למים מאשר במרינה (שגם בה ישנו סיכון לחדירת מים או נזקים אחרים)
*(אנחנו יודעים שיש אנשים שמשאירים את הסירה על עוגן וללא השגחה גם לתקופות ארוכות מאד, באופן אישי אנחנו לא מעיזים לעשות את זה)

זו לא הפעם הראשונה שהרמנו את הסירה אבל עכשיו שזה הבית שלנו כבר תקופה, ההרמה לחודש וחצי הפכה להיות עבורנו אירוע משמעותי, אז חילקנו את הכל לשלבים כדי לא לאבד שליטה :

שלב 1: הכנות בתוך הסירה
לפני הכל, עשינו “יום ניקיונות על סטרואידים”: רוקנו את המקרר, שטפנו היטב את כל השירותים וההולדינג טאנק (מסיבות ברורות), ווידאנו שאין פירורים או אוכל פתוח – שלא יגיעו ג׳וקים או נמלים לחגוג כשאנחנו לא בסביבה. כל המצעים, המגבות והכיסויים נכנסו למכונת הכביסה, והמזרנים הורמו כדי למנוע עובש.

שלב 2 : הכנת המערכות
אחרי חודשים במי מלח המנוע קיבל טיפול מלא שכלל שטיפת הצנרת במים מתוקים, כל הברזים והצנרת נוקזו לחלוטין כדי שלא יישארו מים עומדים שיוצרים בקטריות וריחות.
סגרנו את כל הברזים ומעברי הגוף (חלקם דרשו ״שכנוע קטן״ עם כלי עבודה, אז הפעם שמנו לעצמנו תזכורת שכדאי להזיז אותם לפחות פעם בחודש כדי שלא ייתקעו במצב פתוח/סגור)
מכיוון שהסירה תישאר על היבשה, בחרנו לנתק את כל המצברים ולכבות את כל החשמל (כולל הפאנלים הסולריים) כדי למנוע נזקים למערכת.

שלב 3: החלק החיצוני
מיד אחרי ההרמה, עובדי המספנה ביצעו שטיפה בלחץ מים להסרת הזקן שהצטבר על גוף הסירה ואנחנו נכנסנו עם שפכטלים לגרד את הברניקלס שנותרו. במקביל, עשינו סיבוב מלא סביב התחתית: בדקנו חופש בציר המדחף, את מצב לוח ההגה, ואת האבצים שמגנים על המתכת מפני קורוזיה.
סיימנו בשטיפה ונקיון יסודי של הסיפון (לאחר שפינינו אותו מג׳ריקנים, שולחן קוקפיט ושאר הדברים שחיים בדרך כלל בחוץ).

שלב 4: אטימה והגנה
קשרנו את כל הכיסויים של הקוקפיט ומתחנו כיסויי ברזנט מעל הסיפון (בתקווה שהשמש והרוחות לא יפוררו אותם), בנוסף לכך אטמנו את כל החלונות והפתחים כדי למנוע חדירה של מים בזמן סופות.
**הידיעה שעונת ההוריקנים מתחילה בזמן שנהיה רחוקים מהסירה לא הוסיפה לנו שקט, ולכן לקחנו את האיטום ברצינות יתרה הפעם.

אין כמו שכנים טובים במספנה, ולשמחתנו יש לנו כאלה.. אז סיכמנו עם החברים שישימו עין על Blue Pearl (ולא פחות חשוב, שישמרו על המחמצת של ג׳קי). הידיעה שיש מי שמביט על הסירה גם כשאנחנו לא שם נותנת המון שקט נפשי.

וככה, אחרי כל הסיבוב הזה, כשהגיע יום ההרמה כבר היינו מותשים. מצד אחד הקלה שהצלחנו לסמן וי על אינספור משימות יחד עם תחושת סיפוק שעשינו כל מה שצריך כדי להשאיר את הבית הצף שלנו שמור ובטוח. מצד שני עצב קטן כשאנחנו רואים את הבית שלנו יוצא מהמים ונשאר עומד על יבשה, שקט ודומם.

מה איתכם, כשאתם משאירים סירה לתקופה ארוכה, אתם מעדיפים לשים אותה במספנה או להשאיר במים?

פרידה זמנית ממרינת הבית שלנו ⛵️יש מקומות שעוברים בהם בדרך, ויש מקומות שנכנסים ללב. דלתאוויל היא ללא ספק מהסוג השני: לא ע...
22/08/2025

פרידה זמנית ממרינת הבית שלנו ⛵️

יש מקומות שעוברים בהם בדרך, ויש מקומות שנכנסים ללב.

דלתאוויל היא ללא ספק מהסוג השני: לא עוד נקודה על המפה, אלא תחנה שהפכה לחלק משמעותי במסע שלנו כמו הרבה דברים במסע שלנו, זה התחיל בקשירה של כמה חבלים לרציף אחד קטן ובסוף גילינו שאנחנו קשורים אליהם גם בקשרים אנושיים, חוויות וזיכרונות.

הגענו לכאן לפני יותר מחודש, יחד עם שתי סירות חברים, בחיפוש אחרי מקום שקט וכפרי שבו נוכל גם לעבוד על הסירה וגם להתפנות לעבודה השוטפת בעסק. רצינו סביבה נינוחה ללא המולה עירונית, אבל גם לא ניתוק מוחלט. מקום שבו אפשר לקבל משלוחים מאמזון ועדיין ליהנות מהתחושה שכל מה שאתה צריך נמצא במרחק הליכה או דיווש קצר.

המרינה הזו משלבת בין סדר ודיוק מקצועי לבין חמימות קהילתית. מצד אחד, צוות מסור ומחייך, שיודע להתמודד עם כל תקלה טכנית ולמצוא פתרון נכון ברגע הנכון. מצד שני, נשמה אמיתית. חיי יום־יום, אנשים טובים וקהילת שייטים שמרגישה ממש כמו קיבוץ קטן שצף על המים.

והשכנים? הם חלק מהקסם. משפחות עם ילדים שמגיעות להעביר כאן את עונת ההוריקנים או לשפץ את הסירה, זוגות צעירים שחיים על סירות קטנות עם חלומות גדולים, ושייטים ותיקים שעשרות שנות ים מאחוריהם.
יש כאלו שמתכוננים לחציות אוקיינוס ארוכות עם רשימות ציוד אינסופיות, ויש מי שדווקא מעדיפים לעצור כאן לתקופה ארוכה יותר. לפעמים כי הסירה דורשת עוד טיפול, ולפעמים כי כבר אין צורך בהרפתקאות גדולות כמו פעם, והנחת נמצאת דווקא בחיי היום יום השגרתיים.

המרינה הזו היא הרבה מעבר למקום עגינה. יש כאן בריכה קטנה לרענון מהיר ביום חם, גינת ירקות ותבלינים שכולם מוזמנים לקטוף ממנה, מקלחות עם מים חמים, מכונות כביסה, אופניים ורכב שיתופי לסידורים בעיירה, וגם מועדון קטן עם ספרים להחלפה, משחקי קופסה, קפה אמריקאי ומזגן שגורם לכולם למצוא תירוץ להישאר עוד קצת ולדבר.

כמו בכל מקום טוב, הלב פועם סביב הארוחות. המטבח החיצוני הצמוד למבנה המרינה הופך בערב למרכז חברתי, במיוחד בארוחה המסורתית של ימי חמישי בערב, שבה כל סירה מביאה מנה לשולחן המשותף. שם, סביב השולחנות הארוכים, מתערבבים טעמים מכל העולם עם צחוק, מוזיקה, סיפורי ים ושיחות על החיים.
באחד הערבים האלה הכרנו את טראוויס. שייט מקומי והבעלים של חנות ציוד ימי יד שנייה. באחד הערבים הוא הגיע עם צידנית עמוסה סרטנים כחולים שתפס בעצמו, סיר ענק ובירה קרה. הוא פתח "Broil" דרומי אמיתי!
חגיגה קולינרית פשוטה ואותנטית. לשבת סביב שולחן מלא סרטנים מבושלים, לפצח קליפות קשות עם פטיש עץ קטן, ולאכול בשר טרי ומתוק בידיים, זה לא עוד ערב, זו חוויה אמיתית שנזכור עוד שנים רבות.

צמוד למרינה נמצאת המספנה. רחבת חצץ שקטה אך מלאת חיים באמצע יער. אפשר לראות שם מונוהולים ותיקים עם שלטי "למכירה" שדהו בשמש לצד קטמרנים נוצצים שמחכים לבעליהם.
מסביב מסתובבים שייטים עם מכנסיים מלאות צבע, דבק וגריז, חיים בין תיקונים אינסופיים לבין תוכניות הפלגה שעוד רגע יוצאות לפועל. המראה הזה מזכיר לנו שזה לא רק אנחנו שעסוקים בעבודות סירה, אלא שזו דרכו של עולם השייט: תמיד יש חלום על היעד הבא, ותמיד יש רשימת "To-Do" שלא נגמרת.

ואיפה אנחנו בתוך כל זה?
בחרנו לעצור לרגע את המסע שלנו , להרים את Blue Pearl למנוחה קצרה על היבשה, ולחזור לביקור בבית 🇮🇱. זה הזדמנות חשובה לחדש כוחות, לפגוש את המשפחה, להתחבק עם חברים שלא ראינו חודשים ולהטעין מצברים לא פחות חשובים מאלה שעל הסירה, את המצברים של הנשמה.

בתחילת הסתיו נשוב לכאן, נוריד את הסירה למים, ונצא דרומה להמשך ההרפתקאה שלנו אל האיים
הקריביים 🌴🐚🐠.

למה כדאי לעלות לתורן? (רמז: לא בשביל הנוף, אלא בשביל הבדיקה השגרתית)אחת הסיבות שאנחנו מרגישים ביטחון עם התורן שלנו היא ה...
20/08/2025

למה כדאי לעלות לתורן? (רמז: לא בשביל הנוף, אלא בשביל הבדיקה השגרתית)

אחת הסיבות שאנחנו מרגישים ביטחון עם התורן שלנו היא המבנה שלו: קצר יחסית, עם מערך וונטות צפוף שמעניק לו חוזק ויציבות – שתי קדמיות (עם החלוצים), שתי אחוריות נפרדות, ארבע קצרות, שתיים ארוכות ומצליב אחד חזק.

גם עובי הדופן מוסיף שקט נפשי. כשהיינו בהספנה בפלורידה נאלצנו לקדוח חור בתחתית התורן כדי להעביר כבל למד הרוח – מה שנראה כמו עבודה פשוטה התגלה כאתגר לא קטן. הקידוח דרש יותר זמן וכוח ממה שציפינו, אבל שם גם הבנו: זה תורן שלא יתכופף בקלות.

כל המערכת עוברת דרך הסיפון ויושבת ישירות על הקיל – עוד שכבת ביטחון שמתורגמת להרגשה אמיתית בהפלגה. Blue Pearl לא נבנתה לגלוש גלים מסביב לעולם או להקיף מצופים בשיוט תחרותי; היא קרוזרית כבדה ויציבה, עם קיל ארוך, רדוד וכבד. זה אומר שקצת יותר קשה לתמרן במעגנים צפופים, אבל בים פתוח היא מפליגה ישר, רגוע ובטוח גם כשהגלים מתרוממים.
גם אנחנו, כמו הסירה, דבקים בפילוסופיה הזו: מצמצמים מוקדם, מפליגים רגוע ושמרני, ונותנים לה לעבוד בקצב שלה (עד שיש תחרות 🏁, ואז כל ההיגיון נשכח…).

לפני ההפלגה הראשונה שכרנו ריגר מנוסה שבדק את כל המערכת ונתן חוות דעת מלאה. מאז כבר חצינו עד הבהאמאס וחזרה, וגם בים לא נעים המערכת הוכיחה את עצמה. ועדיין אין תחליף לבדיקה אישית (לכן אנחנו מקפידים לטפס לתורן כל כמה חודשים, במיוחד לפני הפלגות ארוכות, ולעבור על כל מה שמחזיק אותו: וונטות, טרמינלים, מצליבים וחיבורים).

בבדיקה האחרונה רועי זיהה מעט חלודה שטחית בטרמינלים. לא דרמה – אבל חלודה עלולה להסתיר סדקים מיקרוסקופיים, וזה בהחלט סימן שדורש תשומת לב. אחרי ניקוי יסודי ושפשוף, החלקים חזרו לנצנץ, והחלודה נעלמה כמעט לחלוטין. המטרה האמיתית הייתה לוודא שאין סדקים או חוטי כבל קרועים (“שוונצים”) – ולשמחתנו לא נמצאו סימנים מדאיגים.

מעבר לתחזוקה, הבדיקה הזו נתנה לנו את מה שהכי חשוב בהפלגה: שקט נפשי. הידיעה שהתורן והמערכת במצב טוב מאפשרת לנו להמשיך קדימה אל הים הפתוח והאיים הטרופיים עם ביטחון קצת יותר גדול.

🔧 טיפול מנוע – זמן איכות עם הלב של הסירהמנועי דיזל אוהבים לעבוד חזק ולעבוד הרבה...המנוע שלנו כבר עשה מעל 6,000 שעות עבוד...
17/08/2025

🔧 טיפול מנוע – זמן איכות עם הלב של הסירה
מנועי דיזל אוהבים לעבוד חזק ולעבוד הרבה...

המנוע שלנו כבר עשה מעל 6,000 שעות עבודה, ואומרים שיש לו לפחות עוד 2,000 לפני שיזדקק לאוברול אבל אנחנו מעדיפים לשמור עליו ולטפל בו בזמן כדי שייתן הרבה מעבר לזה.
בתקופה האחרונה היינו עסוקים בשדרוגים ותיקונים, וכמעט שלא יצא לנו להניע מנוע ככה שרגע לפני שאנחנו עולים להספנה קצרה החלטנו לפנק אותו בטיפול תקופתי.

מה עשינו?
🛠️ניקינו פילטר מי־הים (שאחרי כמה חודשים במים הירוקים של ארה״ב כבר היה קצת מלוכלך) והחלפנו אימפלור במשאבה.
🛠️ניקינו את הספָרטור ממשקעים של בקטריות ומים והחלפנו מסנני דלק
🛠️החלפנו שמן מנוע ופילטר שמן.
🛠️זו גם הייתה הזדמנות לנקות את תא המנוע היטב, לבדוק שאין נזילות, לעבור על הצינורות והבנדים לוודא שאין סדקים או דליפות, לוודא שכל חוטי החשמל מחוברים כמו שצריך, לבדוק שהגלגלות של משאבת המים והאלטנטור מסתובבות חלק ובאופן כללי, לתת למנוע קצת אהבה🩵.

מה גילינו?
• פילטר הדלק והספרטור היו מעט מלוכלכים (הפעם האחרונה שהחלפנו אותם הייתה בבאהמאס ובזמנו הם היו סתומים ושחורים לגמרי מבקטריות ולכלוך). כדי למנוע בעיות בעתיד, הוספנו גם תוסף לניקוי דיזל למיכל.
• האימפלור הישן היה במצב טוב יחסית, אבל סדק קטן באחת הכנפיים שכנע אותנו להחליף לפני שיהיה מאוחר.
• מאז שהחלפנו תרמוסטט ומי קירור בעקבות תקלת חום מנוע בדרך למיאמי, מערכת הקירור עובדת מצוין (על התקלה ההיא נספר בפעם אחרת).

התחזוקה הזו לא רק מאריכה את חיי המנוע ומגדילה את האמינות שלו, אלא גם בונה את הביטחון שלנו לדעת שאם ניתקע במקום בלי מכונאים, נוכל להבין את הבעיה ולפתור אותה בעצמנו.

בסופו של דבר, זו לא סתם עוד מכונה שדוחפת אותנו ממקום למקום, המנוע שלנו הוא שותף למסע וכמו כל חבר טוב, הוא מדי פעם צריך קצת תשומת לב.

הפסקול של הסירהמי שמעולם לא גר על סירה בטח מדמיין פסקול רגוע של רחש גלים, שכשוך מים וצעקות שחפים ברקע. אבל אחד הדברים שכ...
15/08/2025

הפסקול של הסירה

מי שמעולם לא גר על סירה בטח מדמיין פסקול רגוע של רחש גלים, שכשוך מים וצעקות שחפים ברקע. אבל אחד הדברים שכל סקיפר לומד מהר, הוא שבחיים האמיתיים זה נשמע אחרת לגמרי.

בחיים על סירה, כל צליל מקבל משמעות ואם מקשיבים טוב, מבינים שכל רעש הוא סימן.
זה לא סתם רעשי רקע, זו מערכת התרעה, איתות, אבחון, תקשורת.

קחו לדוגמה את המשאבה של המים המתוקים.
רוב היום היא נחה לה בשקט מתחת לספה, לא מפריעה לאף אחד.
אבל אז מישהו ממלא כוס, שוטף ידיים או מצחצח שיניים ופתאום טרטור קצר.
אם היא פועלת יותר מדי, סימן שמבזבזים מים או שיש נזילה. אבל אם יש דממה מוחלטת, זה כבר ממש מדאיג.

אם פותחים את המקרר ושומעים גרגור עדין של הגז בצינורות או מאוורר שנכנס לפעולה, הכל בסדר והבירה תמשיך להתקרר...

בסירה שלנו יש פיול (המשטח של הרצפה) באמצע הסלון שחורק קצת בכל פעם שמישהו עובר.
במהלך היום זה נבלע בין שאר רעשי הרקע, אבל בלילה זה מרגיש כמו סנסור תנועה.
ילדה אחד קמה, והבית כולו מתעורר.

רעש של גלים על הדופן מספר על כלי שייט עבר לידנו (או על שינוי מזג אוויר ועוגן שנגרר).

חבלי המעלנים (אם לא טרחתם לקשור אותם הצידה), נוקשים על התורן לפי עצמת הרוח. לפעמים זה רעש קל ונחמד כמו פעמון רוח עדין אבל לפעמים זה נשמע כמו מסגריה עסוקה במיוחד.

גם ברעש האחיד של מנוע שפועל היטב יש משהו מרגיע.
סל״ד קבוע ומי קירור שמשפריצים החוצה עושים לנו שקט נפשי. אבל כל שינוי קל בקצב, ישר מקפיץ את הדופק.
המנוע גיהק לרגע? אולי יש סתימת דלק
דממה פתאומית? אולי הסתבך חבל במדחף.
רעש שונה מכיוון האגזוז? אולי נסתמה יניקת המים מאצות סרגסו (סיפור אמיתי- אל תשאלו...)

ואז יש את כל ההתראות השונות.
רעש סטטי ממכשיר הקשר, צפצוף של לחץ שמן, של טעינה, של חום מנוע, של מים בשיפוליים, צפצוף מהטלפון, מהטיימר של הבצק. לפעמים זה ביפ קצר, לפעמים סירנה מחרישת אוזניים ולפעמים פשוט התראת שווא.

עם הזמן, לומדים לזהות מה חריג ומה חלק מהשגרה.
מתי אפשר להתעלם, ומתי צריך לקפוץ לסיפון עם תחתונים.

כי הפסקול של סירה מלווה אותנו 24/7 ולכל צליל יש משמעות והדבר הכי מעניין בכל הסיפור הזה הוא שדווקא בתוך כל הרעש, מוצאים גם שקט.
כי בסופו של דבר, כל צליל כזה אומר שהסירה חיה, עובדת, מגיבה, שהיא מנסה להגיד לנו משהו.
ואם מקשיבים מספיק טוב, לומדים להבין.

איך מכניסים אוויר צח בלי להציף את הסירה?בין כל החבלים, גלגלות, ידיות האחיזה ושאר הדברים שיש לנו על הסיפון, יש כמה אביזרי...
11/08/2025

איך מכניסים אוויר צח בלי להציף את הסירה?

בין כל החבלים, גלגלות, ידיות האחיזה ושאר הדברים שיש לנו על הסיפון, יש כמה אביזרים שנראים צנועים אבל למעשה הם די גאוניים. אנחנו מדברים על ה-Dorades, אותן ארובות קטנות שמותקנות בגג הסירה.

מה זה עושה?
זהו אביזר שמאפשר לאוויר צח לאוורר את פנים הסירה מבלי להכניס אפילו טיפה אחת של מים (אפילו אם יש סופה בחוץ או סתם גשם טרופי באמצע היום) והקסם האמיתי הוא שזה לא דורש שום מנגנון מכני מורכב או מנועים חשמלים, רק גרביטציה...

🛠️איך זה עובד?
הארובות הקטנות האלו שרואים על הסיפון הן רק חלק מהמכלול ותפקידן להכניס אוויר עם רסס גלים או טיפות גשם.
הקסם האמיתי קורה בתוך הקופסה שבתוכה יש שני חללים עם מחיצה שמפרידה ביניהם.

האוויר והמים נכנסים יחד לתא הראשון אך בעוד שהמים מתנקזים לתחתית התא ונשפכים החוצה דרך חור ניקוז, האוויר הצח ממשיך פנימה לתא הבא ונכנס לתוך חלל הסירה.

בלי תנועת אוויר, פנים הסירה יכול להיות סאונה רטובה בקיץ או בית גידול לעובש בחורף.
אבל תוסיפו שלושה או ארבעה פתחי Dorade שעובדים כמו שצריך – ופתאום אפשר לנשום.

כמו כל דבר בסירה, גם זה דורש תחזוקה. צריך לבדוק שהניקוז לא נסתם, שהרשתות נגד יתושים לא נקרעו, וששום חרק יצירתי לא הפך את זה לבית.

שרק קנינו את הסירה לא ממש הכרנו את העניין הזה אבל אין ספק שאחרי תוקפה על הסירה אנחנו מברכים על כל רגע שהם קיימים. לא כי הם גורמים לסירה להיראות קלאסית, אלא כי הם משנים את ההרגשה שבתוכה.

אז בפעם הבאה שאתם רואים ארובה קטנה על סיפון של סירה, תדעו שזה לא עניין של עיצוב, זה עניין של נשימה.

Roi Ben Zvi Jackie Ben Zvi

⚾️ ערב בייסבול בעיירה - נקניקייה ב־5 דולר, מוזיקת קאנטרי ושמות פרטיים מהקהלאחרי שבועות של חום כבד, הגיע סוף־סוף ערב נעים...
10/08/2025

⚾️ ערב בייסבול בעיירה - נקניקייה ב־5 דולר, מוזיקת קאנטרי ושמות פרטיים מהקהל

אחרי שבועות של חום כבד, הגיע סוף־סוף ערב נעים אחד, כזה שאפילו אפשר ללכת בו בלי להזיע למוות. אז ניצלנו את ההזדמנות לצאת לבילוי משפחתי קצת אחר, משחק בייסבול מקומי באצטדיון הקטן של דלתאוויל.
כן, זה דרש מאיתנו הליכה של חצי שעה לכל כיוון, בין בתים כפריים לשדות תירס, אבל זה רק הוסיף לתחושת המסע בזמן.

🏟️ האצטדיון, שנבנה ב־1948, הוא בדיוק מה שאתם מדמיינים כשאומרים “עיירה אמריקאית קטנה”: טריבונות עץ פשוטות, דשא אמיתי, דוכן נקניקיות, ומוזיקת קאונטרי בין סבב לסבב.
בלי מסכים, בלי פרסומות, בלי רעש מיותר. רק קהל שמכיר כל שחקן בשם, וצועק לו עידוד אישי כאילו הוא בן דוד מהברביקיו של שבת.

את הנשנוש המסורתי של צ׳יפס עם נקניקייה בלחמנייה 🌭 קנינו בחמש דולר, עם חרדל מבקבוק לחיץ שכבר ראה ימים טובים יותר וקטשופ משקית.

לרועי ולבנות זו הייתה הפעם הראשונה, למרות שג׳קי (שכבר ראתה כמה משחקי בייסבול בחייה) הסבירה לכולנו את הכללים, לא תמיד הבנו מה בדיוק קורה על המגרש אבל זה בכלל לא היה העניין. כמו הרבה דברים במסע שלנו, בחרנו פשוט להיסחף עם החוויה, עם הצלילים ועם האנשים.

אז נכון שלא תמיד הבנו למה השפט שורק ל- STRIKE או OUT והבנות לא הבינו למה כל פעם כולם מוחאים כפיים, אבל גם הן נהנו מהאווירה ואפילו הצטרפו לילדים המקומיים שמחכים מחוץ לגדר, מקווים לתפוס כדור תועה ולקבל תמורתו מזכרת מהמועדון ⚾️. (רעיון שיווקי מבריק, אגב).

דווקא בגלל שלא הייתה לנו שום ציפיות, זה הפך לערב מהמם של תרבות אמריקאית אותנטית, אוכל פשוט, ספורט נטול פוזה, ומפגש אמיתי עם הקצב של המקום. כי לפעמים, המקומות הכי קטנים הם אלו שגורמים לך להרגיש הכי בבית.

ביקור במוזיאון הימי של דלתאווילזה היה עוד יום חם ולח שבו השמש של יולי חיממה לנו את הסיפון (ואת המצב רוח), וזה ממש לא זמן...
08/08/2025

ביקור במוזיאון הימי של דלתאוויל
זה היה עוד יום חם ולח שבו השמש של יולי חיממה לנו את הסיפון (ואת המצב רוח), וזה ממש לא זמן טוב להתעסק עם דבק, חשמל או בורג סורר… אז החלטנו לקחת יום חופש עם הבנות ולבקר במוזיאון הימי המקומי.

זה אולי מוזיאון קטן וצנוע – אבל כמו כל מקום שנראה פשוט מבחוץ, הוא מסתיר בפנים הרבה יותר ממה שציפינו.

בואו נתחיל עם קצת פרספקטיבה:
מפרץ צ'ספיק הוא לא סתם מפרץ.
כל המפרץ הזה הוא למעשה מכתש עצום שנוצר כתוצאה מהתנגשות אסטרואיד לפני כ־35 מיליון שנה!

אם קו החוף של ישראל נמתח בערך 190 ק"מ ישרים יחסית, פה יש למעלה מ־320 ק"מ של קו חוף שמתפתל כמו אקורדיון. מאות מפרצים, נקיקים, נהרות ותעלות שמחדירים את הים עמוק אל תוך היבשה והופכים את האזור הזה למבוך כחול אינסופי.

לפני שבנו כאן גשרים או חפרו מנהרות (רק בשנות ה־60!), הדרך היחידה לעבור בין ה"אצבעות" האלה הייתה דרך המים, לא פלא שזה אחד מאזורי השייט הכי פופולריים בארצות הברית.
המוזיאון עצמו מזכיר עידן אחר. בלי מסכים דיגיטליים, בלי אפקטים מיוחדים – פשוט מוצגים אמיתיים, שעבדו עליהם באמת. תערוכה מרשימה של מנועי סירות חיצוניים משנות ה־50, כלים לעבודה מסורתית בעץ, וספרייה שקטה וממוזגת עם המון ספרי ימאות ודפי צביעה לילדים.

גולת הכותרת מבחינתנו היא ספינת משא מסורתית – מהסוג ששימש פעם להובלת פחם, עצים, מזון ומכתבים מעיירה לעיירה. הספינה עבדה עד שנות ה־30, ואז ננטשה לכמה עשרות שנים שאחריהן היא נמסרה למוזיאון. כ־10,000 שעות עבודה (לא כולל כוסות קפה ונקניקים להפסקות) הושקעו כדי לשחזר אותה בשיטות מקוריות. הבנייה התבצעה בעבודת יד, כולל תחתית עשויה גזעי עץ שלמים - שיטה שהגיעה מאפריקה דרך עבדים שהובאו לאזור, והפכה לחלק מהמסורת המקומית.

לשמחתנו כל הפלא הזה נמצא חמש דקות הליכה מהמרינה שלנו.
הדרך לשם עוברת בשביל מקסים בתוך יער גבוה ועתיק, מוצל, מלא רשרושי עלים וקריאות ציפורים.
ואם הולכים בשקט (או משחדים את הבנות בגלידה) אפשר לראות גם את הצבאים המקומיים, כולל עופר קטן שזכה לשם "במבי".

ומה הקשר להאצ׳ים שלנו?
מאחורי המוזיאון פועלת סדנה לבניית סירות עץ, ובה צוות מתנדבים סופר־מנוסים.
כשהגענו עם לוחות האקריליק של החלונות החדשים לסירה שלנו, קיבלנו מהם חיוך, כלי חשמליים, ועזרה מדויקת בליטוש הרדיוסים... פתרון פרקטי ופשוט שחסך לנו לשלוח הכל חזרה למפעל.

לקינוח, טיפ מקומי שלחשוב להכיר:
"If the month doesn’t have an R – don’t eat oysters."
ולמי שתוהה למה, זה בגלל שבחודשי הקיץ (May, June, July, August), כשהמים חמים, החיידקים חוגגים, והצדפות לא עוברות ביקורת בריאות באף מסעדה רצינית.
אז כן, יצאנו לטיול קצר, אבל חזרנו עם היסטוריה, ידע, וחלונות מלוטשים, מוכנים לאתגר הבא.
Roi Ben Zvi Jackie Ben Zvi

❗️עדכון חשוב לשייטים באזור לפקדה❗️ שמורה ימית חדשה סביב האי פורמיקולה - לשמור מרחק, לשמור על הטבע 🌍אם אתם מפליגים באזור ...
06/08/2025

❗️עדכון חשוב לשייטים באזור לפקדה❗️
שמורה ימית חדשה סביב האי פורמיקולה - לשמור מרחק, לשמור על הטבע 🌍

אם אתם מפליגים באזור לפקדה, כדאי שתכירו את האי פורמיקולה (Formikoula) אי קטנטן ויפה דרומית לאי קלמוס, שהוכרז לאחרונה כבית גידול מוגן לכלבי הים הנזיריים, אחד היונקים הימיים הנדירים והמאוימים ביותר בים התיכון 🦭.

⛵️ מה זה אומר עבורנו כשייטים?
• האי וסביבתו מוגדרים כשמורה ימית עם הגבלות גישה קפדניות.
• אין להיכנס או לעגון בטווח של 200 מטר מהאי, למעט רצועה צרה מוגדרת שמאפשרת עגינה של סירה אחת בלבד, לזמן קצר ובהתאם לכללים ברורים.
• אין לשחות לחוף, להפעיל מוזיקה רועשת, או להשתמש ברחפנים – כל הפרעה עלולה לפגוע בבעלי החיים.

🔍 למה זה חשוב?
כלבי הים הנזיריים נוהגים לנוח, להמליט ולטפל בגורים שלהם במערות החצובות באי. הפרעה אנושית – אפילו של סירה בודדת – עלולה לגרום להם לנטוש את הגור או לעזוב את בית הגידול לחלוטין. המינים האלה נמצאים בסכנת הכחדה, והאי פורמיקולה הוא אחד מהמקומות היחידים ביוון (ובעולם) שבו נצפתה פעילות רבייה טבעית של כלבי ים נזיריים בשנים האחרונות.

📍 השמורה מנוהלת על ידי גופים סביבתיים בשיתוף הרשויות המקומיות, כחלק מרשת Natura 2000

לסיכום – אם אתם מפליגים באזור:
• בידקו מראש את גבולות האזור המוגן
• שמרו מרחק
• הימנעו מכל פעילות שעלולה להפריע ותזכרו – אנחנו רק אורחים בטבע הזה.
שמירה על ההנחיות תאפשר לכולנו ליהנות מהים, מבלי לפגוע ביצורים המדהימים שחיים בו.

למידע נוסף : https://isea.com.gr/formicula-islet/?lang=en

Address

Kibbutz Sdot Yam
Sedot Yam
37804

Opening Hours

Monday 09:00 - 18:00
Tuesday 09:00 - 18:00
Wednesday 09:00 - 18:00
Thursday 09:00 - 18:00
Friday 08:00 - 18:00
Sunday 09:00 - 18:00

Telephone

+972526602909

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when SY Boating posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to SY Boating:

Share