11/05/2026
כמה רחוק תפליגו כדי להרגיש קצת בבית 🇮🇱?
יש רגעים במסע שלנו שהם הרבה מעבר לעוד עצירה בדרך והביקור שלנו בבית חב״ד בגרנדה היה בדיוק כזה.
הרב ברוך והמשפחה המקסימה שלו קיבלו אותנו בלב פתוח, כאילו אנחנו מכירים שנים ואחרי שלושה וחצי ימי הפלגה רצופים, להיכנס לארוחת שישי, לשבת סביב שולחן בחלל ממוזג, לשמוע עברית, ולהרגיש “בבית” זה משהו שקשה להסביר למי שלא חווה את זה.
גם חגגנו יחד ל״ג בעומר, עם סטודנטים יהודים לרפואה מאוניברסיטת סנט ג׳ורג׳, חבר׳ה צעירים שחיים רחוק מהבית, אבל שומרים על החיבור שלהם לזהות ולקהילה. יש משהו מאוד מרגש לראות את זה דווקא כאן, באמצע הקריביים.
יום למחרת הילדים של הרב הגיעו לבקר אותנו על הסירה.
מבחינתם זה היה להיכנס לעולם אחר ומבחינתנו זה היה רגע מעניין לא פחות.
הם התלהבו מהסירה ומהרעיון של החיים על הים אבל השאלה שחזרה כמה פעמים הייתה: ״איך אתם מסתדרים במקום כזה קטן?” וזה גרם גם לנו לעצור לרגע. כי מה שנראה לנו טבעי לגמרי, הוא בשביל אחרים חיים אלטרנטיביים לגמרי.
כשנכנסנו לחנות הקטנה של בית חב״ד כבר ממש התרגשנו... אם יש גן עדן לשייטים ישראלים הוא נראה כמו המדף בבית חב״ד בגרנדה: שוקולד השחר, במבה וביסלי אבל מעל הכול, היו שם מלפפונים חמוצים במלח🥒!
כאלו שבאים בקופסאות שימורים כמו בבית, מלפפון חמוץ במלח כמו שמלפפון חמוץ צריך להיות (ולא הגרסה המוזרה בחומץ שפגשנו בכל סופרמרקט מהחוף המזרחי של ארה״ב ועד האיים הקריביים). התלהבנו ברמה כזו שקנינו ח״י קופסאות שימורים... וכן, אנחנו מודעים לזה שזה לא לגמרי נורמלי אבל מי יודע מתי נפגוש שוב אחד כזה.
כמו תמיד על סירה, היו גם תיקונים לא צפויים 🛠️.
לקראת סוף ההפלגה האחרונה מערכת הגז שלנו התחילה לעשות בעיות.
במערכות גז אמריקאיות יש רכיב שנקרא סולונואיד, שסתום חשמלי שמאפשר לפתוח ולסגור את זרימת הגז בלחיצת כפתור מתוך הסירה.
הרעיון פשוט: לא צריך לגשת למיכל הגז בכל פעם, ויש שכבת בטיחות נוספת למקרה חירום אלא שבמהלך ההפלגה שלנו דרומה, מים חדרו לחיבורי החשמל של הסולונואיד.
לקח לנו כמה דקות להבין שבעיה היא לא הווסת או המיכל, אלא פשוט חיווט בעייתי וכאן הגיע החלק המעניין באמת, כי זה בדיוק המקום שבו רואים את ההבדל בין “עובד” לבין “עובד כמו שצריך”.
כשהמערכת חוברה על ידי ״איש מקצוע״ לפני שנה וחצי, המחברים לא נאטמו כמו שצריך (וגם לא היו בדיוק במידה הנכונה) ואם ביבשה זה איכשהו מחזיק… בים זה פשוט לא שורד.
אז רועי חתך את המחברים הישנים, ניקה את החוטים מקורוזיה וחיבר מחדש עם מחברים אטומים למים, כאלה שבאמת מיועדים לסביבה הימית. לשמחתנו הפעם זה היה תיקון קצר ופשוט ועכשיו כל חיבורי החשמל אטומים ונקיים וזה עושה את כל ההבדל.
בין לבין הספקנו לטפל באחד הווינצ׳ים שעשה קולות קצת משונים, להחליף צדדים לשרשרת העוגן (ולסמן אותה מחדש) ואפילו לבלות קצת בבריכה עם חברים טובים שחיים על קטמרן, שעזבו את החיים הטובים בהוואי ועברו לגור על הסירה פול טיים.
הילדות התחברו מחדש תוך דקות, וגם אנחנו ההורים מצאנו לא מעט קווי דמיון בינינו. זה לא תמיד פשוט למצוא כזו התאמה אבל כשזה עובד, זה נהדר.
ובשביל הרגעים האלו בדיוק אנחנו עושים את זה. לא רק בשביל המקומות היפים, אלא בשביל האנשים, החיבורים, והרגעים הקטנים באמצע הדרך.
וכן, מסתבר שבשביל מלפפון חמוץ טוב אנחנו מוכנים להפליג די רחוק…