21/02/2023
יום חג לאם מורת הדרך
הכל התחיל כשהפכתי להיות אמא. גיליתי שעל מנת לחדש את רשיון מורת הדרך שלי (משהו שעלי לעשות פעם בשנה על ידי השתתפות בהשתלמות בת מינימום שש שעות) אאלץ לוותר על זמן במחיצת התינוקות היונקים שלי.
לאלו ממכריי שפחות מכירים מניקות - פרידה מתינוק תחייב אותי לשאוב חלב כדי שיהיה לו מה לאכול בלעדיי, ולחוות גודש עד שאתאחד איתו. כל זאת כמובן תחת הרבה הנחות- אני מסוגלת לשאוב, התינוק מוכן לקחת בקבוק וכו'.
אם לא אפרד מהתינוק, לא אוכל להשתתף בהשתלמות ולחדש רשיון, ולא אוכל להדריך באופן חוקי! זאת על אף שאני יכולה להדריך עם התינוקת צמודה אליי
אז בכלל יותר נכון להגיד, שהכל התחיל כשקיבלתי רשיון, וראיתי מורות דרך עד גיל שלושים והחל מגיל שישים. כמעט לא פגשתי אימהות שעוסקות במקצוע הוראת הדרך. חוסר התמיכה המוסדית השתקפה בעולם מקצועי שלא מביט בעין יפה על נשים בפרק הזה של חייהן.
כשנכנסתי להריון הכרתי את קהילת סופר מאמס של המורות דרך, והתחלתי לקבל רעיונות איך לשלב את העולמות של ההדרכה והאימהות, אבל עדיין - ההשתלמות הזו שלא ניתן להביא אליה תינוק היא ממש תקועה
אז עשיתי את מה שאני הכי אוהבת לעשות.
שלחתי מכתב תלונה
והפלא ופלא
התקבלה החלטה לאפשר לנשים להביא תינוקות יונקים להשתלמויות
תיקון עולם במלכות שדי
1) תינוקת יונקת בסיור של אמא שלה
2) המכתב שלי
3) תגובת משרד התיירות
