ימנה מרוקו

27/02/2021

ילדי מרוקו חוגגים את חג הפורים:

תיעוד מרתק שרים ורוקדים, מתחפשים, לומדים את המגילה וקוראים אותה בבית הכנסת.

חג הפורים של יהודי מרוקו.

בשבת - זכור קוראים את הפיוט "מי כמוך" שכולל תוכן מגילת אסתר של רבי יהודה הלוי.
נוהגים להתענות בתענית אסתר גדולים וקטנים, במיוחד הנשים. לפנות ערב, אחרי מנחה, נוהגים להפריש מטבעות, הילדים מביאים בידיהם כלי הקשה ופיצוץ.

בשעת קריאת המגילה, בהישמע שם המן, מזרזים הנערים "למחות" את שמו בפיצוץ ובהקשה ואלו הגדולים ברקיעת רגליים. אומנם נוהגים להזהיר מפני רעש יתר כדי שלא לבטל את מצוות היום - היא שמיעת המגילה, אך אזהרה זו נשארת בדרך כלל בגדר בקשה שאינה נשמעת.

בבתים מכינים מגדנות ומיני עוגות לרוב, למשלוח-מנות ולשמחת החג. הנערים נוהגים לעשות דמויות המן ועשרת בניו בצורת דחלילים, אותם תולים על עמוד ושורפים במקום מרכזי בשכונה או בעיר.

מלבד אוזני המן, אלו מאכלים נוספים נהגו לאכול בפורים בעקוקס ( מאפה מתוק שמשרים בחלב וחמאה) בוייז'ו ( חלה מתוקה מעוטרת בביצים קשות אגוזים ושקדים. שיבקיה ( לזכר לכידתו של המן הרשע).

נהגו להסב לסעודת פורים רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות ולפעמים לפנות ערב והתריעו נגד זה.

26/02/2021

"בני חורין'', כך מכנים את עצמם הבֶּרבֶּרים - התושבים המקוריים של צפון אפריקה.

הגאווה במורשתם היא אחד הדברים היחידים המאפיינים את כלל הברברים.
כל השאר מורכב ומגוון, משבט לשבט ומכפר לכפר.

עמק אוריקה הוא אחד המקומות היפים באטלס הגבוה במרוקו ושוכן לאורך נהר האוריקה . הוא ממוקם כ - 30 ק"מ ממרקש.

כשמהלכים בשבילים המתפתלים בהרי האטלס אי אפשר שלא לשמוע את שירת הנערות הברבריות מתגלגלת בין ההרים. כשהן יוצאות עם שחר או בין ערביים לאסוף שיחים להסקה, עם מעדר קטן וחבל לקשירת השיחים, הן שרות בקול גבוה הנשמע למרחקים שירי אהבה או שירי כמיהה למרעה.

למרות שאיפתם לחופש, המושרשת היטב במורשתם, ועל אף כמיהת חלק מהם לביטוי לאומי, על רקע התעוררות של קבוצות אתניות בעולם בכלל, הברברים רואים את עצמם חלק בלתי נפרד מהמדינה המרוקאית. יחד עם זאת, הביטוי העצמי הברברי והאיזון האתני הפנימי במרוקו הם נושאים שעימם יצטרך להתמודד המלך מוחמד השישי.

דבר נוסף המאחד את השבטים הברבריים ומבדיל אותם מסביבתם הערבית הוא השפה. במרוקו מדברים שלושה ניבים עיקריים של ברברית: תריפיית באיזור הרי הריף, תמאזיגת באטלס התיכון והגבוה ותשלחיית בעמק הסוס ובאנטי אטלס. דוברי התשלחיית מכונים בפי המרוקאים "שלוח", ככינוי ליושבי ההרים.

הברברים הם התושבים המקוריים של צפון אפריקה והם חיים ממצרים שבמזרח, דרך לוב, תוניסיה, ואלג'יריה, ועד למרוקו שבמערב, שם מספרם הוא הרב ביותר. קבוצות שונות נספחו אליהם בגלי הגירה שונים לאורך ההיסטוריה – פניקים, ונדלים ועמים אפריקאים שונים. מוצאם האתני המגוון ניכר במראם – לעיתים הם שחורים, ולעיתים בהירים, יש בהם מלוכסני עיניים ועוד. למראה מגוון זה מצטרפות התלבושות המסורתיות הססגוניות המשתנות מאיזור לאיזור.

במרוקו מקובלת החלוקה בין הברברים, שגרים בהרים, לבין הערבים, יושבי הערים הגדולות שבמישורים. חלוקה זו אינה מדויקת עוד, בשל התנודות הדמוגרפיות במדינה, המתבטאות בעיקר בהגירה לערים בחיפוש אחר פרנסה. כיום חיים הברברים במרוקו כולה, אך עדיין, הרי האטלס הם חבל ארץ ברברי, והדבר מורגש היטב באיזור.

מספר צמחים מעניינים תועדו בעמק זה החל מסוף המאה ה -19 כולל העמק זהו המיקום היחיד בטווח האטלס הגבוה שבו בסכנת הכחדה הפרימטים מקוק ברברי.

האזור מיושב על ידי אנשים ברברים הנוהגים בדרך חיים מסורתית. למרות קרבתה למרקש , היא עדיין נחשבת ל"בלתי מושחתת "יחסית.

הדברים המרגשים בעמק האוריקה.

אזור ציורי עם נופים יפים רבים וכפרי ברברים אותנטיים, חלקם עוד מהמאה
ה -16 ה -17. זהו אזור פורה עם עצי פרי וזית, גנים ונהרות. שקועים במקלט הטבע והשלווה עם הציפורים בלבד כדי לשבור את הדממה.

האירוח מחמם הלב בבית מרוקאי מסורתי כדי לראות כיצד אנשים מקומיים חיים ומבשלים. מגג הבית נשקף נוף יפהפה של הכפר וגם לאורך העמק. בעל הבית מכין טקס תה כדי להראות לנו איך מכינים תה נענע ולאחר מכן הם מגישים לנו ארוחת בוקר מקומית (לחם, חמאה, דבש, שמן זית ותה).

איך אפשר בלי טיול עומק על גמלים, משם בהליכה רגלית מטיילים לאזור מי סתי פאטמה המפורסמים שם רואים את השלג שנמס במורד הסלעים הענקיים.

אין כמו לשבת על גדת הנהר ולאכול טאג'ין לארוחת צהריים באחת המסעדות שעל גדת הנהר. הנאה רצופה מהאווירה ומהמנות המסורתיות המקומיות.

קניות, היא אחת החוויות של המקום, רוב הדברים שנמכרים על ידי תושבי המקום נעשים בדרך יצירתית, משטיחים, כדרות, פיסול, תאורה, לבוש מסורתי, תכשיטים מאבנים אמתיות, קוסמטיקה שכולה מיוצרת משמן הארגן ועוד...

אם גם לכם בא לחוות את הטוב הזה?
מוזמנים להיכנס לקישור: https://bit.ly/3pzq2em

22/02/2021

היסטורית יהודי מרוקו שכללה את מגפת הכולרה.

העיירה DEBDOU בצפון מזרח מרוקו, המונה כ - 5000 תושבים וממוקמת בצדו הצפוני של רכס האטלס, כ - 150 ק"מ דרומית לחוף הים התיכון.

בשנת 1492 בעקבות גירושם מספרד. הקהילה היהודית נשלטה על ידי כמה משפחות משפיעות שעסקו בסכסוכים פנימיים ובמאבקי כוחות סביב מנהיגות קהילתית. המשפחות המפורסמות ביותר בסכסוכים היו כהן, סקאליס, מרציאנוס, בנחאמוס, הבנסנסנים, בנאים, הכוהנים והמורליס. לקראת אמצע המאה 18 הקהילה הושמדה ע"י מגפת כולרה וכתוצאה מכך היו הרבה מקרי מוות. בעקבות המגפה פונו 300 משפחות לאזורים אחרים של מרוקו. וכך הצטמצמה קהילת היהודים מ – 630 משפחות ל 330. למרות זאת מנתה קהילת היהודים כשני שליש מכלל האוכלוסייה.

בשנת 1903 נתקלה קהילת DEBDOU בעויינות מצד מוסלמים בעיר Oujda הסמוכה ובכפריים מקומיים. הם נחשפו לסכנה פיזית ובמקביל הירידה הכלכלית שהשפיעה על מרבית מרוקו הפכה רבים מהם לחסרי אונים. הם פנו למטה בפריס של אליאנס ישראלי אוניברסלי ( שלא פתח בית ספר בקהילה שלהם) ובקשו סיוע כספי בכדי לחלוף את התקופות הקשות. הברית הגיבה בחיוב וסייעה ליהודי DEBDOU באופן חלקי להתגבר על בעיותיהם. חנוכת פרוטקטורט צרפת בשנת 1912 ביטלה את בעיות הביטחון שלהם ושיפרה את הסיכויים הכלכליים שלהם.

אף על פי שקהילות יהודיות מרוקאיות אחרות היוו רבע עד שליש מכלל אוכלוסיית ערים ועיירות אחרות – בעיקר Sefrou, Tangier, DEBDOU היה האזור היחיד במרוקו בו היהודים נותרו רוב האוכלוסייה עד למחצית הראשונה של המאה ה 20. למעשה DEBDOU הייתה ייחודית במובן זה שהיא ללא ספק הקהילה היהודית היחידה בארצות מוסלמיות בה היהודים היו רוב. דייוויד כהן סקאלי שימש כמושל הלא רשמי של DEBDOU בין השנים 1895 – 1910.

עד אמצע שנות החמישים נותרה DEBDOU מרכז חיוני בחיי היהודים במגרב. סופריו היו מפורסמים בהפקת מגילות החוק עבור רבות מהקהילות היהודיות בצפון מרוקו ובאלג'יריה. ל DEBDOU היו יותר מתריסר בתי כנסת, ששמרו על הטקסים והמנהגים הדתיים של ספרד. כמו קהילות מרוקאיות אחרות, יהדות DEBDOU עסקה במלאכה סוחרים קטנים, חייטים ואורגים. חלקם, לעומת זאת היו רועי צאן. לאחר מלחמת העולם השנייה עד 1,000 יהודים עדיין התגוררו ב DEBDOU. הם אורגנו לעלייה על ידי שליחי מחלקת ההגירה של הסוכנות היהודית בשנים 1955 – 1956 והתיישבו במושבים בפריפריה הדרומית של ישראל.

14/02/2021

04/02/2021

בטיולי "ימנה מרוקו" אוהבת לשלב בין הישן לחדש...

כדי לחוות את מרוקו בפן האותנטי שלה, אין חוויה יותר מיוחדת מלינה בריאד מרוקאי!

מה זה ריאד מרוקאי?

ריאד מרוקאי - פירושו: "גן". נקרא גם: "ראודה") הוא סוג של חצר פנימית (לעיתים גם ללא גג לצורך כניסת אור ואוורור) עם גינה הכוללת מזרקה, מעיין, או מפל מים, לעיתים יכלול גם בריכת שחיה. זהו פרט באדריכלות המרוקאית המצוי בבתים פרטיים או בארמונות ברחבי מרוקו.

הריאד מוקף בדרך כלל קשתות, כאשר מעליה מצוי לעיתים קרובות פתח אוורור ובמרכזה מצויים לעיתים מזרקה שלעיתים גם כוללת "עלי פרחים" בתוכה או בריכה המשמשת בתור בריכת שחייה או בריכה להשקיית גינות הכוללת לעיתים גם עששיות מרוקאיות בתור תאורה. חצר טיפוסית מרוקאית כוללת גם גינה או צמחייה סביב לבריכה או למזרקה. לעיתים קרובות המזרקה משמשת גם בתור מפל עבור הבריכה.

במרוקו ריאד משמש בתור תחליף לסלון או פינת אוכל והוא משמש את האורחים הבאים להתארח. ישנם גם בניינים עם קומות שלהם יש חצר טיפוסית של ריאד המשמשת עבור כל הבניין.

קצת היסטוריה
כאשר המוסלמים כבשו את העיר הרומית העתיקה של ווליביליס והשתמשו בחלק מחורבותיה לבנייה כגון: "שער מנסור" במקנס היא נתנה את הרעיון של הריאד בתקופת השושלת האידריסית.

לאחר מכן בתקופה מאוחרת בתקופת שושלת המורביטון כאשר המוסלמים כבשו את ספרד במאה ה-11 נשלחו אמנים מוסלמים, נוצרים ויהודים מספרד למרוקו כדי להתחיל לשפץ ערים הרוסות, האדריכלות האנדלוסית הספרדית (כגון: העיצוב של "ארמון אלהמברה") שהיא כללה חצר פנימית עם גינה ועם מזרקות סיפקה את הרעיון להקמת רעיון מקביל במרוקו של חצרות ריאד.

מסוף שנות השמונים, הרבה ריאדים שימשו כבתים של משפחות עשירות ואצילות, יהפכו לבית הארחה עבור תיירים בערים מרכזיות במרוקו, מרקש, פס, רבאט, מקנס, שפשוואן...

זו דוגמא אחת לריאד בעיר הכחולה והמיוחדת שפשוואן...

אם בא לכם להיות חלק ממטיילי "ימנה מרוקו"...
אתם מוזמנים להיכנס לקישור ולשריין מקום ( מספר המקומות מוגבל ) http://bit.ly/2LHPAHn

03/02/2021

https://fb.watch/3pZrVp7p1K/
קבלת פנים מצוינת בדיוק כפי שהעם המרוקאי מקבל אותנו התיירים במרוקו🙏❤

02/02/2021

נסיעה למרוקו היא ממש שכרון חושים...

ארכיטקטורה מרהיבה, שווקים מלאי כל טוב, צבעים וריחות עזים, מדבר מרהיב, ובעיקר אנשים מסבירי פנים. צרפו לחוויה הזו סדנת צילום בה כל אחד ואחת מכם יתעד את החוויה האישית שלו לכלל אמירה אמנותית אישית, ואתם מקבלים חוויה, שתלווה אתכם ואת הקרובים לכם במשך שנים רבות.

"דוקו מרוקו" במסגרת ימנה מרוקו. הוא מסע צילום המתמקד בראייה הצילומית שלכם ומאפשר לכל צלם להתנסות בסוגי צילום שונים. צילום דוקומנטרי, צילום פורטרטים, צילום רחוב וצילום נוף. הטיול מתאים לצלמים ברמות שונות. אך מצריך ידע בסיסי בתפעול המצלמה וכמובן מצלמה ועדשות.

"דוקו מרוקו" הוא מסע צילום אינטימי, המבטיח שכל משתתף יקבל יחס אישי המותאם לניסיונו ולרמת הידע שלו. כל צלם וצלמת יחזרו הביתה עם אלבום תמונות איכותי, שכולו הראייה הצילומית הייחודית שלהם.

את הסדנאות ינחה ויוביל איתן ריקליס, צלם ויוצר ישראלי ידוע בוגר The Tisch School of Arts NYU בעל ניסיון עשיר בצילום סטילס ועשייה קולנועית. יצירותיו של איתן משלבות בין אלמנטים דוקומנטריים, ראייה קולנועית ויכולת לספר סיפור דרך פריים בודד.

אם בא לכם להיות חלק מהטיול...
אתם מוזמנים להיכנס לקישור ולשריין מקום ( מספר המקומות מוגבל ) http://bit.ly/2LHPAHn

30/01/2021

ההיסטוריה הייחודית של מרוקו עם קהילתה היהודית הודגשה ביום חמישי בכנס בוושינגטון, בסימן השתתפותם של כמה אישים אמריקאים וזרים בולטים.

לרגל האירוע הווירטואלי הזה שאורגנו על ידי הקונגרס האמריקני והעמותה הבינלאומית מורשת שפרד (SHIN), בשולי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, נזכרה שגרירת המלך בארצות הברית, ללה Joumala Alaoui, בתפקיד הממלכה בהגנת הקהילה היהודית לאורך ההיסטוריה שלה וכן חשיבותו של היובל העברי בזהות המרוקאית.

"למרוקו יש היסטוריה ייחודית עם העם היהודי", היא טענה וציינה כי "גלים רצופים של פליטים יהודים תפסו מקלט במרוקו במשך אלפיים שנה לאחר חורבן מקדש שלמה במהלך נפילת ישראל. אנדלוסיה בשנת 1492 או במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה ".

"הם הקימו קהילה יהודית דינמית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהחברה והתרבות של הממלכה, כפי שמדגישה החוקה שלנו, העוסקת בחשיבותו של היובל העברי בזהות מרוקו", ציינה השגרירה במהלך ועידה זו. בסימן השתתפות השליח המיוחד של משרד החוץ לשאלות שואה, Cherrie Daniels.

ללה Joumala Alaoui נזכרה אפוא בפעולתו של מוחמד החמישי ז"ל, שהגן על 250,000 יהודי מרוקו בכך שסירב לציית ל"חוקי הגזע "של משטר וישי הפרו-נאצי, כאשר מרוקו הייתה תחת פרוטקטורט צרפתי.

"חייהם ורכושם של יהודי מרוקו הוחזקו אפוא תחת הגנתו והפעולה הנועזת הזו גרמה לאנשים רבים לחפש מקלט במרוקו במהלך שארית המלחמה", אמרה.

השגרירה הדגישה כי יש להגביר ולהעביר את סיפוריהם של קורבנות השואה וניצוליהם כדי שהדורות הבאים לעולם לא ישכחו את הפרק המרושע הזה בתולדותינו. רק חינוך יכול לאפשר לנו למנוע משגיאות העבר להתרחש שוב ".

היא ציינה, בהקשר זה, כי מרוקו הייתה המדינה הערבית הראשונה ששילבה את ההיסטוריה היהודית בתכניות הלימודים שלה, לצד מאמצים רבים אחרים שהוביל הוד מלכותו המלך מוחמד השישי לקידום, הגנה ושיקום מורשת. מאמצים אלה כוללים שיקום בתי קברות יהודיים ושיקום רובעים יהודיים היסטוריים.

"אתה תמיד יכול לסמוך על שמרוקו תתרום את תרומה לבניית עתיד של דו קיום שליו", סיכמה.

השליח המיוחד לשאלות השואה של משרד החוץ, Cherrie Daniels., הדגיש מצדה את תפקידן של קהילות היהודים הספרדים בטנג'יר ש"קיבלו בברכה והטמיעו את הגל העצום של הפליטים היהודים מאירופה. מהמזרח שחיפשו מקלט על חופיו. ”.

"ישנן דוגמאות רבות שחשוב להזכיר לאלה שאינם מודעים מספיק לגבי מה שקרה במהלך מלחמת העולם השנייה באזור זה של צפון אפריקה", אמרה גב' Cherrie Daniels.

"אני מאמינה שסיפורם של הפליטים היהודים מאירופה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה יכול למלא תפקיד חשוב בפירוק חומות הכחשת השואה הנמשכות עד היום", אמר.

אירוע זה, בו השתתפו גם כמה מחברי החיל הדיפלומטי שהוסמך לוושינגטון, סומן בעדויותיהם של צאצאי ניצולי שואה, בהם מנכ"ל פייזר, ד"ר אלברט בורלה, שהוריהם ניצולים ממחנות אושוויץ.

L'histoire unique du Maroc avec sa communauté juive a été mise en lumière jeudi lors d'une conférence à Washington, marquée par la participation de plusieurs personnalités américaines et étrangères.

25/01/2021

יהדות מרוקו...

כאן נולדה סבתי ימנה אזולאי ושלושת בנותיה ז"ל.

השם (Ntifa (Ar Ntifa) מתייחס לקונפדרציה שבטית בהרי האטלס הגבוה, שאזורו עוטף Ait Atab Tadla, Ait Msad, Azilal ממזרח, Beni משתרע בדרום. Moussa מצפון, Sraghna עד המערב Tanant במשך רוב ימות השנה, מלבד אדמות מעובדות ליד מקורות מים מפוזרים ועוד El Abid , מישורי האטלס הגבוה ליד ב Foum Jemâa יבשים וצחיחים.

מאמר זה יתאר וייתן סקירה על חיי היומיום של הקהילה היהודית במרוקו בימינו אך גם בעבר. חיי הקהילה מהיבט פנימי, של יהדות מרוקו, של מרוקו, דרך השקפתם האישית של מרוקאים בעלי אמונה יהודית או אחרת, בארצם.

מאיר לנו קצת את ההיסטוריה של חבל מרוקו זה (Tadla-Azilal) ואוכלוסייתה היהודית, כמעט נעלם היום. אין לנו הרבה פרטים על חלק זה של הארץ.
הגיאוגרפיה ואופי האקלים באזור מסביר את שמו "Ntifa" (נטף מתייחס לצמחי מרפא שיש לקצור). Bzou ו- Foum Jemâa היו חשובים מבחינה כלכלית מכיוון שהם קישרו בין Marakech ו- Demnate עם Fès דרך Boujaa ו- Tadla. קבוצה של כפרים, Bzou ידועה כמרכז הלמידה הדתית, אך גם בזכות שגשוגה הכלכלי שקדם ל Foum Jemâa. בספטמבר ובסוף כל עונת הקציר ארגנו המוסלמים את פסטיבל העלייה לרגל (מאווים) Sidi El Seghir Ben El Manyar, בנוכחות כל השבטים הסמוכים. Foum Jemâa היה מרכז כלכלי מרכזי נוסף של Ntifa , חשוב מבחינה אסטרטגית, כלכלית, אך גם מבחינה דתית על ידי צמיחת אחוות Nasiriyya במאה ה -18.

מקורם של יהודי אזור Ntifa אינו ידוע, אך ככל הנראה הוא לא אמור להגיע רחוק יותר מהמאה ה -18. הקהילות היהודיות Foum Jemâa ו Bzou היו החשובות ביותר ב Ntifa . יהודי האזור עקבו אחר מקורם ל Dadès ועמק Todgha.

ו Bzou וסביבתו היו ידועים במיוחד, שכן הם היו מקום קבריהם של כמה אנשי קדושה נערצים. אולי החשוב ביותר היה קברו של הרב Yossef Abajay . כמו הרבה קדושים יהודים בצפון אפריקה (Heb / Jud-Ar: saddiqim), נאמר שהוא היה רב שליח (משולה או שדר) של הארץ הקדושה, שהגיע למרוקו כדי לאסוף תרומות אך נפטר à Tabia בסביבות 1920 ו נקבר ליד Bzou . כמו אגדות גאוגרפיות רבות, קדושתו התגלה לאחר מותו. עלייה לרגל (Ar: ziyara) במהלך ההילולה שלו (יום מותו של הקדוש) נערכה לאחר עזיבת היהודים את האזור. הקהילה היהודית ב Bzou התגוררה ב (Ar: mallah) ב Tigdmin , צפונית לאתר העלייה לרגל המוסלמי של המסדר הדתי (zawiya) של Sidi El Seghir ben Al Manyar, ובסמוך לקברו של הצדיק Moul El Borj (בעלים) של המגדל).

המקום הגדול והחשוב ביותר של Ntifa הייתה Foum Jemâa. כאשר Charles de Foucauld חצה את Foum Jemâa בשנת 1883, הוא גילה את שוק יום שני (Tnayn Ntifa) שעליו הייתה העיר מפורסמת. הוא דיווח כי תושביה מונים כ -1,500 נפש, כולל 200 יהודים העוסקים בסחר עם קהילות Bzou ו- Demnate.

מלחים אחרים באזור באמצע המאה ה -20 היו Tanant, Tizouknatine, Bouhrazen, Ait Tagella et Tabia. האוכלוסייה היהודית ב Foum Jemâa גדלה במאה העשרים. מאז העיר והשוק הגדול השבועי שלה ביום שני נותרו מרכז חשוב לייצור שקדים עשיר. היהודים נדדו לשם, נטשו ונתנו למלחים באזור להיעלם. בשנת 1936 הגיעה אוכלוסיית Foum Jemâa ל -5,728 נפש, כולל 741 יהודים. בשנת 1956, רגע לפני תקופת ההגירה היהודית ההמונית, מספר היהודים ב Foum Jemâa היה עדיין כ- 700 נפשות.

הקשר ההולך וגובר של יהודי Ntifa לקהילות יהודיות אחרות הוכח בשנת 1880. על בסיס הדיווחים שהתקבלו הוזכר כי מושל Ntifa היכה למוות יהודי חשוב בשם יעקב דהן שהואשם ביחסי מין אסורים. עם אישה מוסלמית, נציגי החוץ ב Tanger מחו בפני Makhzen . תקרית Ntifa הפכה ל"גורם מפורסם "לארגונים יהודים זרים כמו גם לחיל הדיפלומטי במרוקו, זה קרה ממש לאחר ועידת מדריד.