30/12/2022
לא תהיה דרך חזרה מהכאוס שיצר נתניהו. דויד גרוסמן ׳הארץ׳ 30/12
בחסות מהלך חוקי הוחדרו לדמוקרטיה השבירה במזרח התיכון זרעים של תוהו ובוהו. נתניהו עלול לגלות שאת הקטסטרופה לא ניתן יהיה לבטל או לאלף.
מה שהתרחש בישראל מאז הבחירות היה לכאורה מהלך דמוקרטי חוקי. אבל בחסותו — כפי שקרה לא פעם בהיסטוריה — הוחדרו זרעים של כאוס, של תוהו ובוהו, לתוך המערכות החיוניות ביותר של מדינת ישראל.
והרי לא מדובר פה רק על חקיקה של חוקים חדשים, קיצוניים ומקוממים ככל שיהיו, אלא על שינוי עמוק וגורלי, שינוי של זהות, שינוי צביונה של המדינה. ולא על השינוי הזה התקיימו הבחירות, לא עליו הלכו הישראלים להצביע.
במשך כל תקופת המשא ומתן להקמת הממשלה החדשה מנסר בי פסוק מספר ישעיהו, "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שָמִים חושך לאור ואור לחושך, שָמים מר למתוק ומתוק למר". ברקע — כמו בעינוי סינִי — אני שומע כל הזמן את ח"כ משה גפני מכריז — "חצי מהעם ילמדו תורה, חצי ישרתו בצבא". ובכל פעם מחדש המוח שלי מתפחם, הפעם גם מסיבות פרטיות לגמרי.
המשא ומתן, שהיה דומה יותר למסע־ביזה, ריצד מול העיניים בתנועות מהירות, בהבזקים של היגיון זר ומתריס: "פסקת ההתגברות", "חוק האפליה", "סמוטריץ' יהיה הפוסק אחרון בעניין הבנייה בשטחים", "בן גביר יוכל להקים לו מיליציה פרטית בשטחים", "העבריין הסדרתי דרעי יוכל -". מהר־שלל־חש־בז, התנועות התזזיתיות מתגברות, תנועות של נוכֵל־קלפים על מדרכה. אנחנו יודעים שמישהו מרמה אותנו בזה הרגע. שמישהו מכייס — לא רק את כספנו אלא את עתידנו ועתיד ילדינו, את ההוויה שרצינו ליצור כאן, שעל אף חסרונותיה ופגמיה ועיוורונה, בכל זאת הבהבה בה מדי פעם האפשרות להיות מדינה מתוקנת, שוויונית, כזאת שיש בכוחה להכיל סתירות וניגודים, כזאת שברבות השנים תצליח אפילו להשתחרר מן הכיבוש הארור; מדינה שיכולה להיות יהודית ואמונית וחילונית, הייטקית ומסורתית ודמוקרטית, וגם בית מיטיב למיעוטיה. מדינה ישראלית שריבוי הדיאלקטים החברתיים והאנושיים שבה ייצור לאו־דווקא חרדות ואִיום הדדי וגזענות, אלא מציאות של פריחה והפריה הדדית.
כעת, כשסופת האבק שוככת, כשממדי הקטסטרופה נחשפים, נתניהו אולי מספר לעצמו שאחרי שזריעת הכאוס שלו תשיג את מטרותיה — ריסוק מערכת המשפט, המשטרה, החינוך וכל מה ש"סמול" נודף ממנו — הוא יוכל לחזור אחורה בזמן, למחוק או לעדן מעט את השקפת העולם הנכלולית, הטרלולית שהוא בעצמו יצר, ולשוב להתנהג באופן רציונלי, תקין, חוקי. להיות מבוגר אחראי במדינה מתוקנת.
אבל אז הוא עלול לגלות שמִן המקום שאליו הוא הביא אותנו אין דרך חזרה. את הכאוס שהוא יצר אי אפשר יהיה לבטל וגם לא לאַלף. שנות התוהו שלו חרתו כבר משהו מבהיל וממשי במציאות, בנפשם של בני האדם שחיים בה, בחיים עצמם.
הם כאן. התוהו כאן, עם כל כוח היניקה שלו. השנאה הפנימית כאן. המיאוס ההדדי, האלימות האכזרית ברחובות שלנו, בכבישים, בבתי הספר, בבתי החולים. גם האומרים רע לטוב ולטוב רע כבר כאן. גם הכיבוש לא יסתיים כנראה בעתיד הנראה לעין, הוא כבר חזק מכל הכוחות הפועלים בזירה הפוליטית. מה שהתחיל ונוסח ביעילות רבה שם מחלחל כעת לכאן. האנרכיה כבר חושפת את המלתעות שלה אל מול הדמוקרטיה השבירה ביותר במזרח התיכון
