12/09/2015
ודילוגו עלי אהבה
***
סיפור לראש השנה שסיפר אבא שלי, הרב מרדכי כהן, שמלבד היותו משומעי לקחו של ר' שלוימלה עשרות שנים, הוא גם היה בן דוֹד שלו.
***
וכך מספר אבא:
לפני שנים רבות, ר' שלמה הוציא לאור זוג קַלטות תחת הכותרת "לשמוע אל הרינה", ובהן הנוסח המיוחד שלו לתפילות ראש השנה. יותר מאוחר הן יצאו לאור גם כדיסקים. כל מי שרק מתחיל לשמוע את הנוסח שלו, ליבו מתחיל לרטוט והוא מתמלא חרדת קודש ורגשי אהבה גדולים לקדוש ברוך הוא.
אחרי שהקַלטות האלה יצאו לאור, הייתי מאזין להן המון. הייתי מקשיב שוב ושוב ובכל פעם הייתי נהנה הנאה רוחנית עמוקה ואמיתית. ותוך כדי האזנה והקשבה מדוייקות, היה נדמה לי שבמקום מסויים, ר' שלמה עושה - לכאורה - טעות קטנה. לא נעים להגיד, אבל אחרי הכל ר' שלמה היה בן אדם, ולא מלאך אלוקים, וכמו שכולנו יודעים, בני אדם טועים לפעמים. ומה הטעות שלו? ובכן, בתחילת חזרת הש"ץ של מוסף של היום הראשון של ראש השנה, מופיע במחזורים שלנו הפיוט אשר מסתיים במילים הללו:
נַעֲלֶה שׁוֹפַר עִם תַּחֲנוּן
שַׁדַּי לְפַתּוֹתְךָ בָּם בְּחִינּוּן
תָּשִׁיב לִנְדַן בְּרַק הַשָּׁנוּן (בעברית פשוטה: "החזר בבקשה לתוך הנרתיק שלה, את החרב החדה")
תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּגִינּוּן ("תחזק את המגן שלי, להגן עלי בהגנה חזקה". ולמה כתוב דווקא "בְּגִינּוּן"? בוודאי כדי שזה יחרוז עם: תחנוּן, בחינוּן ו-השנוּן).
ואני מקשיב שוב ושוב, ועוד פעם ועוד פעם, ובכל פעם אני הולך ומשתכנע שאכן ר' שלמה טעה, בכך שבשורה האחרונה של הפיוט הזה, במקום לשיר "תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּגִינּוּן", הוא שר "תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּנִיגּוּן". שמעתם חברים? בְּנִיגּוּן!
הייתי מאוד נרגש לקלוט את הטעות הזאת, ושיתפתי חבר טוב שלי ב'סוד' הזה. הוא ענה לי בביטול: "עזוב! אני מכיר את כל הזמרים האלה, זה בטח גימיק שהוא עושה בכוונה כדי לזכות ביותר רייטינג". עניתי לו מיד: "תשמע ידידי. אני מכיר את ר' שלמה 'רק קצת', 'לא הרבה' (בסך הכל עניין של כמה עשרות שנים, עם קרבה משפחתית ישירה וקרבת נפש גדולה ומיוחדת...), ואני אומר לך שהוא שר כך בלי כוונה". והחבר שלי אומר לי "זה עם כוונה!" ואני עונה לו "זה בלי כוונה!", וכך הפינג-פונג הזה הלך ונמשך.
השנה היתה שנת תשנ"ד, והימים ימי חודש הרחמים והסליחות, חודש אלול. בגן סאקר שבירושלים התקיים קונצרט גדול של ר' שלמה, עם אלפי משתתפים ומעריצים. החלטתי שעלי לפתור את התעלומה הזאת אחת ולתמיד. באתי לקונצרט בהיותי מצוייד במחזור שלי לראש השנה, ובזמן ההפסקה, כשכולם ניסו לגשת אל ר' שלמה ולקבל ממנו חיבוק וחיוך, ניגשתי גם אני אליו, הצבעתי במחזור שלי על הפיוט הזה, ואמרתי לו: "ר' שלמה, בקַלטת הנפלאה שלך "לשמוע אל הרינה" אתה שר " לְגוֹנְנִי בְּנִיגּוּן". שמת לב שבמחזור כתוב בעצם "לְגוֹנְנִי בְּגִינּוּן"?
ר' שלמה לקח את המחזור מידי, התבונן בו דקה ארוכה, ואמר לי: "מעניין, לא שמתי לב..., תודה!"
אתם מבינים חברים? מה ההגנה הגדולה שר' שלמה תרם לעם ישראל כולו, לכל העולם כולו? ההגנה הגדולה שלו היתה הַנִּיגּוּן שלו! בַּנִּיגּוּן שלו הוא הקרין והשפיע הגנה עצומה וסניגוריה ענקית על כל יהודי ויהודיה, על כל בית ישראל. בַּנִּיגּוּן שלו הוא גרם שהקב"ה יתייחס אלינו במידות הרחמים, האהבה והשמחה! אצל ר' שלמה הכל עבר דרך הַנִּיגּוּן שלו! אלא מה, אם חלילה זה היה באמת בכוונה, זה היה כמובן מבטל את כל המשמעות. אבל בזכות שזה היה בלי כוונה, הרי זה בדיוק מה שחז"ל דרשו על הפסוק בשיר השירים (ב/ד) "וְדִגְלוֹ עלי אהבה" - "וְדִילוּגוֹ עלי אהבה" (גמרא שבת סג.). גם כשיהודי טועה בתפילתו - הקב"ה אוהב את הטעות שלו. [בשפת הפסיכולוגיה המודרנית טעות כזאת נקראת: טעות פְרוֹידִיאַנִית.] איזו טעות נפלאה! בשביל ר' שלמה, לשיר "תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּנִיגּוּן" זה הרבה יותר עמוק וקדוש מאשר אם הוא היה שר "תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּגִינּוּן", כמו שכתוב בכל המחזורים. להגיד "תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּגִינּוּן" - כל אחד מאיתנו יכול. אבל כדי לשיר, ובטעות, "תְּחַזֵּק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְּנִיגּוּן" - בשביל זה צריך נשמה גדולה כמו זו של ר' שלמה זצ"ל. הטעות הזאת באה מהמקום העמוק ביותר והקדוש ביותר של הנשמה הענקית שלו, שכל כולה נִיגּוּן אחד גדול לקדוש ברוך הוא.
תהא נשמת ר' שלמה זצ"ל, החזן והמנגן הגדול של הדור שלנו, ומי שהַנִּיגּוּן שלו היה הסניגוריה הגדולה של כל הדור שלנו, צרורה בצרור החיים.
געוואלד!
שנה טובה!
לגונני בניגון - הטעות המתוקה של ר' שלוימלה קרליבך הצטרפו אלינו לעירובי חצירות! http://www.Facebook.com/EiruveiChatzerot נעם אשר כהן, מדריך טיולים 054-7692360...
