09/10/2026
"לפני בערך שנתיים התחלתי לצאת עם מישהי. אחרי כמה ימים היא העלתה מולי הסכם בעל פה: כמה ימים בשנה היא הולכת להיות עם בן זוג אחר. הימים הוסכמו מראש על ידי שנינו, ובימים האלה אני אצטרך לתת לה להיות איתו. היא אוהבת אותו מאוד. האמת ששמעתי עליו כמה פעמים, אפילו נפגשנו כמה פעמים בעבר.
עוד לפני שידעתי שנהיה יחד בהסכם הזה, הבנתי אותה מאוד - אי אפשר לוותר על בחור כזה, הטוב ביותר שיש.
בכל יום כזה היא הולכת אליו, יושבת איתו, מדברת איתו, משתפת אותו בחיים שלה, בעבודה, בהצלחות, בקשיים וגם על הזוגיות שלי ושלה. הם יכולים לשבת שעות, לדבר על העתיד ועל העבר, על כל מה שהם עשו וכל מה שהיא עוד רוצה להיות.
ואני? אני בדרך כלל מחכה, נותן לה, זה חלק מההסכם. רוב הזמן היא איתי, וכשהיא איתי היא מאה אחוז איתי.
מדי פעם כשאנחנו יחד אני שואל עליו, על הקריירה שלו, על הזוגיות שלהם, מה יש ללמוד ממנו ובמה אנחנו שונים.
בשנים האלה גיליתי שזה לא מפריע לי.
אני אוהב אותה והיא אוהבת את שנינו. זה קורה ביחד לגמרי. האחד לא מאפיל על האחר.
אבל לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם הוא לא היה נהרג - הרי לא היינו מכירים - והאם אני גם הברכה אבל גם חלק מהקללה שלה. האם אני עושה משהו לא בסדר, או שמא אני חלק מהריפוי.
וגם פה הכול חי ביחד וזה בסדר.
וכשהתחלנו לצאת אמרתי לה שבעולם הזה אנחנו עד הסוף, וכשיגיע העולם הבא אני משחרר אותה להמשיך מאיפה שעצרה איתו. ואני אוהב אותה, אוהב אותה מאוד. גם אותו.
לזכרו של רב-סרן בנג'י טרקינסקי ז"ל, שנפל בקרב ההגנה על קיבוץ בארי ב-7.10 💔"
Nevo Dan
