28/07/2026
שוב שדה התעופה🛫
יושב וחושב מה לעשות עם 300 הבאט האחרונים שלי. בהחלטה אמיצה החלטתי שאני לא אשים את כל הכסף בסל אחד.
ואז יצאתי למסע רכישות בדיוטי פרי של פוקט.
הצלחתי לקנות אמריקנו ☕️עם מאפין בננה🧁, 2 חבילות סוכריות בטעם רמבוטן🍬 ושוקולד ממולא בקרם מנגו בצורת פיל🐘.
את העודף מהקנייה ( כן- נשאר עודף!) שמתי בתיבת טיפים שתומכת בהזנה של נזירים בודהיסטים👳🏻♂️.
גם מסע קניות וגם מעשה טוב.😇
ולחשוב שבארץ הסכום הזה היה מספיק אולי לכוס קפה.
זהו.
חוזרים מטיול משפחתי מלא על מלא של שבועיים בתאילנד.
בתפר בין תקופת השחרור של בן אחד ורגע לפני גיוס של בן שני
טיול משפחתי בהרכב מלא- ראשון לאחר 3 שנים
והשנים עשו את שלהם, בעיקר ביחסים בין הילדים.
לא עוד ריבים. לא עוד תחרות על תשומת לב, אלא חברות עמוקה שנרקמה בין 3 בנים בוגרים.
יש להם הומור משלהם (וזה כולל כמובן ירידות על ההורים) הווי חברתי מסוים וצחוקים שאני ומיה לא היינו חלק מהם.
הם שחו ביחד בבריכה, עשו קניות ביחד, מסאג׳ים משפחתיים, שתו בירות🍻, ונהנו מכל ארוחה משותפת.
התלוננו בשביל הפאן, אבל הוקירו את הטוב בכל הזדמנות.
והלוואי שכל זה לא ייגמר לעולם.🙏
אז מה היה לנו?
בטן גב בעיקר
5 מלונות בקונספט שונה ברחבי פוקט קאו-לאק.
חווינו מלון בעיר העתיקה בפוקט העתיקה.
ריזורט בוטיק בדרום קאו לק
ריזורט מפנק ויוקרתי בצפון קאו לק
מלון סמוך לבלאגן של פאטונג
ולבסוף, ריזורט שקט בקאטה ביץ המשפחתית
🌴קאו-לאק שקטה יותר, מאכלסת בתוכה ריזורטים מפנקים וחופים שמזכירים סצנות מסרטי גימס בונד נוסח שון קונרי. הרבה הליכות על החוף. מסירות במים וארוחות מפנקות סביב הדגה הטרייה של המקומיים, ובילוי בשווקי הלילה המקומיים
זהו המקום בו הכסף שלנו שווה הרבה יותר מכל מקום אחר.
👯♀️הביקור בפוקט הביא את הצד הפרוע יותר של תאילנד. חוף פאטונג הססגוני, מכיל המוני אדם, אלפי חנויות, מסעדות, ופאבים עם נערות שרוקדות על עמוד, בשביל למשוך את הקהל.
בניהם מכוני עיסוי שהשחקנים המרכזיים בה הם/ן הליידי בויז. שמציעות מסאג׳ מפנק וארוטי, ונורא אוהבות למשש את העוברים ושבים.
ובמרכז הטיילת, מופעי יחיד מאולתרים של דמויות הלקוחות מסרטים ביזאריים נוסח התפוז המכאני. והמון מקומיים שתפקידם לפתות את התיירים למופעי ״פינג פונג״ או למועדונים לגברים.
אין ספק שזוהי חוויה אנתרופולוגית שחייבים לחוות לפחות פעם בחיים.
ואחרי 3 ימים בסדום ועמורה, היינו חייבים להירגע, רגע לפני חזרתינו לארץ, ובחרנו להעביר את היומיים האחרונים בקאטה ביץ הסולידי.
בין החופים היפים, מזג האוויר הטרופי והשרות המדהים של המקומיים, נחשפנו (שוב) לעם הכי חמוד והכי שרותי בעולם. אנשים פשוטים וקשיי יום. רובם עובדים בפרך במונחים שלנו, במבנים לא ממוזגים עם 100% לחות, 16 שעות ביום 7 ימים בשבוע. יש בניהם פליטים ממיאנמר ומטיבט ויש מקום לכולם. הם חייכניים, שרותיים ומודים על הטוב שנפל בחלקם.
יצא לי לשוחח עם כמה מהם. על התלאות שעברו והתנאים הלא אנושיים שחוו בילדותם, ואיך זה מאפשר להם לראות את הטוב ולא את הרע.
לי היה קשה לראותם בעבודה ללא תנאים מינימליים, ולבי נחמץ למשמע הסיפורים האישיים שבחרו לשתף איתי, אבל אני גם מבין שלא ניתן לשפוט את תאילנד בעיניים מערביות, אלא פשוט להיות הכי נחמד לאנשים האלה ונדיב אליהם.
חוזרים עם המון חוויות, מזוודות מלאות ותחושה שהמצברים התמלאו לתקופה הקרובה.
ומודים על הזכות להיות שוב כולנו ביחד.
מי שמעוניין בהמלצות והבהרות לטיול, מוזמן לפנות בפרטי או בהודעה
כמו תמיד, זכרו שהחיים קצרים, ואין כיף יותר מאשר יצירת חוויות משפחתיות
ועד הפעם הבאה Carpe Diem
