03/04/2025
פתחתי את הלפטופ באיזה פיצה-בר ב21:30 שעון ויאטנם. רגע אחד של חוסר-מעש אמר לי "תכתבי". אני באמת צריכה, וגם רוצה, כנראה, לכתוב סיכום של החודשיים האחרונים. החודשיים הראשונים שלי כנוודת (מהסוג הספציפי הזה).
מתנצלת שאני לא ממש מעדכנת, אני פשוט מנסה יותר לחיות את המציאות הזו ופחות לתעד אותה. התיעוד יכול ממש לשבש את המוח.
אבל אולי גם פעם בחודש זה מספיק. לכם ולי.
אז, לסיכום – אין מילה אחת. גם לא 100. אבל יכולה להגיד כל מיני דברים כמו כמה-הרבה-חוויתי בחודשיים האחרונים. בטיול, כמו בטיול, הזמן יכול לעבור מהר – אבל ה"נוף" המשתנה ומגוון המצבים והאנשים והמקומות – נותנים תחושה שעברתי הרבה. הספקתי להתחבר מאוד לאנשים, ולהיפרד. הספקתי לגלות לא מעט מהתרבות הויאטנמית, וגם לא מעט מהתרבות הנופר-ית.
אני תכל'ס בפיילוט. אני בוחנת את חיי הנוודות הדיגיטלית ובכל יום מגלה פיצ'ר חדש או לומדת איך ומה מתאים לי בקונספט הזה. כי כל נווד שמנווד מנווד ממש אחרת. (המנווד מנווד – פטור).
אני מגשימה חלום כבר חודשיים. בכנות אני לא שמחה יותר ממה שהייתי בארץ, אבל מרוויחה עוד הרבה דברים אחרים מלבד שמחה. בסוף, גם אם התפאורה היא ויאטנמית – אלו החיים עצמם.
קניתי טבעת השבוע.
אני לא קונה כמעט אובייקטים פיזיים (רק כאלו ש"מתכלים" כמו אוכל, או לא-מוחשיים שבאים בצורת חוויה). אבל אמרתי יאללה, כולם פה קונים כל הזמן, תנסי גם את קצת. וטבעת זה לא משהו שבאמת תופס לך מקום בטרולי המינימליסטי שלך.
אז אני מקלידה עכשיו עם טבעת של פרפר, באיזה פיצה-בר ב-הואה.
וואלק, האמת, שלא רע לי בכלל. זה ממש אחלה קונספט, ותודה לממציא הנוודות הדיגיטלית. זה ממש מיצוי אופיטמאלי של החיים האלו, כרגע, עבורי.
תודה.
